שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות ו׳Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 6
א׳אות וי"ו
1
ב׳וא"ו לפעמים נמצא וא"ו במקום או בין במקרא בין במשנה או ברייתא שנאמר איש אמו ואביו תראו ומקלל אביו ואמרו ר"ל אמו או אביו וכן במשנה ביבמות חלץ ועשה מאמר ר"ל חלץ או עשה מאמר וכן הרבה כיוצא בזה:
2
ג׳וצריכא דאי אשמועינן כו' לפעמים המשנה היא מיותרת דמדין בבא קמא שמעינן בבא בתרא ומקשינן בגמרא דחדא מנייהו מיותרת ומשני בא' מג' דרכים אם נאמר שחידוש הוא בבא בתרא בדרך לא זו אף זו או החידוש בבא קמא בדרך זו ואצ"ל זו או החידוש בתרווייהו ושהחדוש בתרווייהו קאמרינן וצריכא דאי אשמועינן כו' כי הא דאמרינן בקדושין פרק י' יוחסין (עח, ב) דתנן מי שנתן רשות לשליחו לקדש לו בתו והלך הוא וקדשה אם שלו קדמו קדושיו קידושין ואם של שלוחו קדמו קדושיו קדושין ואם אינו יודע שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט וא' כונס וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין פי' דבטלה לשליחותי' דשליח ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין ואם אינן יודעים שניהם נותנין לה גט פי' אם באתה לינשא לאחר ואם רצו א' נותן לה גט וא' כונס עכ"ל המשנה ואמרינן עלה כגמר' וצריכא דאי אשמועינן גבי דידי' משום דגבר' קים לי' ביוחסין פי' וכשמצא מיוחס קדשה לו ובטל את השליחות אבל אתת' דלא קים לא ביוחסין אימ' לה גהוו קדושין פי' אימא אע"ג דקדשה עצמה לא בטלה את השליח ולא סמכ' על קדושי' דסבר' דילמ' שליח משכח מיוחס מזה ואי אשמועינן גבי דידה משום דאתתא דיקא ומנסכה אבל איהו אימא לא איכפת ליה צריכא. פי' לא אכפת ליה בבתו אם תנשא למיוחס כל דהו ולא בטלי' לשליחותיה דשליח ואפילו מקדשה לגרוע והא דקדם קדיש סבר דילמא לא משכח אבל אי משכח לא בטלה עכ"ל הגמרא:
3
ד׳ומצאתי שכתב הר"ש סודיל"ו וז"ל, וראיתי בהרמב"ם ז"ל בהלכות אישות פ"ט (הלכה ד') שלא כתב אלא בבא בתרא שכן כתב וז"ל וכן האשה שעשתה שליח לקדשה והלך וקדשה והלכה היא וקדשה עצמה לאחר ואין ידוע איזה מהם קדם שניהם נותנים לה גט ואם רצו א' נותן גט וא' כונס וכתב עליו מגיד משנה וז"ל עוד שם מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו כו' ולא הוצרך רבינו לבאר זה לפי שדין האב בבתו הקטנה ודין האשה הגדולה בעצמה ידוע הוא שהם שוים ואע"ג דבגמר' עביד בהו צריכות' עכ"ל וק"ל תרתי חדא דאי בגמ' עביד בהו צריכות' משמע דבתרווייהו איכ' חידוש' ומהאי דינא לא שמעינן לאידך ועוד דאם היה שוה בתרווייהו הי' לו לבאר דינ' דריש' ומינה שמעינן דינ' דסיפא ולמה ביאר דינ' דסיפא והניח דינ' דריש' ובטור אבן העזר הביא תרווייהו חדא בסי' ל"ו והאחרת בסימן ל"וז משמע דס"ל דתרווייהו צריכי כדאית' בגמרא וי"ל דלדעת רבינו לישנ' דמתני' ולישנא דגמר' אינם שוים משום דלישנ' דמתני' קת"נ הגה"הענין בפרק חזקת הבתי' סוף פירקא לא לאב בנכסי הבן דתני' האחין שחלקו וכו' וכן האשה וכו' ומדקדק תלמוד' מאי וכן מאי רבות' איכא טפי באשה דקתני וכן ומשני מאי דתימא כו' וכן דרך לימוד גם כן בפוסקי' כשמביאי' שני נושאי' ובנושא השני או' וכן יש בנושא' שני