שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל מדות י״בShenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Middot 12
א׳דבר הלמד מענינו פירוש כל דבר סתום שאינו מפורש בו במה מדבר מדה בתורה שנלמוד מן הענין המפורש הסמוך לו כדתניא במכילתא לא תגנוב הרי זו אזהרה לגונב נפשות או אינו אלא לגונב ממון אמרת צא ולמד מי"ג מדותש התורה נדרשת בהן ג' מצות אמורות בענין שתים מפורשות ואחת סתומה נלמוד סתומה ממפורשת במה הענין מדבר במיתה ב"ד פי' לא תרצח לא תנאף אף לא תגנוב וכן וכן כל כיוצא בזה:
1
ב׳ודבר הלמד מסופו ההבדל בין מדה זו למידה שלפניה הוא שהמדה שלפניה הוא למוד הדבר מזולתו שלא השווה אלא בענין לבד וזו היא למוד הדבר מעצמו והוא שאם יהיה לנו דבר בנושא אחד אשר יש לנו שני משמעות מפני שיכול להיות משני מינים ולא נודע אם הדין הוא בשני מיני הנושא או באחד מהם הנה נלמוד זה מסופו ירצה ממה שיאמר לבסוף באישי המין ומה שידון בהם כי מאישים נלמוד המין שבו מדבר שהוא המין אשר יכלול אישים אלו כמשל התורה (ויקרא יד, לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ושם בית יכלול ב' מינים או ג' או ביתה עשוי מנסרים או מיריעות או בית בנוי מאבנים ועצים ועפר ולא ידענו באיזה מין מאלו מדבר או אם מדבר בכלם לזה נמסר לנו בסיני שנלמוד זה מהדינים הנאמרים על זה בבית לבסוף רצוני על חלקי ואישי הבית ולזה כשהוא אמר (שם, מה) ונתץ את עציו בזה נלמוד שאין זה מדבר אלא בבית בנוי מאבנים ועצים ועפר ומ"ש למד מסופו לאו דוקא מסופו דאם נתפרש מתחילתו עדיף טפי כי ענין המדה אינה אלא שהדבר ילמוד מעצמו יהיה בראשו או בסופו וכשהשמיענו מסופו נלמוד ממנו מכ"ש בראשו וקרוב לזה כתב הראב"ד וז"ל והאי דקאמר מסופו משום דכבר אמר דבר הלמד מעניינו דש"מ אפי' מענין הסמוך לו כי ההוא דקרחת ונבחת וההוא דלא תגנוב שאנו למדין ענין מענין וכ"ש מתחילת הענין עצמו ומשום הכי קאמר מסופו עכ"ל.
2