שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות י״זShenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 17
א׳אות פ"א
1
ב׳פשיטא ולמה ז"ל הר"ש סודיל"ו לפעמים המקשן תחלה מקשה קושיית פשיטא ואחר שמשיב לו התרצן חוזר המקשן להקשות קושית למה ועל זה היה מקשה מורי וחמי הר"ר יצחק אבוה"ב ז"ל שהקושיא הזאת אינה קושיית משכיל שתחלה הקשה שאין צריך לאומרו והשיב שצריך לאומרו והיאך חוזר ומקשה שאינו אומר אמת. ותירוץ הוא ז"ל כי לפני המקשן יש נושא שסובל ב' דרכים ועל כל אחד מהם יש לו קושיא וה"ק מה נפשך או כך הוא הדרך או לא ואם כך הוא הדרך קשיה קושיא למה שאינו אומר אמת בברכות ריש פרק תפלת השחר (כו, א) אקשינן ורמינהי מצותה עם הנץ החמה כו' ומשני כו' דאמר ר' יוחנן כו' ודכ"ע עד חצות ואקשינן ותו לא כו' ומשני כו' הרי לך דבראשונה הקשה ורמינהי שהיא קושיית למה. ואחר התירוץ חוזר להקשות והאמר רבי ירמיה דהוא קושיית פשיטא דמשמע שאומר אמת ובראשונה הקשה שאינו אומר אמת. והענין הוא שכוונת המקשן להקשות קושיית ממה נפשך וכך אמר האי דקתני עד חצות אם הוא לוותיקין או לשאר אינשי אם נפשך לומר לוותיקין קשיא לו קושיית ורמינהי לפי שהוותיקין עם הנץ החמה והיכי קתני עד חצות ואם נפשך לומר כי תניא ההיא כו' ולותיקין והאי דקתני עד חצות לשאר אנשי קשיא לי קושיית פשיטא דלא כבעי' שהיא עד חצות אבל זמן עוד נהגו להם חכמים שהיא עד שעת המנחה וזהו שהקשה טעה ולא התפלל כו' ויש דרך אחרת כי על ב' הכוונות הקשה קושיא למה והכי קאמר האי דקתני עד חצות מה נפשך אם נפשך לומר שהוא לוותיקין אינו כן שזמן הוותיקין הוא קצר שהוא עם הנץ החמה והמאריך האריך זמנם עד שעת המנחה והיאך קצר זמנם עד חצות דמשמע שאין זמנם ארוך יותר אלא דוקא עד חצות:
2
ג׳פסיק הפסקות הרבה בתורה חלוקות זו מזו כדי שלא יתערב ענין לענין פרשה לפרשה ורוב ההפסקות הם על ידי הריוח שבין פרשה לפרשה או בין ענין לענין. ויש הפסקות שאין די בריוח ונותן פסוק מיותר להפסיק יותר עם הריוח כדי שלא יתערבו הפרשיות כגון בסוף פרשת פנחס דכתיב (ל, א) ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' פסוק זה נכתב להפסיק בין נדרי מזבח דכתיב קמיה נדריכם ונדבותיכם ובין נדרי איסור דכתיב בתריה פרשת ראשי המטות שלא ידמו זה לזה כמו שמפורש במקומו מויש פסוקים שאף על פי שיש ביניהם נקודות דהיינו פסקי טעמים אין די בכך וכותב תיבה בסוף הפסוק שלא יתערב עם של אחריו כגון וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו למה נאמר והלא כבר נאמר הרגו בראש הפסוק אלא להפסיק הענין שלא תערב עם וכל הטף החיו ויש שאין צריך שום הפסקה מההפסקות הנזכרות ודי לו בהפסק טעם אתנחתא כדאיתא בפ"ק דחגיגה:
3