חידוש דלא הוה ידעינן מנושא הראשון:וכן האשה כו' לשון וכן בכל דיכת' משמע שמביא חידוש כלומר אפילו האשה שעשתה שליח דקס"ד דלית לה דינא דגברא קמ"ל דדינא חד לתרווייהו אבל לישנ' דגמר' לא משמע הכי כיון דמייתי צריכות' בתרווייהו משמע דבכל חדא מנייהו איכ' חידוש וס"ל לרבינו דטפי איכ' למיחש ללישנ' דמתני' דקתני וכן האשה כו' מלמיחש ללישנ' בגמר' ועוד שהצריכות בתרווייהו אינו שוה דאמאי אמרי' באב המוקדם קדיש סבר דילמ' לא משכח ובאתת' אמרי' דמשום הכי קדמה דדייקא ומנסב' אימ' באב דמ"ה קדים דדייק ונסיב ובטל השליחות ואמאי אמרי' דלא אכפת ליה ואפילו מקדשה לגרוע ולפי' צריכות' דינא דאתת' יותר מרווח דהכי קאמרי' דאי אשמועינן גבי דידי' משום דגבר' קים ליה ביוחסין פירוש וכשמצא מיוחס בטל את השליח אבל אתת' דלא קים לה ביוחסין אימא לא נהוו קידושין פי' דסבירא דילמא שליח משכח מיוחס מזה קמ"ל דתנא אתת' בדיינ' דנבר' ומ"ה נקיט רבינו ז"ל דין דוכן האשה דסיפא דאית בה חידוש' טפי ומצינו למד כלל אחד בתורת הפסק לדעת הרמב"ם ז"ל דבכל דוכת' דאיכא כה"ג דאיכא למיחש טפי ללישנא דמתני' כדקא אמרינן ולדעת אבן העזר אע"ג דבכל דוכתא דקאמר לשון וכן משמע דקא מייתי חדושא בכה"ג לא אמרי' דהואיל דתלמוד לא חייש לליש' דוכן אנן נמי לא חיישינן ולפיכך צריך הפוסק לבאר תרווייהו עכ"ל:
4
ה׳לפעמים עושה הגמרא ב' צריכיות אעפ"י שהיה די בא' וכן מצינו בפ"ק דשבת (ח, ב) אשר הביא הגמרא שם הא דתנן אם היה רקק מים ור"ה מהלכת בו הזורק לתוכו ד' אמות חייב וכמה הוא רקק מים כו' ורקק מים שר"ה מהלכות בו הזורק לתוכו ד' אמות חייב ואומר הגמרא בשלמא רקק רקק תרי זימני חד ביבמות החמה וחד בימות הגשמים. וצריכ' דאי אשמועינן בימות החמה דעביד אינש לקרורי נפשיה אבל בימות הגשמים אימ' לאו ואי אשמועינן בימות הגשמים אגב דמטניף מקרי ונחית וכו' וע"ז כתבו התוספות וז"ל בצריכות' חדא סגי דאי תנא חדא זימנא רקק הוה מוקטינן לה בדדמי ליה להכי תנא תרי זימני רקק אלא כיון דמשכח צריכותא עביד כאלו תנא בברייתא בהדיא רקק בימות החמה ורקק בימות הגשמים וכ"כ התוספות דדרך הגמרא לעשות שני צריכיות כמ"ש בפרק המדיד דף ע"א ובחולין השוחט (חולין דף ל"ו) ובזה ניחא גם כן לפי הדרך שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם בשיטת קדושין דבגמרא עביד צריכותא בתרווייהו אף על גב דמלשון המשנה משמע דאין חדוש' אלא בוכן האשה כו':
5
ו׳והאמר מר כל מקום שתמצא בתלמוד כה"ג רב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא כן מצאתי:
6
ז׳ואזדו לטעמייהו לפעמים פלייגי אמוראי ובתר הכי אומר התלמיד ואזרו לטעמייהו פי' שמביא ראיה שבנושא אחד יש ביניהם המחלוקת הזה ולפעמים אומר התלמוד בלשון קושי' לימא אזדו לטעמייהו דאמר וכו' כלומר שהמחלוקת הוא מיותר דבחד סגי ואז אומר התלמוד צריכא כלומר מתרץ שאינו מיותר עיין ברשב"ם בפ' המוכר את הבית (ב"ב סד, ב) גבי אתמר אמר רב הונא אמר רב הלכה כחכמים לימא אזדו לטעמייהו ונתן הכסף וקם לו אין הפסוק כן אלא ויסף חמישית כסף ערכך עליו אלא שדרך התלמוד לקצר במקראות לפי שהקיצור בדברים הוא אהוב וכ"כ התוספות בכמה מקומות:
7
