שני לוחות הברית, ווי העמודים ח׳Shenei Luchot HaBerit, Vavei HaAmudim 8
א׳כתיב בנבואת חגי*ענין נחמד על נבואת חגי. (חגי ב, יא) כה אמר ה' צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש ויאמרו לא ויאמר תני אם יגע טמא נפ' בכל אלה היטמא ויאמר יטמא ויען תני ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה'. וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא היא (חגי ב, יא-יד). ופירשו המפרשים בשר קודש בשר טומאה נבילה שבודלין ממנו כן העם הזה כמו שאתם טועים בזה כן אתם טועים בכמה הלכות ואשר יקריבו שם אם לא יתנו לבם ללמוד. וקשה מה מורה הכפל כן העם הזה וכן הגוי הזה מה לי עם מה לי גוי. ע"ק גבי טמא נפש השיבו יטמא ולא השיבו בלשון הן כמו שהשיבו על השאלה הראשונה ויאמרו לא ולא השיבו טהור הוא בודאי לא לחנם הוא בגמרא*פלוגתא בגמרא דפסחים רב ושמואל פליגי אי אשתבשי כהני. דפסחים דף י"ג גופא רב אמר אשתבש כהני רביעי בקודש בעי מינייהו ואמרו ליה טהור. ושמואל אמר לא אשתבש כהני חמישי בקודש בעי מנייהו ואמרו ליה טהור. בשלמא לרב היינו דכתיב ארבעה לחם נזיד יין ושמן אלא לשמואל חמישי מנא ליה ימשני מי כתיב ונגע כנפו ונגע בכנפו כתיב במה שנגע בכנפן. מ"ש ויען תני ויאמר אם יגע טמא נפש בכל אלה וגו' ויאמרו יטמא. בשלמא לשמואל מדהכא לא אשתביש התם נמי לא אשתביש אלא לרב מ"ש הכא דלא אשתבש ומ"ש התם דאשתבש. א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה בקיאין הן בטומאת מת ואין בקיאין הן בטומאת שרץ רבינא אמר התם רביעי הכא שלישי. ת"ש ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה וכן כל מעשיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא בשלמא לרב היינו דכתיב טמא הוא אלא לשמואל אמאי טמא הוא ומשני אתמוהי קמתמא והא כן כל מעשה ידיהם כתיב. אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מתוך שקלקלו מעשיהם מעלה עליהם כאלו מקריבים בטומאה עכ"ל הגמרא ופירש"י מי כתיב ונגע כנפו אל הלחם דמשמע השרץ נגע בלחם דלחם הוי ראשון מה שנגע בכנפו נגע בלחם דהוי לחם שני טמא נפש קס"ד טמא מת שהוא אב הטומאה כשרץ. מדהכא לא אשתבשי דאמרי ליה רביעי טמא כדכתיב ויאמרו יטמא ה"נ לא אשתבשי ואיהו במה שנגע בכנפו אמר להם דהוי שמן חמישי ומ"ה א"ל טהור אלא לרב דאמר גבי שרץ נמי רביעי בקודש בעי מנייהו מאי שנא דא"ל טהור בקיאין בטומאת מת שהשלישי עושה רביעי ולא היו בקיאין בטומאת שרץ וסבורין שאין שלישי עושה רביעי. רבינא אמר לא היו בקיאין ברביעי בקודש כלל וגבי מת שלישי בקודש בעי מנייהו דהאי טמא נפש דקרא לאו טמא מת אלא מת ממש כלומר טומאת נפש ומת אבי אבות הטומאה ולחם אב ונזיד ראשון ויין שני ושמן שלישי ויען תני בשלמא לרב דאמר אשתבש כהני היינו דקרי למעשה ידיהם טמא וכן לאו תמיהא משמע שקלקלו מעשיהם לאחר זמן היה מתנבא בבית