שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות כ״אShenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 21
א׳אות שי"ן
1
ב׳שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין ויש בזה פלגותא איכא מ"ד אין מלמדין ואיכא מ"ד מלמדין אבל ג' כתובים הבאין כאחד ד"ה אין מלמדין והטעם רמ"ד בשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין דמצי גמר חד מחברי' בבנין אב כלומר דלכתוב רחמנא חד מינייהו ולגמור אידך מיניה ומדאצטריך למכתב תרוייהו גלי לך קרא דדוק' הני אבל אחריני לא שלכך טרח וכתב את שניהם הלכך אין מלמדין פי' לעלמא ולמאן דאמר מלמדין ס"ל דאע"ג דאתי' חד מחברי' מ"מ מילתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא כמו שאמר בק"ו מילת' דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא הלכך שפיר קאמר ליה דמלמדין אבל שלשה כתובים הבאין כאחד דכולי האי לא טרח קרא לר"ה אין מלמדין דודאי גלי לך קרא בהני ג' לאפוקי כולהו אחרינ' כך הטעם בספר כריתות. שינוי יי' דחוקה לא סמכינן עלייהו הכלל הזה בפ' יש נוחלין (ב"ב קלד, ב) בשמעתתא דאר"ח בר אבין אמר רבי יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ורב נחמן בר יצחק אמר רבי יוחנן אינו נאמן וקשי' דרבי יוחנן אדר"י ומשנינן לא קשי' כאן למפרע כאן להכ' כו' עד ואמר אביי אנן אשינויי' ניקום ונסמך בתמיהה:
2
ג׳שלחו מתם ר' אלעזר שלוח הקן הוא פרק בתר' דחולין וצריך לקרות קוף דהקן בציר"י ולא בפתח דלא שייך לקרות בפת"ח אלא כשהוא דבוק כמו קן צפור אבל כשאינו דבוק הוא בציר"י כמו גם צפור מצאה בית ודרור קן לה תהלים פ"ד:
3