שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות ט׳Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 9
א׳אות טי"ת
1
ב׳טוב טעם ודעת למדני (תהלים קיט, סו). ע"ז התפלל דוד המלך ע"ה וכן בנו שהע"ה אמר (משלי טו, ב) לשון חכמים תטיב דעת על כן דע והאמין כי המשנה והתלמוד לשונם מדוקדק במאוד מאוד ואם יש יתור לשון או חסור או חליף לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם ומי שחלק לו ה' מן החכמה וידקדק יפתחו עיניו ויראה נפלאות מחידושי לשונם וגם ילמוד מזה כמה דינים ואביא קצת לדמיון שנינו בריש זבחים (ב, ב) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים והוקשו בגמרא מאי אלא שלא עלו ולא עלו מבעי ליה ופרש"י מפני שחייב אדם ללמוד לתלמידיו דרך קצרה ומיתור זה הוציאו בגמרא נפקית' דדינ' שאסור לזרוק דמן אוש אר עבודות שלא לשמן כי עדיין בקדושתן הם עומדים ולכן אמר אלא אשר רצה לומר שאין להם אלא אותה ירידה לבד והוא שלא עלו לבעלים וגדולה מזו מצינו פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ח) גבי שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלין ואת חובו והקשו בגמרא ודלמ' כראוי לו בחובו קאמר ותירץ רבי עקיבא היא דדריש לישנ' יתירא וכתב רשב"ם דרבנן מודי דדרשי לישנ' יתירא אלא שבדברי רבי עקיבא מפורש בבירור וראיתי כתב בשם שיטת גאון אשר דייק דקאמר נוטלין ולא אמר נותנין לו ואת חובו משמע שכבר היו הנכסין ביד היתומים ואפילו הכי אומר דמוציאין מידם הנה יראה שאע"פ שמשמעות הלשון היה נראה שבחובו קאמר כדפריך בגמרא ועוד שהנכסים בחזקת יתמי ולכל אדם היינו אומרים המע"ה כ"ש בזכות יתמי עם כל זה מכח היתור אנו אומרים דנוטלין ונוטל את חובו הרי כח הייתור עד היכן מגיע ומזה וכיוצא למדו בעלי הוראה להוציא דין מכח איזה יתור ואביא לדוגמא הרמב"ן דקדק מדקאמר אין מחזיקין דם בבני מעים ולא אמרו אין דם בבני מעים ש"מ אם רואין אותן אדומים צריכה מליחה כשאר בשר רק מן הסתם אין מחזיקין דם ובספר התשב"ץ כתב וז"ל מדגרסינן בירושלמי דמגילה תולין בספרים ולא בתפילין ומזוזות משמע דדוקא תולין הוא דלא הא לתקן אותיות בעלמא שרי וא"ל לתקן אותיות נמי לא דא"כ לימא תולין בספרים ולא בתפילין מ"ט הדר נקט ואין תולין ע"כ ואף בלישנא בעלמא דרבותינו ז"ל שאינו גוף הדין בעצמו מ"מ שיחתן צריכה תלמוד הנה בעובדא דנסכ' דרבי אבא אין חטפי ודידי חטפי אמר היכא לדייני דיינ' להאי דינא והנה הלשון הוא מיותר למה תלה הדבר בדיינים היאך ידונו הדיינים זה הדין כך היה לו לומר היאך נדון אנחנו האי דינ' ויישבתי הדבר כך באותו מעשה פסקו דם לפי ראות עיניהם וזך שכלם שהם הבינו עם מי הוא האמת וכח ביד הדיין שהוא מומחה גדול לפסוק לפי מה שנתאמץ בלבו כמבואר בטור ח"מ סימן ט"ו רק היו אומרים אם היה הדבר בא לפני דייני דעלמא שאין להם כח לפסוק אלא בדין תורה איך יפסקו זה הדין על כן אמר היכא לדיינו דיינא:
2
ג׳ומצינו בפרק הישן (סוכה כא, ב) אשר הקשו גבי משיחתו של ר"ג למדנו מדוע לא אמר מדבריו והוציא מאותו שינוי מועט ששיחת ת"ח צריכה לימוד ויש כיוצא בזה הרבה מקומות בלי ערך ובלי מספר והמבין יבין:
3