שני שיקלקלו מעשיהם בשאר עבירות ע"כ לשון רש"י ויש לדקדק ענין מאמר מר זוטרא מתוך שקלקלו מעשיהם מעלה עליהם כאלו מקריב וכו' מה שייכות לשארי עבירות גבי הקרבת טומאה. ועוד קשה לשמואל דאמר דא ודא לא משתבשי כהני ולדידיה הפסוק כן העם הזה וגו' אשר יקריבו וגו' הוא בדרך תמיהא כלומר מאחר שבקיאין הן בהלכות טומאה וכי כל מעשה ידיהם טמא בתמיה. יש לתמוה מה הכוונה לשבח הזה שמשבח אותם על שיודעים דיני טומאה. הלא אין להחזיק לאדם טובה על שלמד תורה כי לכך נוצר. בשלמא כפשוטה לרב הוא תוכחה אשר הוכיח אותם על שלא למדו תורה בגולה והזהיר אותם שילמדו תורה כמו שהתחיל בנבואות שאל נא להם תורה כפירש"י רצה לבחנם אם עדיין בני תורה הן וע"ק במאי קמיפלגי ר"נ ורבינא מ"ם בקיאין בשרץ שהשלישי עושה רביעי ובמת לא ידעו דין זה ומ"ם התם שלישי ועל דין שלישי ידעו הדין. הכא רביעי ועל דין רביעי שעושה חמישי לא ידעי מאי בינייהו וע"ק לרב דאמר אשתביש כהני בשאלה ראשונה ובשאלה שניה כיוונו לדין אמת א"כ קשה על תוכחת חגי באמרו כן העם הזה וגו' פירש"י כשאתם טועים בדין זה כן אתם טועים בכמה הלכות ואשר יקריבו יהיה טמא אם לא ילמדו א"כ יש לתמוה דהוי ליה לאמר להם אלו דברי כבושים לאחר שאלה ראשונה שלא ידעו הדין לאמתו והיה לו להוכיח אותם על פניהם ולומר כן העם הזה וגו' ואשר יקריבו וגו' ולמה העמיד דברי תוכחה זו לאחר שאלה שנייה במקום שהיו יודעין הדין לאמתתו הלא דבר הוא ואגב יובן כפל לשון ויען חגי ויאמר כן העם הזה וגו' מה זו ענייה ואמירה. ונ"ל כי רבינא לא בא לחלוק על תירוצו של ר"נ רק לפרש דבריו קאתי. כי הוקשה לו בתירוצו של ר"נ שלאו תירוץ מספיק הוא על קושיית המקשן מ"ש הכא דאשתביש כהני. מ"ש הכא דלא אשתבש כהני ומשני ר"נ טומאת שרץ ידעי הדין וטומאת מת לא ידעי א"כ הדרא קשיא לדוכתיה מ"ש דידעי הדין גבי שרץ יותר מלגבי מת. ואם נפרש שהקושיא הולכת וסובב על רב דאמר אשתבש כהני ושאלם על רביעי והקשיא היא על רב מה דוחקיה לאוקמיה על דין רביעי גבי שאלה ראשונה ועי"ז הוכרח לומר שלא ידעו הדין למה לא אוקמי כדשמואל ובדא ובדא לא אשתבשו ויהיה התירוץ על רב מכח ששאלה היה בטומאת שרץ ולכן העמיד הדין דאשתבשו כהני ושאלה השנייה היא על טמא מת וזה לא ידעו ונמצא טעמו של רב היה מדשאל שתי שאלות של דיני טומאה מטומאת שרץ ומטומאת מת וזה ידעו וזה לא ידעו מכל מקום לרבינא מנ"ל סברא זו. כי עדיין לא שבנו מטעותינו למה העמיד שאלה ראשונה על דין רביעי מכח סברתו שלא ידעו הדין זה דוחק בעיניו לאמר סברא בלבו בלא ראייה מוכרחת. ולכן בא רבינא לחזק תירוצו של ר"נ דאמר טומאת שרץ לא ידעי וטומאת מת ידעי כי הוקשה לו בשאלה ראשונה ששאלם הוקדש השיבו בקצרה ויאמרו לא. ובשאלה שנייה ששאל אותם היטמא ויאמר יטמא קשה למה לא אמרו הן כמ"ש לעיל גבי שאלה ראשונה לא. או היה להם להשיב ולומר טמא ולמה אמרו יטמא. ומזה למד רבינא להוכיח שהכא על שלישי שאלם.