שבלי הלקט קכ״וShibbolei HaLeket 126
א׳דין תפלת מנחה של שבת ומה שנהגו לומר צדקתך צדק.
1
ב׳נהגו לומר קודם תפלת המנחה פסוקים של נחמה אם תשיב משבת רגליך אז תתענג מה נאוו גילי מאד הנני שולח מלאכי וכו' כסדר הכתוב בסדורים. והטעם פי' אחי ר' בנימין נר"ו לפי מה שדרשו רבותינו ז"ל אלמלי שומרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו'. וכתיב והביאותים אל הר קדשי. ומצינו באגדה שתחילת הגאולה תהיה בשבת בשעת תפלת המנחה על כן נהגו לומר אלו הפסוקים של נחמה ובימים טובים כמו כן נהגו לומר אלו הפסוקים בתפלת המנחה ומתחילין מה נאוו לפי שאין שמחתן שלימה כל זמן שהן מפוזרין בין האומות על כן הן מתנחמין בתנחומות הנביאים כי אז תהיה שלימתן שלימה וחגיהם חגים. תהלה לדוד ובא לציון שהרי לא אמרוהו בשחרית ומה שאין אומרים אותו בשחרית כבר פירשנוהו בערוגה הראשונה הלכה מ"ה קדיש עד לעילא ואני תפלתי פי' רבינו שלמה זצ"ל הטעם לפי שכתוב למעלה הימנו ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם ביום שמחתם של אומות העולם וביום אידן הם שותין ומשתכרין ומנגנים בבתי משתאותם כל היום ואינן מזכירין שמך אבל אנו לא כן ביום שהגדלת השמחה לישראל ובא יום המנוחה ושמחתי לאחר שאני שבע מעונג ומפונק איני שוכחך אלא כשמגיע זמן התפלה אני פוסק בית משתאיי ותענוגי ובבית אלהים נהלך ברגש וקופץ אני לתפלתי בעת הרצון ושעה הקבועה ונותן הודיה על חלקי ולפי זה הטעם נהגו לאומרו בתפלת מנחת שבת ולא נהגו לאומרו במנחת יום טוב מפני שתקן עזרא שיהיו קורין בשבת במנחה בתורה מפני יושבי קרנות ולכך אנו מודים על חלקנו ואומרין ואני תפלתי לך ה' ואנו משבחין לו שלא עשנו ממשפחות האדמה לישב בקרנות ולנגן בבית משתאות אלא לעת רצון תפלה אנו תדירין לבא מיד בביתך אבל במנחת יום טוב לא תקן עזרא לקרוא בתורה דסבירא ליה כמאן דאמר או כולו לה' או כולו לכם ולכך אין אומרים ואני תפלתי:
2
ג׳ובשם ר' נתן ב"ר מכיר זצ"ל מצאתי למה אומרים במנחת שבת ואני תפלתי בשביל שצרה אחרונה שלא נהייתה מעולם כמוה תהיה בעקבי הקץ ט' חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה והיום האחרון תכבד הצרה מכל שלפניה ויום שבת יהיה וכל היום תהיה הצרה עד עת המנחה ואזי היו ישראל נענין במנחה ומיד יבא משיח ויושיענו הה"ד בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך והיינו דכתיב בשובה ונחת תושעון כלומר ביום נחת תושעון שבו תגאלו ותפלת המנחה קורא עת רצון שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנא' ויהי בעלות המנחה וגו' ומנהג לומר שלש פעמים אחת אומר החזן ביחידי ואח"כ אומר אותו הצבור ואחר כך אומר אותו החזן והצבור יחד.
