שבלי הלקט ק״כShibbolei HaLeket 120
א׳דין הלכות טלטול לאיסור ולהיתר.
1
ב׳וכל דבר שיש עליו תורת כלי ראוי לטלטלו בשבת בכל ענין אך שיהא מלאכתו להיתר. כדתנן כל הכלים ניטלין בין לצורך בין שלא לצורך מאי לצורך ומאי שלא לצורך אמר רבא הכי קאמר דבר שמלאכתו להיתר נוטל בין לצורך גופו בין לצורך מקומו. ושלא לצורך נמי אפי' מחמה לצל מותר ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו מותר מחמה לצל אסור ושלא יגנב כמחמה לצל דמי.
2
ג׳כתב בעל היראים ז"ל אם עשה אדם דבר היתר בסיס לדבר איסור על דעת להיות האיסור שם עליו כל השבת. אפי' אם נפל האיסור מעל ההיתר אסור לטלטל את ההיתר כדתנן בפ' הנוטל נוטל האבן שעל פי החביות מטה על צדה והיא נופלת. ותנן מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלת ואמר רב חייא בר אשי לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האיסור ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לצורך עצמו אבל לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו אבל אם עשאו בסיס לדבר האיסור על דעת לנער את האיסור בשבת מנערו ומותר כדתנן בפרק במה טומנין. טומנין בגזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד יעשה. נוטל את הכסות והן נופלות משום דעל דעת לנערו הניחן שם ורבינו ישעיה זצ"ל פסק כמאן דאמר לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה כסוי חבית ומותר לטלטל האבן בידו וכן נמי יכול לטלטל האבנים לסגור בהן הדלתות כיון שנעל בהן בחול וכל שכן אם ייחדן והזמינן לכך.
3
ד׳מצאתי במעשה הגאונים ז"ל מעשה והניחו מערב יום טוב כוס מעות על כלכלה של פירות והתיר ר' לומר לגוי לסלק הכיס מן הכלכלה ובשם רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל מצאתי מותר לחתוך ענף מן הדקל מבעוד יום ומותר להניף בו על השלחן בשבת להבריח הזבובים מעליו דכיון דלצורך כך חתכו עשאו כלי גמור ואין בו איסור טלטול וכן התיר ר'. נר שהדליקו בה באותה שבת פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר הלכה כר' שמעון בכולה שבת לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר הלכה כר"ש בכולה שבת לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת וקי"ל בכל התורה כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא וסימנך חח ונזם והלכה כרבינא לקולא לבר מתלתא אומצא ביעי ומזירקא אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר' שמעון מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה.
4
ה׳וכתב ר' ישעיה זצ"ל דאפילו נר שהדליק בה באותה שבת דאסרי בין רב אחא בין רבינא אילו היה צריך למקומו כגון שתלה הנר על שולחנו או בשום מקום שצריך להשתמש בו והנר מעכבו שמותר לטלטלו דהא כלים שמלאכתן לאיסור מוקצין הן לר' יהודה ואפי' הכי הן מותרין לצורך גופן ולצורך מקומן והוא הדין נמי נר או מנורה שהדליקו בו באותו שבת אע"פ שהן מוקצין מחמת איסור והן אסורין לטלטלן אפילו הכי לצורך גופן ולצורך מקומן מותרין לטלטלן.
5
ו׳ובשם גאונים אחרים מצאתי יש שמניחין פת בשבת על הנר שהדליקו בה באותה שבת ומטלטלין את הנר. וטעות בידם דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. וכן פסק רבינו חננאל זצ"ל דקי"ל כרב אשי דבתרא הוי ורבינו תם ור' יוסף זצ"ל כתבו שאין לטלטל שום מוקצה על ידי ככר או תינוק והר"ר אליעזר מטול זצ"ל כתב בתוספותיו במסכת יום טוב וכבר מסופקים היום בזה הדבר שהוא בסיס לדבר האיסור כגון במניח אבן על פי חביות או נר על מנורה כדאמרינן בפרק נוטל בנוטל אבן שעל פי חבית לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור אם יכול לטלטל לצורך מקומו אי לא והיה אומר מורי דאסור לטלטל דאמרינן בפרק כירה רמי ליה אביי לרבא מי אמר שמואל כבתה אין לא כבתה לא מאי טעמא דלמא בהדי דנקיט לה כבתה והא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר דתנן גורר אדם מטה כסא וכו' עד אלא אמר רבא הנח לנר ושמן ופתילה הואיל ונעשו בסיס לדבר האיסור ולא קא מפליג בין צורך גופו לצורך מקומו ויש מפרשין להיתר מהא דאמרינן בפרק נוטל מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות וקאמר בגמרא לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור וקאמר ר' יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו. ויש לדחות זו הראיה דעל השוכח קאי דאמרינן בשוכח מנער את הכר. ואהא קאי ר' יוחנן.
