שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל מדות י׳Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Middot 10
א׳כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר:
1
ב׳פירוש להקל שמקילין בו מן הדין הראשון ומחמירין לתת עליו הדין שנתפרש בו כגון ראש וזקן דכתיב (ויקרא יג, כט) ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן והלא ראש וזקן בכלל עור ובשר היו וכשיצאו לטעון טעון אחד שלא כענינו פי' בטומאה נתקים שאינם מטומאה שאר מראות באו להקל ולהחמיר להקל שלא ידונו בשער לבן שהוא סימן טומאה בשאר נגעים ולהחמיר שידונו בשער צהוב שנתפרש בהם:
2
ג׳כתב בעל קרבן אהרן וז"ל במדות כל דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל לטעון טעון אחד שלא כענינו פירש כל דבר שהיה כלול עם הכלל בשם אבל לא במהות כגון נגעי ראש וזקן שהם כלולים עם הכלל שהוא נגע צרעת וכו' בשם הנגע אבל לא במהות הנגע כמו שנברא ויצא ונכתב בו פרשה אחרת לטעון בו הדין משונה ממה שהיה לו אלו נשאר כלול עם הנגע ודבר זה שיצא הוא שלא כענינו כלל שאינו ממהותו באופן שהוא נבדל מהכלל במהות וגם בדינו זה אשר בו הכתוב לזה נאמר דכיון דיצא ונבדל מהכלל הבדל גדול בזה לזה לא נשאר לו קשור עמו אלא ישאר בקולותיו וחומריו הנאמרים בו ולא נתן אליו מקולות הכלל ולא נחמיר עליו מחומרות הכלל המשל נגעי הראש והזקן שהם בכלל שם נגע ויצא בפרש' בפני עצמם ליתן בהם דין אחד ומשונה והוא שידונו בשער צהוב וזה הדבר שיצא הוא שלא כענינו ומהותו של הכל שהוא מטמא בד' מראות ונגע הראש והזקן אינה מד' מראות הנגעים לא למעלה מהם ולא למטה מהם באופן שאינו ממהות הכלל לזה לא נחמיר עליו בחומרי הכלל לידון אותו בשער לבן או מחיה ולא בקולות הכלל שלא לדון אותו בשער צהוב אלא ישאר בקולא שלו ולא יהיה נדון לא בשער לבן ולא במחיה ובחומרא שבו ויהיה נדון בשער צהוב. וראיתי מי שפי' בזה בענין המדה בכ"מ כאשר תבאר לנו התורה מזה מהמדות הכוונה בזה להשמיענו דכל היכא דנמצא להם דומה יש לדרוש כיוצא בהם והכא צ"ל דענין המדה זו היא כאשר נמצא מדה כיוצא בה זהו דבר יוצא מן הכלל שהוא שלא מענין הכלל דודאי בא להקל ולהחמיר אע"פ שלא נכתב בו לא קולא ולא חומרא שאם בכל מקום צריך שיכתוב הקולא כגון האי דנהקי הראש והזקן א"כ מה למדנו ממדה זו אלא הכוונה לומר דגלמוד אפילו שלא נכתוב ואחר שפירש זה נדחק בזה כי לא יכול לידע א"כ החומר' דנחמיר עליו מה תהיה ומאין נדע אותה כי בשלמא להקל הקולא תהיה שנקל עליו מהחומרא דכתיבא בכלל כי דכא דכמטהרין בראש ובזקן סימן שער לבן דהיא טמא בשאר נגעים אבל להחמיר בשלמא אי היה המדה להחמיר בחומרא דאיתא בכלל אז נימא דמשכחינן להקל ולהחמיר אבל השתא דמפרש דלהחמיר היינו שער צהוב הכתוב בו והוא דבר שלא כתב בשאר נגעים לא לטהר ולא לטמא א"כ בעלמא מאין נדע לחדש חומרא מעצמינו בפרט כיון דלא כתיבא בכלל בשום ענין ולזה פי' דאז יהיה פי' להחמיר עליו בשום קולא שנמצא בהדיא בכלל שלא נדון אותו באותה הקולא ולפי שהוקשה לו בזה דלא דמי ממש כהאי מלהחמיר דהכא דהאי הוי חומרא חדשה לגמרי והוא שער צהוב שלא נזכר בשום מקום לזה אמר אז אולי נכריע פי' שום פסוק שיביא להחמיר חומרא חדשה וכל זה דוחק דאם לא כתוב בו לא קולא ולא חומרא אז הוה ליה מדת כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ומה שנלמוד מזאת המדה הוא היכא דכתיב בדבר שיצא מן הכלל והוא שלא כענינו של כלל דבר קולא שאז נאמר שיצא עליו להקל זאת הקולא ולהחמיר עליו שאר החומרות שלא נדון בו קולא אלא זו בלבד עכ"ל.
3