*ראיה נכונה מגמרא דחולין על פשטא דגמרא זו. ודע מה שמסיק בגמרא דחולין דף ל"ג על הא דקאמר אין שני עושה שלישי בחולין ופריך בגמרא ולהויין נמי שניות דהא שמעינן ליה לר"ע דאמר שני עושה שלישי בחולין דתן בו ביום דרש ר"ע (ויקרא יא, לג) כל כלי חרש אשר יגע בו יטמא טעה לא נאמר אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין וכו' והשתא א"ש לרבינא אליבא דרב מדהאריכו בלשונם בתשובת שאלה שנייה ויאמרו יטמא ולא השיבו הן או טמא וע"כ צריכין אנו לומר ששאלת תני היה אם שני עושה שלישי והכהנים השיבו בריתחא יטמא ולא טמא כלומר לא מבעיא ששני עושה שלישי אלא אפילו שלישי עושה רביעי לכן אמרו יטמא כלומר שמטמא אחרים וא"כ נעשה רביעי ע"כ מוכרח שהכא על שלישי שאלם והם השיבו יטמא ומוכח מזה שידעי הדין ומוכיח הסברא מסברא מאחר שמוכח בשאלה שנייה שידעו הדין ובשאל'. א' אליב' דרב לא ידעי דין רביעי ולפי הוכחה זו הוכרחנו לומר שטומאת מת ידעי וטומאת שרץ לא ידעי וא"כ ע"י רבינא מוכרח תירוצו של ר"נ ממילא לא פליג על ר"נ רק מפרש דבריו. ולפי זה יהיה מתורץ שפיר כפל ל' כן העם הזה וכן הגוי הזה וגם הקושיות אליבא דרב דאמר אשתבשי כהני למה לא אמר תגי כן העם הזה במקום דמשתבשי ולא ידעי הדין ובלאו הכי יש להקשות לדעת רבינא למה שאלם בטומאת מת יותר מבטומאת שרץ ששאלם על דין רביעי ולא על דין שלישי. וקושיא זו ביקש תני לפרש בעצמו ולתרץ במה שהעמיד דברי תוכחות שלא במקומו. ויובן אגב זה כפל ענייה ואמירה ויען ויאמ' ויראה דמסיק בעירובין בפרק*גמרא בעירובין בצרוף גמרא בחולין פ' אלו טרפות לעשות סימנים לזכרון הלימוד. כיצד מעברין (עירובין נג.) אמר רב יהודה אמר רב בני יודא שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתן בידן בני גליל וכו' מידי בהקפדה תליא מילתא אלא בני יודא מתוך שהקפידו על לשונם דהוו דייקי לישנא ומתנחי להו סי' נתקיים תלמודן בידן וכו' ועוד דע מה דאיתא בגמרא דחולין פ' אלו טריפות (חולין דף ס"ב) (ע"ב), א"ר פפא תרנגולא דאגמא אסור תרנגולתא דאגמא שריא וסימנך עמוני ולא עמונית. מרדו זגי ואכיל שרי סגיד ואכיל אסור וסמנך לא תשתחוה לאל אחר. אמר שמואל מזוג חמרא אסירא בת מזוגא חמרא שרי וסימנך יפה כח הבן מכח האב וכן הרבה ע"ש שנתן סימנים להזכיר איך הדין הגם שלא קרב זה אל זה מה ענין עמוני ולא עמונית לתרנגולא דאגמי וכו' רק שלוקח סימן להזכיר הדין. ועוד צריך אני להקדים מה שמסיק*ילקוט פרשת יתרו על הפסוק הלא כתבתי שלישים תורה משולשת וכו'. בילקוט פרשת יתרו (רמז רעא) זה הוא שאמר הכתוב הלא כתבתי שלישים (משלי כג, כ) תורה משולשת אותיותיו משולשלין אבות משולשין והשבט שנתנה על ידו משולשת ומשה שלישי ואותיותיו שלשה. וע"פ מדרש זה ראיתי ליישב מאמר קטן*נותן טעם לשבח על מאמר בזוהר פרשת וארא. בזוהר פרשת וארא למה נקרא שמו