6
ז׳ובחבור הר"ר אברהם ב"ר דוד זצ"ל מצאתי כבר ראיתי אחד מחכמי הדור שהתיר לטלטל נר שהדליקו בה באותה שבת על ידי ככר או תינוק אמר אברהם ולדברי המיקל דמדמי מוקצה מחמת איסור לדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו מותר. ואולי מחמה לצל קאמר מ"מ טועה היה שאינו דומה מוקצה מחמת גופו למוקצה מחמת מלאכתו דמוקצה מחמת מלאכתו כשמשתמש בו מלאכת היתר כבר הלך איסורו לאותה שעה אבל מוקצה מחמת גופו כיון דאיתקצי לבין השמשות איתקצי לכולא יומא והוי ליה כתרומה טמאה שהיא מוקצה מחמת גופיה ואמרינן שאין מטלטלין אותה עם הטהורה כל היכי דמצי שקיל ליה לטהורה ומישבקא לטמאה דהכי אוקמא רב חסדא למתני' כשטהורה למטה וטמאה למעלה ובפירות המטנפין דלא אפשר לנערינהו ובשוכח אבל במניח לא ואין לסמוך על אותו חכם שהיה מתיר כך:
7
ח׳תנן התם בית שמאי אומרים מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין ובית הלל אומרים מסלק את הטבלה כולה ומנערה. רבינו שלמה ז"ל פי' קליפין קליפי אגוזים ולא מסתבר ליה לר' ישעיה זצ"ל דהא אותקמא מתניתין בית הלל כר' שמעון דאמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כר' שמעון ואפיך מתניתין בית הלל אמרו מעבירין ובית שמאי מסלק את הטבלא כולה ומנערה ובעל כרחן בקליפין הראוין למאכל בהמה מיירי כדתני סיפא שיער של אפונים ושל עדשים מפני שהן כמאכל בהמה ומוקמינן ליה כרבי שמעון אבל קליפי אגוזים דלא חזי בשבת למידי הוויין ליה כאבנים. ואפי' ר' שמעון אוסר לטלטלן וסיפא לפרושי רישא אתת מה הן הקליפין המעבירין הראויין לבהמה וכן כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל כי קא שרי ר' שמעון עצמות וקליפין כגון עצמות דחזיין לכלבים וקליפין דחזיין למאכל בהמה אבל מידי דלא חזי לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה לא שרי ר' שמעון ותנו רבנן מטלטלין את העצמות מפני שהן מאכל לעורבים. ויש מפרשים דאפי' אם אינן ראויין לבהמה שרי לטלטלינהו דאי ראויין אפי' ר' יהודה מודה דומיא דמעיא דבר אווזא דכיון דמסרח דעתי' עילויה להאכילו לשונרא.
8
ט׳כתב אחי ר' בנימין נר"ו מה שנהגו להצניע אתרוגין ופרישין בחול או בעפר כדי שיתקיימו בלחותן ולא יכמושו ויתייבשו. נראה לי שמותר לגלותן ולהוציאן משם ואינו דומה לפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים דהתם תבן דומיא דגחלים שהן מוקצין כגון תבן שהכניסו לאוצר אבל האי חול ועפר אינה מוקצה דהא חזי לכסות בו צואה ומוכן הוא כדאמרי' מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו ודווקא בעפר המיוחד לכך כדאמרי' עלה והוא שייחד לו קרן זויות אבל עפר תחוח שבקרקע ביתו לא. ומי שאינו רוצה לסמוך על היתר זה תוחב את הסכין ומוציאו דקיימא לן כר' אלעזר בן תדאי דאמר תוחבין ליה בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהן דטלטול מן הצד לאו שמא טלטול:
9