שבלי הלקט, הלכות טריפות ג׳Shibbolei HaLeket, Hilkhot Treifot 3
א׳דין הגרגרת.
1
ב׳הגרגרת שנפסקה ברובה טרפה ודוקא ברוב חללה אבל ברוב עוביה כשרה פי' דופן הקנה עב למעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק וסתם כשנפסק הקנה מלמעלה למטה הוא נפסק ומהני עובי התנוך לאשלומי לרובא וקודם שיגיע לחצי חלל הוי רוב עוביה וכשרה אבל רוב חללה אינה טרפה עד שיפסק רוב החלל ועובי התנוך של מעלה אינו משלים לרוב. אמר רב יהודה ניקבה הגרגרת כנפה מצטרפין לרובה פי' אם ניקבה נקבים קטנים הרבה כנפה ובין כל הנקבים הוי רוב הגרגרת טרפה ודווקא נקבים שאין בהן חסרון אבל נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר. ואם נפחתה הגרגרת פי' שניקבה נקב מפולש שיש בו חסרון ולא נפל ממנה אותו החסרון אלא תלוי בו כמין פתח שהדלת סובב בו אם רחב הנקב כדי שיכנס איסר לרחבו טרפה ואם לאו כשרה פי' כדי שיכנס איסר לרחבו שהנקב גדול מכאיסר כיון שנכנס לרחבו אבל אם היה כאיסר מצומצם שאינו יכול לכנוס לתוכו כשרה. ודווקא נפחתה אבל אם החסרון נפל ממנו שיעורו (נאסר) כאיסר מצומצם. פי' איסר האיטלקי הויא כמיעתא זוטרתי דמשתכחא ביני פשיטי דפומבדיתא. והיינו שיעורא דדינרא קורדיינא:
2
ג׳נסדקה לאורכה ואין בה חסרון אמר ר' יוחנן אפי' לא נשתייר בו אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה:
3
ד׳ניטלה הימנה רצועה לאורך הגרגרת מצטרפת לכאיסר פי' אי כי מעגלת ליה הוי כאיסר טרפה. וגרגרת העוף שניקבה נקבים קטנים שיש בהן חסרון דליכא למימר בגרגרה דידיה כאיסר מקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה רוב הקנה טרפה ואם לאו כשרה פי' מקפלו חותך למטה מן הנקבים ובצדיהן עד שיוכל לקפל הרצועה שהנקבים בה כלפי פי הקנה ומניחו למקום הנקבים אם חופה בין הנקב והשלם שבין נקב לנקב את רוב הקנה אע"ג דבנקבים גרידא ליכא רוב טרפה הואיל ויש בהן חסרון. ושיעור סמיכת נקיבת בין זה לזה כנפה דהא דאמרינן ובעופא מקפלו ומניחו על פי הקנה אניקבה כנפה קאי. כן פי' רבינו שלמה זצ"ל.
4
ה׳רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מקיפין בקנה פי' אם נמצאת פסוקה לאחר שעה או קדורה בחוסר איסר או ברובה ואין ידוע אם קודם שחוטה אם לאו נקבינן נוקבא אחרינא אי דמי להדדי כשרה דלאחר שחיטה אינקוב ואי לא דמי להדדי טרפה דקודם שחיטה אינקוב. ומקיפין אפילו מחוליא לחוליא [ומבר חוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא] ולא מחוליא לבר חוליא פי' רבינו שלמה ז"ל חוליא הם ג' טבעות מן הקנה והוא קשה כמו התנוך דבטבעת אחד ליכא עיגול קדורת איסר. בא חוליא הוא קלישת הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועת בשר מחברות ראשי הטבעות ואין התנוך הולך בעוביו מאמצעיתו לצדדין לכאן ולכאן על פי כל הקנה:
5
ו׳כתב ר' ישעיה זצ"ל שאין לסמוך בדורות הללו בהקפה שאין אנו בקיאין. ודין הגרגרת היא משיפוי כובע ולמטה דהיינו למעלה מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה כשהבהמה תלויה ברגליה דהיינו אונות קטנות שהיא עליונה כשאוחזין בקנה והריאה תלויה למטה. ואם ניקב למטה מן החזה והוא מקום שאינו ראוי לשחיטה נידון כריאה ונקיבתו במשהו. ואיזהו חזה הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר למטה עד הכרס. וזהו חזה הניתן לכהנים מן השלמים דהיינו מן השומן התחתון כמו שהוא מתפרש מן החסחוס שקורין טינירוס שבראשי כל הצלעות. למטה עד הכרס. כשהבהמה תלויה להפשיט היו נוטלין אותו וחותכים בצלעות הקטנים העליונות עמו וב' דפנות אחד מיכן וא' מיכן. והן שסביב הקנה ונקראין פורצילא כן פי' רבינו שלמה זצ"ל ורבינו יצחק פאסי ורבינו שלמה בן חפני זצ"ל ורבינו חננאל ורבינו תם ורבינו ישעיה פי' ב' מיכן וב' מיכן וכן היה חזה הניתן לכהנים:
6