עמרם שיצא ממנו רם על רמים והטיב קשה לי מה צריך טעם לשם עמרם יותר מן קהת ולוי וכדומה וכה"ג מקשה בגמרא דגיטין (ז.) אטו מתוותא דארעא ישראל קחשיב כו' ינ"ל ליישב כי להמדרש הנ"ל שקחשיב אחד מן השלשה לא קחשיב רק משה שהיה שלישי ואותיותיו משולשים קשה אם נעיין מהתחלת תולדות משה לוי ואח"כ קהת ואח"כ משה כולן משולשלין באותיות וא"כ קשה למה נקרא שמו עמרם שהיה בין קהת ובין משה ובשמו ד' אותיות ולמה יצא מן הכלל לשלש גם שמו כמו קהת ולוי אלא שיצא ממנו רם על רמים ומתוך המאמרים והמדרשים והקדמות אלו נבוא לביאור ונחזור לענינינו אלו שלומדים תורה ונותנין סימנים בלימודיהן תורתן מתקיימת בידן לזה א"ש בשאלה ראשונה בענין טומאת שרץ לא רצה לשאול על דין שלישי כי השיג בלבבו ואמר בודאי ידעי דין זה מטעם שיוכלו לאתנח סי' בידם ולהעלות על זכרם ששלישי טמא כי כשם שבקדושה תלוי הכל בשלישי וכמו שמסיק במ"ר פרשת ואתחנן (דב"ר ב, לג) והשלישי יותר אלו ישראל שנקרא שליש ד"א שמקדשין ג' קדושות בכל יום. הרי לך לפניך שבכל ענייני קדושה תלויה בענין שלישי ובודאי זה סי' להם שישי שלישי בטומאה כי זה לעומת זה עשה אלהים וזכרון אמתי להם שישי שלישי בטומאת הקודש הגם שעניינים אלו אין דומין זה לזה מ"מ סימנים הוא כמו כל הסימנים הנזכרים לעיל בפ' א"ט. משא"כ על דין טומאת מת לא יש סימן והשכיל והבין בדעתו שמא לא ידעו הדין ולכן שאל אותם בשרץ על רביעי ולא על שלישי. ואין להקשות גבי טמא מת למה שאל על דין שלישי הלא סי' להם על טומאת שלישי. הא ודאי קושיא היא וצריך לתירוץ. והעניחן הוא מאחר ששאל ובחן אותם אם מכח טרדות הגלות עדיין יודעים התורה. כמו שאמר הכתוב שאל נא הכהנים תורה והנה גם זה מהשאלה היה אם יודעים פירוש המלה של טמא לנפש אם איירי שהיה נטמא במה שהיה טמא מת או במת עצמו כדפירש"י בגמ'. ולכן גבי טמא מת שאל על שלישי ורצה לבחנם אם יכוונו פירוש המלה של טמא לנפש אז לא יהיה השמן רק שלישי. וכל אלה הדברים שדברתי ואמרתי רמז המקרא ויען חגי ויאמר כי שני אמירות היו. אמירה אחד על שלא היו יודעים דין שלישי בשרץ אמר כן העם הזה כפי' הרד"ק כיון שאתם טועין בזה כן אתם טועין בשאר הלכות ואמירה שנייה היה על מה שלא שאלה בשאלה ראשונה על דין שלישי ורמז להם התירוץ כי בשאלה ראשנה עלה בלבו דילמא ידעי הדין מכח הסימן שניתן בידם ואמר להם וכן הגוי כי מלת גוי נקרא גוי קדוש ג"כ אותיות של גוי משולשים וגמר בדעתו שלקחו סי' מקדושה שידעו גם הדין בטומאת הקדש שיעשה שלישי ולכן אמר כן העם הזה וכן הגוי הזה וכל זה שאמרתי אמרתי לתרץ שהולכים אליבא דרב. ומה ששאלתי לעיל אליבא דשמואל דאמר לא אשתבשי ופסוק אשר יקריבו שם טמא הוא בדרך אתמה' הוא כלומר וכי כל מעשיהם יהיה טמא מה מורה השבח הזה לשבחם על שלמדו תורה וכן הקושי' מה שייכות לשאר עבירות למקריב קרבן בטומאה. והוא ע"ד*מדרש רבה במגילת איכה זנח