שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות ד׳Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 4
א׳אות דלי"ת
1
ב׳דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ר"ל ד"ת תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה לדורות ושל נביאים לא מיקרי אלא דברי קבלה שקבלו מרוח הקודש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה והא דאמרינן ד"ת מד"ק לא ילפינן ה"מ עיקר הדין אבל גילוי מילתא בעלמא כלומר לגלות שהפסוק מיירי בהכי ילפינן כדמוכח פ"א מב"ק (ב, ב), דתניא וכי יגח אין נגיחה אלא בקרן וכה"א ויעש לו צדקיה בן כנעניה קרני ברזל וכו' ואימר בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו ושואל התלמוד מאי ואומר ורוצה להשיב שצריך משום שהפסוק הראשון היה קבלה ולא ילפינן מיניה ואקשינן עליה האי מילף הוא בתמיה כלומר והלא לא ילפינן מדברי קבלה לא חייב ולא פטור אלא גילוי מילתא יליף לד"ת מד"ק וכן כל כה"ג:
2
ג׳דבר תורה בתלמוד משמש בשני פנים דבר תורה ממש כגון דבר תורה מעות קונות דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ומשמע הלכה למשה מסיני פ"ק דעירובין (ד, ב) דבר תורה מקפיד עליו חוצץ וכן פרש"י ז"ל שם והר"ן ז"ל בפרק הזהב כתב בשם הרי"ף ז"ל דבר תורה מק"ו נפקת והוא סובר דסברא בעלמא קאמר:
3
ד׳דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בעל פה ודברים שבעל פה א"א רשאי לכתבם כתב הליכות עולם בהקדמתו וזה לשונו והטעם משום דדברים שבכתב איכא מילי טובא דמרשי מתוך הכתב כגון חסירות ויתירות וקרי ולא כתיב ודכוותייהו ואי אמרת להו בע"פ בצרי להוו ודברים שבע"פ פירוש לדברים שבכתב הן וכשאין נאמרין אלא בע"פ א"א לעמוד עליהן אלא ע"פ מלמד שיבאר לו הפירוש ואלו היה נכתב בספר ובדיו אפשר לספק בו שלא יבין הדבר על בוריו ומימות משה רבינו ע"ה אשר קיבל תורה מסיני פנים אל פנים ועד רבינו הקדוש ע"ה לא נכתב ספר בתורה שבע"פ וזאת לפנים בישראל התעודה והתורה היו החכמים ז"ל מקבלים איש מפי איש ולומדים המשנה בע"פ כאשר נמסרה אלא שהיו התלמידים עושים סימנין למשנתן ובו נבין אותה מפני השכחה המצויה בדברים והיו מסתירים אותה וקורין להן מגלת סתרים והיה הדבר נוהג כן עד עמוד כהן לאורים ותומים משרת לאלהיו בחכמה וביראת חטא הוא רבינו הקדוש אדון השלמים זצ"ל וראה כי אזלת יד החכמה וצרות התכופות דוחפים החכמים לקצוי האדמה ושמדות מתחדשות בכל שנה ותידל עד מאוד תורה שבע"פ אין פוצה פה מתוך שעבוד יוונים ורומיים שהיו גוזרים לבטלים מדברי אלהים חיים עד זמן רבינו הקדוש ע"ה שנתן לו הקב"ה חן בעיני אנטינינוס ונחו מצרה וימצא חן וחסד וכבוד בעיניו והרביץ ברבים לתורה ועמד הוא ובית דינו בהסכמת חכמים שהיו בזמנו לחבר ספר בקבלה הנתונה בסיני וסמכו על מקרא שכתוב עת לעשות לה' וקרא וקיבץ בעלי השמועה והקבלה שהיו אז בדורו ונאספו שמה כל החכמים משפטי אל יורו והיה כל א' אומר שמועתו מפי הקבלה איש מפי איש עד מרע"ה עכ"ל:
4
ה׳דברה תורה בלשון בני אדם איכא מאן דאית לה דברה תורה כלשון בני אדם ולא דרשינן הכפולות ואיכא מאן דלית ליה הכי ודרשינן הכפולות ויש לדקדק דר"ש הוא דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם ואיהו גופיה דריש פרק אלו מציאות (לב, א) גבי עזוב תעזב והקים תקים לכך אומר ר"י דכי קאמר דברה תורה כלשון בני אדם היינו דוקא כשיש הוכחה בפסוק שלא לדרוש הכפולות כגון העבט תעביטנו דלא דריש ליה ר"ש יש לו ואינו רוצה להתפרנס ונזקקין לו דהא כתיב די מחסורו כדאיתא התם אבל כשאין הוכחה מתוך הכתוב דרשינן הכפולות ולא אמרינן דברה תורה בלשון בני אדם:
5
ו׳דיוקא דמתני' אתא לאשמועינן כך הדרך לפעמים להשיב כשמקשה מה קמ"ל תנינא מדיוקא פרק האשה (כתובות יז, ב), אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן וכו' ומקשינן ורב הונא מתני' אתא לאשמועינן ומהדרינן רב הונא דיוקא דמתני' אתא לאשמועינן הלכך היכא דדייקינן על המשנה זה הכלל לאתויי מאי לאתויי הא דפלוני כי הא דפ' הגוזל (ב"ק צו, ב) זה הכלל כל הגזלנים וכו' זה הכלל לאתויי מאי לאתויי הא דר"א אין להקשות ביה וכיוצא בו ר"א מתני' אתי לאשמועינן דמתני' לא מפרש' בהדי' ולא ידעינן זה הכלל אי לאו דרבי אליעזר ומיהו יש לי עיון בכל היכא דאמרינן פלו' דיוק' דמתני' אתא לאשמועינן א"כ יאמר דבריו על המשנה ולימא זאת אומרת וכיוצא בזה כן כתב בהליכות עולם וז"ל מהרי"ק עליו אני אומר דלא קשי' מידי דלא קאמר זאת אומרת אלא כשהדבר מבואר קצת במשנה אבל בזה הכלל לאתויי לא שייך לומר זאת אומרת ועי"ל שרבי אליעזר אמר דין זה מסברא ואח"כ הסכימו לזה הכלל לאתויי וכן אתה אומר דמאי דאמר דיוקא דמתני' אתא לאשמועינן דמעיקרא דין זה מסבר' אמרן ובתר הכי אסמכי' לדיוקא דמתני' עכ"ל:
6
ז׳דורשין תחילות פלוגתא היא דתנאי איכא מ"ד אין דורשין תחילות ואיכא מ"ד דורשין פירוש תחילות המקרה הראשון דאמרי' לגופא אצטריך ולא לדרשה כגון בריש סנהדרין (ב, ב) ונקרב בעל הבית אל אלהים עד האלהים אשר ירשיעון אלהים הרי כאן ג' ואיכא למדרשינהו כולהו התם למניינא ואסיק דאין דורשין תחילות כלומר המקרא הראשון מש' דלגופיה אצטריך ולא למניינא וכן כל כה"ג:
7
ח׳דיעבד מורכב משתי תיבות דאי עביד:
8