שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל מדות ט׳Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Middot 9
א׳כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחד שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר:
1
ב׳פי' טעון אחד שהוא כענינו שהוציא הכתוב מן הכלל ועשה בו פרט א' והזכיר בו מדות הענין הראשון והניח מקצתו זה שאמר טעון אחד והוא כענינו כלומר שזה הדבר היוצא עדיין הוא בענינו של כלל במקצת דבריו אלא שנטען טעון אחד שבו עזב קצת מה שהיה לו בכלל כגון שחץ ומכוח דכתיב ובשר כי יהיה בעודו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והלא שחין ומכות בכלל כל הנגעים היו פ' שחין ומכות פירש בהם כל הענין והניח מהם מחיה ושבוע שני וומדה בתורה הואיל ונזקק לפרש בהן דין הטומאה ועשה מהם פרט בפני עצמה מה שהזכיר הזכיר ומה שהניח הניח ואינן טעונין אלא מה שנתפרש בהם זו להקל ולא להחמיר שלא היו מעונין מה שלא נאמר בהם וא"ת אחד שאמר להקל מה צריך ולא להחמיר וי"ל משום דקא בעי למימר במדה שלאחריה יצא להקל ולהחמיר קאמר נמי בהא ולא להחמיר ואע"ג דלא צריך ובמה שאמר יצא להקל ולא להחמיר כתב בעל קרבן אהרן ווצריך אתה לדעת במה שלא אמר שיצא להקל ולא להחמיר אלא מפני שהנדון אשר בו דבר הוא כאשר יצא להקל כמו שחין ומכוה שיצא להקל שלא נזכר בהם מחיה ולא הסגר שני אבל לא פסיק מילתא דכל היכא שיצא לטעון טעון אחד שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר אלא ה"ה דאם יצא להחמיר שישאר מקושר בחומרות עם כללו ולא בקולות ונאמר דיצא להחמיר ולא להקל כמו שמצינו גבי כי יגח שור את איש דאמרינן והלא שור בכלל מזיק האדם היה בקרא דומכה אדם יומת ויצא מן הכלל להחמיר עליו שיהיה בסקילה וכן גבי וטבחו ומכרו אמרו והלא הטובח והמוכר בכלל אם ימצא הנגב ישלם הוא שנים ויצא מן הכלל להחמיר עליו לשלם ד' וה' וא"כ הרי לך להחמיר ולזה בודאי מה שאמר יצא להקל כו' אינו אלא כאשר יצא להקל אמנם כאשר יצא להחמיר נאמר שיצא להחמיר ולא להקל לפי שענין המדה היא שאחר שיצא לטעון טעון אחד באמרו קצת ממה שהיה לו עם הכלל והניח קצת מה שאמר יהיה בו ומה שהניח מלאמרו לא יהיה בו ולזה אם מה שאמר הוא קולא ועזב חומרא יצא להקל כו' ואם מ"ש הוא חומרא ועזב קולא יצא להחמיר וכו' ומאי דנקיט ר' ישמעאל חלוקה זו מפני שבזה רבותא יתירא רבות' דקולא עדיף ולזה אמר חלוקה זו ועזב האחרת במכל שכן ורבינו נתנאל הקדוש מפני שהוקשה לו שאין בזה חידוש כלל שאחר שיצא מהכלל ולא הוזכר בו אלא קולא ולא חומר' פשיט' שמה שאמר לבד נסביל ולא דבר אחר ולזה פי' הוא בפי' המדה שאין הכוונה לומר שהקולא הכתובה בו יהיה בו אבלה כוונה לומר דהיכא דשינה דינם במקצת והם ענין א' בשאר הדברים כגון שחין ומכות ששינה דינם במה שאין צריכין הסגר שני ולא זכר בו חומרות המחיה אבל בשארי דברים שוים אל הכלל יצא להקל מעליו כל החומרות שבכלל שלא נתן עליו מחומר הכלל אלא הקולות שבכלל כגון למטה מב' מראות אלו והפך לבן כולו אע"פ שלא נתפרשו קולות אלו בפרט נתן אותן לו מכח הכלל ולא נחמיר בו בהם מפני שלא נתחדשו בו וכן הדין דהחומרות נלמוד מהכלל ולא הקולות שלא נתחדש בפרט זהו דעתו ז"ל.
2