שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות כ׳Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 20
א׳אות רי"ש
1
ב׳ראיות ממקרא וממשנה מביא הראיה באחרונה מהמשנה וקשי' דה"ל להביא ראיה מהפסוק באחרונה הואיל והיא ראיה יותר חזק ויש לומר שכן מצינו דבר זה כתוב בתורה ושני בנביאים ומשולש בכתובים ושנוי במשנה. וא"ת והרי בקדושין (ו, א) על הראייה שהביא מיוד' שקורין לארוסה חרופה אחר שקדם ראיה מהפסוק אקשינן ויוד' ועוד לקר' משמע דקפיד תלמוד' בקדימת ראיית הכתוב וראיית המשנה וי"ל דאי קפיד התם לא קפיד אלא משום דאמר לשון ועוד דאי הוה אמר וכן ביוד' קורין לא הוה מקפיד. אבל מפני שאמר ועוד שקורין ביוד' משמע מלשון ועוד שהיה איזה חולשא בקר' שהוצרך לומר ועוד זה אינו כן אלא אם היה מקדים מה שקורין ביוד' היה שייך לומר ועוד קרא כי ראיה מהפסוק היא חשובה יותר אבל בכל מקום דלא אמרינן לשון ועוד אינו מדוחק לאקדומי קרא קודם המשנה:
2
ג׳רבי ביבי בר אביי כך צריך לקרות השם בציר"י תחת בי"ת ראשון ובקמ"ץ תחת בי"ת שני ושם זה תמצא בעזר' (ב, י) בני בבי שש מאות עשרים ושלשה:
3
ד׳ריבוי ומיעוט ז"ל הליכות עולם בכל דוכת' אמרינן אין רובי אחר ריבוי אלא למעט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ודין זה צ"ע דבכמה דוכתין אשכחן מיעוט אחר מיעוט ודריש כולהו למעט כי הך דקאמרינן מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן מן הבהמה להוציא את הנעבד מן הבקר להושציא את המקוצר ומן הצאן להוציא רובע ונרבע וכיוצא בו בכמה דוכתין. וכן ריבוי אחר ריבוי דריש להו בבריית' דר' אליעזר ברבי יוסי הגלילי בל"ב מדות שלו. לכך יש מי שאומר דכי אמרינן אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דוקא שאין לנו לדרוש ולקיים הריבויים או המיעוטים דאז אמרינן ודאי שהכתוב הפליג בריבויים לרמוז שיש בדברים מיעוט והפליג במיעוטים לרמוז שיש בדבר רבוי אבל היכא דאפשר לדרוש ולקיים הריבויים והמיעוטים דרשינן להו ומוקמינן להו אדינייהו ר"ל הרבויים לרבות והמועטים למעט ויש להוסיף בכאן די"ל דכשאמרינן אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט או איפכא דאם הכוונה היתה כשאומר ריבוין למעט ה"ל למעט מיעוט א' וסגי ליה או איפכא במיעוט אחר מיעוט. ועוד אין נראה ברבויים דאתי למעט ובמעוטים דאתי לרבות. י"ל דכשאומר מיעוט אחר מיעוט הוא מרבה בזה האופן המיעוט הראשון שאומר במשל ממעט ארבעה אנשים מפעולה אחת. חוזר המיעוט השני וממעט השנים מהם א"כ הוא מרבה האחרים שיעשו הפעולה הנזכרת. וכן בריבוי אחר ריבוי הראשון משמע ריבוי כללי בא הריבוי השני לומר וזה הריבוי אינו משמע כללי אלא פרטי במה שמרבה ולא בדבר זולתו כך נ"ל עכ"ל הליכות עולם. וז"ל מהרי"ק עליו ריבוי אחר ריבוי וכו' כתבו התוספות ז"ל בפ"ה דיומ' (ס' א, ד"ה תרי) בשם רבינו שמואל ז"ל שמקשה היכי אמרינן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאם כן לשתוק מינייהו לגמרי ומהיכא תיתי למעוטי דאצטריך לרבות. ותירץ דשמא הוה ממעטין מכח שום דרש' או ק"ו או בנין אב עכ"ל. וכן י"ל ברבוי אחר רבוי. ומ"ש ויש להוסיף בכאן וכו' אין דבריו נוחים אצלי אבל טעם הדבר שכך למדנו מסיני כלל זה לדרוש התורה כך עכ"ל מהרי"ק. הנה ס"ל למהרי"ק דאין טעם למדה זו רק מקובלת הלכה למשה מסיני. ואל תתמה על דבריו שהרי כך כתב רש"י בחולין פ' כל הבשר (קטו, ב) שאין טעם להמדות שהתורה נדרשת בהם רק הם מקובלים מסיני והבאתי דברי רש"י לעיל בכלל מדות אמנם מי שמוצא טעם הגון כדי שיהיה הלכתא בטעמא הרי זה משובח:
4
ה׳ולעניות דעתי נראה לומר דכשבא ריבוי אחד או מיעוט אחד הוא כללי כלומר רבוי כל מילי דאפשר לרבות על ענין המוזכר או ממעט כל מילי דאפשר למעט על ענין המוזכר אבל כשיש ב' רבויים ע"כ אין הריבוי כללי דאל"כ לכתוב ריבוי א' אלא כתב שני ריבויים לרבות שני דברים ממילא ממועט ענין שלישי כענין שני כתובים הבאים כאחד שאין מלמדין. וכן הוא הדין במעוט אחר מיעוט. נמצא כל מקום שתמצא רבוי אחר רבוי צריך אתה ליתן מקום לכל רבוי מה שהוא מרב'. אף שלא הוזכר בגמרא מה הוא תחפש ותמצא. נמצא שענין השלישי שהיה שייך לרבויי הוא ממועט. וכן במיעוט אחר מעוט צריך אתה לחפש ענין לכל מיעוט מה שממעט. וממילא ענין שלישי הוא מרובה מדלא מעוט אלא שני דברים ובמקום שמוציא ענין ג' לרבות או למעט. אומר רבוי אחד ריבוי למעט וכן מעוט אחר מעוט לרבות. אבל במקום שאין מוצא ענין ג' אז אינו אומר לשון זה רק דורש הריבויים או המיעוטים בפ"ק דהוריות דף ג' כתב רש"י דהא דאמרינן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ה"מ היכא דליכא אלא שני מיעוטים אבל היכא דאיכא ג' מיעוטין בחד קרא זה אחר זה כולהו אתי למעוטי ודברי רש"י סותרים קצת את מה שכתבי ומבואר למבין:
5