ח׳והתנן והתניא קושיא היא ולפרוכי קאתי ולפעמים תמצא והתנן והתני' סיוע והפרש שיש ביניהם שאותו שהוא קושי' כתיב בלא אל"ף ובמתי' קרינן ליה ואותו שהוא סיוע כתיב באלף והא תנן והא תניא ובניחותא קרינן ליה וה"ק והא תני' והא לך סיוע וסעד מדתני' כו'. ופעמים תמצא תנן בלא ה"א ובלא אל"ף קושי' זה כשמקשה ממשנה שאנו עומדים בה ותמצא זה בהרבה מקומות אין מספר:
8
ט׳ודקארי לה מאי קארי לה פרש"י ודקארי לה מי שעוסק במשנה זו להשיב ממנה בבית המדרש למה נתעסק עכ"ל. וז"ל מהרי"ק ולא פי' משמעות תיבות הללו ובערוך מצאתי דקארי לה לשון ערוב ואל"ף מתחלף בעי"ן ע"כ. והשת' הוי פירוש' הכי מי שעירב זה עם זה מה ראה לערבם כלומר מי שמרמה זה לזה מה ראה לדמות להקשות מזה לזה הרי החילוק ביניהם מבואר עכ"ל:
9
י׳וכמה א"ר פלוני כו' בפרק אלו מציאות (ב"מ כא, א) במשנה מצא פירות מפוזרים וכמה א"ר יצחק קב בד' אמות ובתוספות כתבו דהאי וכמה היא מדברי ר' יצחק דליכ' למימר סתמא דתלמודא קא בעי לה דהא קאמר בתר הכי דלא בעי שיעורא כלל וא"כ ע"כ האי וכמה מדברי ר' יצחק הוא וכאלו אמר רב יצחק וכמה קב בד' אמות וכתבו עוד התוספות שם וכן בפרקין (ל, ב) גבי מצא חמור או פרה רועין בדרך ובעי בגמר' ולעולם אמר רב יודא ג' והדר קאמר בד' ובפ"ק דחנינה כיוצא בו העבבריה מנלן אמר רב הונא אמר קרא וכו' והדר פריך למה לי קרא וכפר' לא יחפור (ב"ב כב, ב) וכמה אמר רב ייבא כו' וכתבו התוספות ז"ל תימא דהשת' בעי וכמה ובתר הכי פריך והתנן ד' אמות וי"ל דר' ייבא גופיה בעי וכמה לא תלמודה כ"כ בפ"ב דפסחים (לג, א) מנא הני מילי אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא תתן לו ולא לאורו רב נחמן בר יצחק גופיה דמפרש לו ולא לאורו קאמר מנא הני מילי':
10
י״אואפילו כתב הרא"ש ז"ל בריש הלכות ציצית בשם ר"ת ז"ל שבמקום שהיה לו לומר אפילו ואמר ואפילו מרבי תרי מילי והביא ראיה לדבר:
11
י״בועוד ואומר וכתיב כל היכא דאומר ועוד ואומר וכתיב הוא לחזק הדבר יותר כי בתחילה אינו כל כך חזק וצריך עוד להביא ראיה מפני שהראיה הראשונה יש להשיב ונמצא בה חולשא לפי' ראשון ועוד אפילו על הסברות אם השניה מיושבת יותר או על הפסוק אם השני מביא יותר מן הראשון ולפיכך שיילינן בגמר' מאי ועוד מאי ואומר מאי וכתיב ומשנינן מהו דתימ' כו' כלומר ויש חולש' בראשון קמ"ל השני ועל דרך זה אי נמי כמו ועוד. וכן ראוי ללמוד במפרשים ובתוספות וחידושים כי הם דורכים בדרך הגמרא ובכל מקום רגיל התלמוד להקרשות מאי ועוד כו' ומכ"ש אם הראשון פסוק והשני סברא דמתמה תלמודה בפרק קמא דקדושין (ו, א) ויודא ועוד לקרא ופרש"י ז"ל וכי הפסוק צריך סיוע ועלי' כתבו בתוספות שאעפ"י שהשני סברא אם היתה טובה לא אקשינן למה הביא אחר הפסוק אלא מפני שהוא חלושה בעצמה כדאקשינן ויור' הויא רובא משום הכי אקשו הכי:
12
י״גוצריך כל היכא דאמרינן תיבת וצריך לכתחילה משמע כדאיתא בברכות פרק היה קורא (יג, א), דקתני וצריך שישמיע לאזנו ופרש"י דכל וצריך לכתחילה משמע הא דיעבד שרי והגמרא נותן לו משמעות ואפילו בדיעבד אין לו תקנה דקאמר צריך ואין לו תקנה קמ"ל וכו' ומהא דשמעינן דיותר סובל פי' לכתחילה ממה שנאמר דמשמעו אפילו דיעבד:
13
