שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל מדות ה׳Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Middot 5
א׳מפרט וכלל ופרט ואחריו כלל נעשה כלל מוסף על הפרט ונתרבה הכל ואהני פרטא לאלומי כללא. שמא יש דבר שלא היה מתרבה מהכלל מכח מדה מהמדות אם לא מחמת שקדמותו פרט לעשות הכלל מוסף עליו ולרבות הכל ואין לך למעט ממנו דבר מק"ו ומג"ש או מדה אחרת. כ"כ התוספות בשם ר"י ובספר קרבן אהרן כתב תירץ אחר וז"ל אחשוב בתירוץ הקושיא דלמאי אהני פרטא הוא זה. הנה הוכרח לומר הפרט קודם הכלל כדי שנרבה בכלל הכל בין דדמי לפרט בין דלא דמי ליה וזה שאלו לא אמר אלא על הכלל לחוד היינו מרבים ושומעים ממנו כל הדברים הדומים זה לזה לבד ולא מאי דלא דמי אמנם כאשר כתב תחלה הפרט בזה נדכה גם דלא דמי לפרט לפי שמפרט לחודיה היה לנו מקום להבין הפרט וגם מאי דדמי ליה אשר נדבה אותו במה מצינו או בבנין אב וא"כ כאשר יצא הכלל אחריו לא יבא לרבות מה דדמי ליה שזה בסוד הפרט עם מדת מה מצינו המקובלת היה כבר וא"כ לא בא אלא להוסיף על המובן מהפרט והיא מה דלא דמי ליה ובזה ריבה הכל. ומה מתוק מדבש יבוא עם זה אומר בגמרא בתולדות המדה הזאת נעשה מוסף על הפרט דנראה שהוא אריכת דברים ללא הועיל שהיה די שיאמר כלל הכל ועוד דלא נעשה מוסף לכאורה אחר דבכלל הכלל הוא הפרט בעצמו ואיך נעשה מוסף עליו אמנם כמ"ש יתישב כי בזה הורו לנו טעם כתיבת הפרט קודם הכלל ומאי דאהנו וירצה הנה בפרט היה לך הוא וכל דדמי ליה ובמאי דכתיב כלל אחריו נעשה כלל מוסף על מה שבפרט שהפרט היה הוא ומאי דדמי ליה והוסיף הכלל עליו אף מאי דלא דמי ליה עכ"ל.
1