שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות ט״וShenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 15
א׳אות סמ"ך
1
ב׳סרס המקרא ודרשהו אין הפי' שהמקרא אינו כסדר אלא סירוס חס ושלום בודאי לא דבר רק במקרא רק שהוא רק ממנו להביא כסדר שהוא כתוב ואין לנו בו הבנה אלא כאלו היה מסורס אבל נאבדה החכמה ממנו להבין מליצת ורמיזת הפסוק שלפי המליצה והרמיזת הפסוק הוא כסדר וכבר הארכתי בענין הזה ובענין חסורי מחסר' והכי קתני סוגי' דשמעת' פי' הלכות שמעת' כלו' קושיות ותירוץ דשמעת':
2
ג׳סימנין דאוריית' ובפ' הבונה (שבת קד, א) דרשי סמ"ך עי"ן עשה סימנין לתורה. וראיתי הרבה בני אדם כשיש סימן בגמרא אין לומדין הסימן ואין קורין אותו וחלילה לעשות כן. ואני חושב כי סודות גדולות מרומזים בסימנים נוסף על הפשוטו מה שמורה הסימן. והנה זמן ארוך נצטערתי במאוד על סימן אחד בשבת פרק במה מדליקין (שבת דף ל"ד) שלא הבנתי אותם ונעלם כמעט מעיני כל חי עד שזכיתי ת"ל וקבלתי פירושו. וזה נוסחו בגופ"א זימר"א צפר"א בחבל"א דמילת"א. ביאורו כי נותן סימנין בכל מקום שהוזכרו אלו ביחד דהיינו אמר ר' אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב. ומה שאמר בגופא הם שם במקומו הא גופ' קשי' כו'. זימר"א בכלל גדול דף ע"ג אמר רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב זומר משום מאי מחייב. ציפרא בפרק האורג דף קי"ז א"ר אבא א"ר חייא בר אשי א"ר נכנסה לו צפור כו'. בחבל' פרק אלו קשרים (שבת דף קי"ג א)"ר אבא א'ר חייא בר אשי אמר רב מביא אדם חבל כו' ואע"ג שאין כתוב כן בגמרא שלנו הוא טעות המדפיס ועיין באשיר"י ותמצא כן דמילת' פרק כל הכלים (שבת דף קכ"ד א)"ר אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב מכבדות של מילת"א כו' נמצא הא דאיתא בפ' במה מדליקין ואמר רבא צריך להיות א"ר אבא:
3
ד׳ספיקא דאוריית' לחומרא כתבו התוספות ז"ל בפ' בנות כותים אין להשוות גזירות חכמים דפעמים נראה להם להחמיר אפילו בספק ספיקא:
4
ה׳ס"ד אמינא כו' התלמוד מלא מזה שהיה סלק' דעתיך מעיקר' כן ואחר כך במסקנה חוזר. ולכאורה קשה על הסדרן למה סידר מה שהיה ס"ד מאחר שאינו לפי האמת היה לו לסדר תיכף מסקנ' דמלת אבל דע כי לא נזכר דבר א' לבטלה בתלמוד שלנו הקדוש והכל הוא אמת ואף שהס"ד לא נשאר במסקנ' לענין הא מלתא מ"מ הסבר' של ס"ד נשאר אמת לענין אחד וצריך המעיין לראות אחר זה להבין ולהשכיל ודבר זה הוא תורת אמת שיעסוק האדם בעומק התלמוד ויתבונן דכל מה שכתוב בתלמוד הוא דברי אלהים חיים. וגדולה מזה מצאתי בספר בעשרה מאמרות ששם עיונו להתבונן שאדרבה הס"ד הוא העיקר וז"ל בפ"ח ממאמר חיקור הדין תחלת כלד בר לב כל חכם ישכיל פיהו במה שאנו רגילין לפרש שאין בעל המאמר שונה בדבורו הראשון עד שהוצרך לחזור בו ולהפכו מכח תמיהתינו אלא בא זה ולימד על זה ולעולם לשון ראשון עיקר כמו שזכרנו על הנמנים מעשרה ראשונים בב"ה וכמו שיב' גבי צדיק גמור וצדיק שאינו גמור כו' וכבר נמצ' מאמר מאלו בפרק יציאות השבת חוזר וניער פעמים שלש וכ"ש שהוסיף בנו אהבה בביאור הכלל הזה כדגרסינן התם תנא אף ידים הבאות מחמת הספר פוסלות את התרומה משום דר' פרנך דא"ר פרנך א"ר יוחנן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום ערום ס"ד אלא אמר ר' זעיר' ערום בלא מצות בלא מצות ס"ד אלא אימ' ערום בלא אותה מצוה והכוונה כי העובר על דבריהם במגע ס"ת דרך בזיון גזרו עליו החכמים שיהיה פוסל את התרומה מדכתיב ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן מה אהרן חבר אף בניו חברים. ואולם הערום מן המצות הוא ערום לגמרי מהנהו חלוקי דרבנן הידועים לבעלי מצות והבוזה ס"ת מעיד על עצמו שבזה מה שכתוב ביה וממילא ידעינן ביה שהוא עושה מצות שלא לשמן והיותו ערום מאותה מצוה המיוחדת גורם היותו ערום מכל המצות כיון שהן בזויות עליו ומבואר מזה דסתמ' דגמר' עם הדיבור הראשון הביא מופת ראי' דר' זירא ור' זירא גופ' מופת סיבת למימריה דר' פרנך שהוא שורש הלימוד ועקרו היותר מבהיל ומגזם על מי שהמצות בזויות עליו ושלשלתם יחד משפטים ישרים ותורת אמת עכ"ל. והרב הזה טרח בכמה מאמרים ליישבם שכל דבריהם אמת וצדק. וממנו ילמד האדם בכל התלמוד לפרש בדברי האמת וצדק. ושכרו מרובה.:
5