י"י מזבחו נאר מקדשו. מדרש רבה במגילת איכה (ב, יא) בפסוק זבח אדני מזבחו נאר מהקדשו רבי חגי בשם רבי יצחק אמר משל לבני מדינה שערכו שלחנות למלך הקניטוהו וכו'. אמר להם המלך כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל שלחן שערכתם לי הא לכון טירון באפיכין כך אמר הקב"ה לישראל כלום אתם מכעיסין אותי אלא בשביל קרבנות שהקרבתם לי הא לכון טירון באפיכון. והנה לשון נופל על לשון כי חגי הנביא השיב בנבואתו מאמר ר' חגי בפסוק זנח י"י מזבחו וגומר ואליבא דשמואל דאמר לא אשתבשי כהני והנביא היה משבחן על שהיו יודעים הלכות טומאה ומה שהקשיתיי על מה היה משבח אותם על שלמדו תורה. ה"ק כן העם הזה שיודעים הדין וכן כל מעשיהם ר"ל רואה בנבואה שעתידין לחטוא בבית שני לכן אמר וכן כל מעשיהם אשר יקריבו שם ר"ל החטא יבוא להם אשר יסמכו על זה שיקריבו שם ר"ל שיביאו קרבנות לי"י ויעלה בדעתם שנרצת עונם בהבאת קרבנות מ"ה אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא ואתי שפיר מתוך שקלקלו מעשיהם מעלה עליהם כאלו הקריבו בטומאה ר"ל שקלקלו מעשיהם ואמרו אין פשע מאחר שהקריבו קרבנות ואמר הקרבנות ההמה הן כאלו הקריבו בטומאה כי אין הקב"ה חפץ בזבח זה כמדרש הנ"ל ועד"ז ראיתי לקשר המקרא בירמיה סימן ב' (ה)*ביאור נחמד על הפסוקים בירמיה והוא ע"ד הגמרא באיזהו נשך. כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול וגו' ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים וגו' ותבואו ותטמאו את ארצי וגו' והוא כדאיתא פ' איזהו נשך (ב"מ סא:) למה נאמר יציאת מצרים גבי שרצים כו' עד אנא המעלה קשיא לי כי אני י"י המעלה וגו' ומשני אם לא העליתי אתכם אלא בשביל שלא תטמאו בשרצים כו' וזהו שמוכיח' הנביא ולא אמרו איה י"י המעלה וגו' ר"ל שהיה להם ליתן לב להקשות למה נאמר המעלה אתכם מארץ מצרים אלא כדי שלא יטמאו בשרצים לכן חזר והוכיחם ותבואו ותטמאו ארצי כי זה גורם שאין שומרים נפשם מטומאת שרצים ומשאר טומאות. ולפ"ז נ"ל*טעם מספיק על הגמרא שציץ מכפר על עזות מצח וע"ד הגמרא כל מי שיש בו עזות פנים נכשל בעבירה. מאמר רז"ל (זבחים פח:) על מה שבגדי כהונה מכפרים והביא שם שציץ מרפר על עזות מצח. ורבים מקשים הלא מקרא משלא הוא בפ' תצוה (שמות כח, לח) ונשא אהרן עון הקדשים גבי ציץ על הקרבה בטומאה נמצא הגמרא סותר המקרא. ולדרכי א"ש מה שארז"ל (תענית ז:) כל מי שיש בו עזות פנים לסוף נכשל בעבירה שנאמר (ירמיה ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך ולעיל בנבואת חגי מפורש בשם מר זוטרא מי שמקלקל מעשיו כאלו מקריב בטומאה. נמצא הציץ שמכפר על עזות מצח ניצול הוא מכשלון העבירה ואז קרבנותיו מקובלים. מה שא"כ באם מקלקל מעשיו אז קרבנותיו כאלו הקריבן בטומאה והא בהא תליא והמקרא והגמ' על דר' חדא הולכי' ובקשתי להמעיין שלא יקרא זה במרוצה רק עיון בתר עיון.
1
