שבלי הלקט, הלכות שמחות ח׳Shibbolei HaLeket, Hilkhot Semachot 8
א׳דין ענין תכריכי המת ומהו ליתן ציצית בטליתו.
1
ב׳בראשונה היתה יציאתו של מת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו לצאת בכלי פשתן [ונהגו כל העם אחריו לצאת בכלי פשתן] אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפי' בצררה בר זוזא ומה שנוהגין לשום חוטי ציצית בטלית של מת ואע"פ שאינו רגיל להתעטף בחייו מצאתי בשם ר' אביגדור כהן צדק ז"ל שאינו טוב לעשות כן כי הואיל ואין עושין כן בחייהן הוא מוליך עדות שקר עליו אבל יש מקומות שקוצצין אותן כדי להרבות בהספד ובעל המאור ז"ל כתב אבא שאול [בן בטנית] היה אומר לבניו קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מטליתי ואיכא דקשיא ליה הא דגרסינן במנחות פרק התכלת אמר רב טוביא בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מאי טעמא אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאיכסויי עבידא. והאי שעתא ודאי רמינן ליה משום דכתיב לועג לרש חרף עושהו. יש מפרשין רמינין ליה מטילין בו ציצית ויש מפרשין משליכין אותו ממנה ומסתברא כמאן דאמר מטילין מדקאמר רמינן ליה ולא קאמר רמינן מיניה.
2
ג׳אלא שיש להקשות עליה מזו ששנויה במס' שמחות שציוה אבא שאול [בן בטנית] את בניו התירו תכלת מטליתי ושמעתי עליה בשם הר"ר יצחק בר' מלכי צדק ז"ל הלכה למעשה כשנושאין את המת לבית הקברות מוציאין טליתו שהצניע לתכריכין מן הקופסא והיא אין לה ציצית מפני שעשויה לכבוד ולא לכסות בה וכורכין בה את המת ואותה שעה מטילין לה ציצית שלא יהיו נושאי המטה מעוטפין בטלתותיהן מצוייצין בציצית והוא הולך בלא ציצית ונראה כעובר משום לועג לרש חרף עושהו וכשגונזין אותו בקברו מתירין לו את הציצית לקיים דברי ר' יוחנן דאמר מצות בטילות לעתיד לבא.
3
ד׳ובשם רבינו תם ז"ל מצאתי שפירש והאי שעתא ודאי רמינן ליה וכו' ודאי אינון מצווים בשום מצוה כדאמר במתים חפשי ומכל מקום ציצית רמינן ליה מפני שהיא שקולה כנגד כל המצוות ובזמן הזה שמסירין הציצית מן הטלית סמכו על זה שיש במדרש על כנפי בגדיהם לדורותם לדור תם שאין עושין אלא לדור תם ועוד סמכו על הא דתניא במס' שמחות אבא שאול בן בטנית צוה את בניו קברוני תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מאנפילוני.
4
ה׳והר' ר' יצחק מדנפיר אומר דאין זה סמך מפני כמה תשובות חדא דבמס' שמחות כתוב והטילו תכלת באנפיליוני ועוד איבעי ליה למימר בטליתי ועוד דאין אנפיליון טלית אלא סדין משום הכי נראה לפרש והטילו תכלת באנפיליוני זהו סדין וקאמר להו בשעת מיתה הטילו תכלת בסדיני דבחייו היה פטור לשום בו ציצית דהוי סדין בציצית ופטור משום כסות לילה ואפי' לבית הלל דמחייבי הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן מיהו פטור משום כסות לילה אבל במותו לא שייך כסות לילה וצוה להם לתת בו ציצית ועוד משמע שצריך שיהיה למתים ציצית דהכי משמע למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך שהמתים חייבין בציצית:
5