שבט מוסר מ״זShevet Musar 47
א׳ישמח המקיים והעושה המצות כמו שלל רב בעשייתה דמה שכר גדול יש תחת האפשר כי אם שזכה שנעשה המצוה על ידו שעם זה דומה ליוצרו כאשר כתבתי בשלהי פרק דלעיל ובהיות שכתבתי לעיל שאדם דומה מעט מזער לאלהים אייחד לך פרק בפני עצמו על ענין זה והוא דלמה ברא קב"ה בריה בעולם והיא הקוף שיש לה קצת צורת אדם כנודע וכל השתדלות שלה להדמות לאדם וכל מה שרואה שהאדם עושה גם היא עושה כמוהו כי לא לחנם עשה אלהים לברוא בריה כזו כי אם שילמוד האדם על דרך מלפנו מבהמות ארץ למדנו צניעות מן הגמל והרחקת מהגזל מן הנמלה כאומרם ז"ל והנה הלימוד מהקוף (מיימ"ונה בלע"ז) הוא שכשם שהקוף בעבור ראות עצמה בקצת אבריה דומה לאדם כגון אזניו ואצבעותיו וצפרניו וכולי משתדל בכל כחו להדמות לאדם בכל דרכיו ולכן כל מה שרואה שסוף סוף אינו יכול לבא לתכלית כוונתו ועולה חרס בידו עכ"ז כל זמן שרואה מה שעושה האדם עושה כמותו באומרו אולי יעלה על ידי דבר ק"ו בין בני של ק"ו האדם שיש בו מעט מזער מאלהים שישתדל בכל מאמצי כחו ולהוציא כל ימיו וליליו להדמות ליוצרו בכל דרכיו על דרך והלכת בדרכיו לעשות כל מה שהוא עושה מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא צדיק אף אתה צדיק וכו' ולקיים המלו' כאשר הוא יתברך מקיי' אותם כארז"ל אמר הקב"ה אי איני כמלך ב"ו שגוזר על אחרים לעשות והוא אינו עושה אני קיימתי מצות וקץ תחלה כו' (כמו שאחז"ל עד אברהם לא הי' זקנה וכתיב והוא יושב ישב כתיב בקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ממילא קיים הקב"ה תחלה מפני שיבה תקום) ועוד אמרו מה הקב"ה גומל חסדים שהכניס חוה לאדם אחר שקשטה ככלה מה הקב"ה מלביש ערומים ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מה הקב"ה קובר מתים דכתיב ויקבור אותו בגי אף אתם כן וכו' וע"י כך מדמה עצמו כמוהו וקונה מעלה לעשות כמעשיו ממש ולפעול פעולותיו כאשר הוא פועל כארז"ל מה הקב"ה מחיה מתים אף אליהו ואלישע החיו מתי' מה הקב"ה פוקד עקרות אף אלישע כן מה קב"ה עוצר גשמים אף אליהו כן מה הקב"ה מוריד גשמים אף שמואל הוריד גשמים וכו' הרי פועל לעשות כל מה שהוא יתברך עושה להדמות לו לפועל כמותו ואיך לא ילמוד מן הקוף להוציא כל זמנו לראות כל מה שהוא כביכול עושה ולעשות כמוהו להדמות לו כיון שהמעשה פועל להיות מגיע למדרגתו רצוני לומר לעשות פעולותיו ק"ו ומה הקוף משתדל לעשות כל מה שהאדם עושה אולי יכול להדמות לו ואע"פ שרואה שס"ס אינו יכול לבא לתכלית זה עם כ"ז כל זמן שרואה לאדם עושה דבר עושה כמותו באומרו אולי האדם שבעשותו כמעשיו של הקב"ה כמדובר יבא להיות כמוהו עאכ"ו שלא יאבד רגע מימיו מעשות מעשיו והוא קיום מצותיו ולהלוך בדרכיו כמדובר. ועוד יש לאדם ליקח מוסר מהקוף שהנה בדור הפלגה נתחלקו לשלשה כתות והכת שאמרה נעלה לשמים ונשב שם נעשו קופין רוחין ולילין עיין ענין זה באורך בילקוט פ' נח. ונראה דכיון שהקופין היו מתחלה בני אדם מזה הטעם שיש להם קצת דמיון לאדם וכל מה שרואים שעושים האדם הם עושים כמוהו משום שמבקשים להדמות למה שהיו תחלה ולחזור לקדמותם ועולה חרס בידם וא"כ למה יחטא האדם להביא עליו יסורים מכוערים ועוז פניו ישונ' באופן שמתבייש מבני אדם ומתאוה להיות כמו שהיה ואינו יכול או במות ויורד לגיהנם ונהפך פניו כשולי קדרה ותסלד בחילה ומבקש לחזור בזה העולם כמו שהיה כדי להיות מהקדושים ואינו יכול דהיום לעשותם ולא למחר לעשותם דמיון הקוף שרוצה לחזור לכמות שהיה ואינו יכול. ואתה בן אדם כיון שעיניך הרואות ענין הקוף למה לא תקח מוסר לעצמך ממנה שאדם צריך לדון הדברים בינו לבין עצמו בראות בעיניו כל מה שברא קב"ה בעולמו ליקח מהם מוסר כדכתיב מלפנו מבהמות ארץ. וזהו דרמז בפרשת שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק כיון לומר שיתן האדם שופטים ושוטרים לעצמו וזהו תתן לך שיתן לעצמו שופטים ושוטרים שהשופטי' ושוטרים של אדם הן חכמתו ועצתו אשר נתן לו הקב"ה בכל שעריו שישער בחכמתו כך ראוי לעשות וכך אין ראוי ובזה ושפטו את העם שהם אברי הגוף משפט צדק על דרך עיר קנטה זו הגוף ואנשים בא מעט אלו האברים כדרז"ל וזהו תתן לך בכל שעריך כלומר בכל שיעורים שתוכל לדון בשכלך ובחכמתך וזהו לשבטיך ובזה ושפטו את העם האברים משפט צדק שלא לחטוא לבוראו בשום א' מהם אלא שיתעסקו תמיד בצדק.
1