3
ד׳וכתב ר' בנימין אחי נר"ו הטעם. תחלה אומר אותו החזן ביחידי כנגד יצחק שתקן תפלת המנחה והיה יחידי באותו שעה ואח"כ אומר אותו הצבור לבד כנגד אליהו שנענה בתפלת המנחה וקרבן צבור הקריב באותה שעה ואח"כ אומרים אותו החזן והצבור יחד רמז לישועה אחרונה שתהא שלמה לכל. בתפלת המנחה נהגו לומר אתה אחד ושמך אחד ומצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל מצינו באגדה למה נברא מעשה בראשית בו' ימים ולא בפחות או ביתר מכן אתה למד אלהותו של מקום שהששה ימים הן ג' כתות עדים הראויין להעד והן מעידין על הקב"ה שהוא אחד ואין אחר זולתו והוא ברא את העולם כולו למעלה ולמטה והוא ראשון ואחרון. וב' ימים מעידין על ישראל שהן גוי אחד ובחר בו אל אחד ואלהות מלכותו עלינו. וב' ימים מעידין על השבת כי בששת ימים עשה הכל וביום השביעי שבת וינפש וצוה לעמו לנוח בו ולשבות בו זכר למעשה בראשית נמצא כי הן מעידין כאשר הן אדונים משובחין. הקב"ה הוא אדון ומלך ומתגאה על הכל ישראל אדונים וסגולים השבת יום מנוחה ויום חירות כאדון ומלך על כל הימים. ואלה שלשת האדונים חוזרין שלשתן ומעידין זה על זה הקב"ה וישראל מעידין על השבת שנבחר מכל הימים לנוח בו והוא מיוחד [בין שאר] הימים דכתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם. זה שבת שהוא הנבחר מכל יום ויום זה אחד להקב"ה זכר לעדות יצירת העולם מעשה ידיו. וישראל ושבת מעידין הן על הקב"ה שהוא אחד והכל נעשה בדברו והוא המקדש ישראל והשבת. דכתיב כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם וכתיב והייתם קדושים כי קדוש אני וכתיב ויקדש אותו כי בו שבת. והקב"ה והשבת מעידין על ישראל שהן סגולה מכל העמים וקדושים וגוי אחד בארץ והם נצטוו להקדיש את ה' אלהי ישראל ולקדש את יום השבת. נאה לאל אחד להתיחד בגוי אחד ביום מיוחד ע"כ אומרים בשבת במנחה אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
4
ה׳ובשם גאון אחר מצאתי כך משמע סדר התפלה הקב"ה שהוא אחד נתן לעמו ישראל שהוא גוי אחד יום שבת שהוא יום אחד ונבחר מכל הימים וכן נדרש בבראשית רבא אמר הקב"ה ששת ימי יצירה כולם זוגין הן ויום שביעי אין לו בן זוג יהא ישראל בן זוגו. הה"ד זכור את יום השבת לקדשו. אמר הקב"ה לישראל הוי זוכר לאותו יום שאמרתי ישראל יהא בן זוגך. תפארת גדולה זהו לשון זיווג כמו תפארת אדם לשבת בית. ועטרת ישועה כמו אשת חיל עטרת בעלה. יום מנוחה וקדושה לעמך נתת כך ראוי לומר שהרי בסוף הלשון אומרים ינוחו בו שהוא לשון זכר ומי שאינו אומר יום מנוחה צריך לו לומר ינוחו בה שכל הלשון שלמעלה הוא לשון נקבה וכן אמר הר"ר שלום ב"ר יצחק זצ"ל שכך אומרים בנרבונה.
5
ו׳נשיב לדברי רבינו שלמה זצ"ל תפארת גדולה ועטרת ישועה מנוחה וקדושה לעמך נתת כדכתיב ראו כי ה' נתן לכם את השבת ואמרו ז"ל כל השומר שבת כראוי מקרב את הישועה שנאמר בשובה ונחת תושעון בשובה ונחת זה שבת וכן הוא אומר וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. ובמדרש תלים מצאתי דורש זה המקרא ואומר אם ישמרו עמי משמרת שבת יזכו לישב בנוה שלום. ואף בבראשית רבא מצינו כי בו שבת מכל מלאכתו אתמהא לא כן אמר ר' ברכיה בשם ר' יהודה ב"ר סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואת אמר מלאכתו אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא לא בעמל ולא ביגיעה ומה נברא בו פי' בשבת שאנן ובטח שלוה והשקט ולכך אמרינן בשבת במנחה מנוחת שלום השקט ובטח וכמדומה שאף הדורש של בראשית רבא כשהוציא זה הלשון סמך על המקרא דכתיב וישב עמי בנוה שלום לפי שהמקרא נדרש על שמירת שבת ולפי ששתי המקראות נדרשים על שמירת שבת קבעו חכמים בתפלה לשון המקראות תפארת גדולה ועטרת ישועה מושובה ונחת תושעון מנוחת שלום השקט ובטח מוישב עמי בנוה שלום. ולפי שהאבות שמרו משמרת השבת כדכתיב וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי שאפי' עירובי תבשילין היה אברהם יודע ואומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו בניו זה יצחק ואת ביתו זה יעקב לכך אנו מזכירין את האבות בתפלה גילה באברהם רינה ביצחק יעקב ובניו במנוחה.
6
ז׳מצינו בבראשית רבא גיל יגיל אבי צדיק זה אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך באה שמחה וגילה בלבו שנאמר ויפל אברהם על פניו שהיה שמח ועלז בלבו על שהבטיחו הקב"ה לעשות לו נס כזה. רינה ביצחק כתב אחי ר' בנימין נר"ו אחרי שמצינו שנדרש גיל יגיל אבי צדיק על אברהם נמצא שיצחק הוא צדיק והרי מצינו רינה אצל צדיקים דכתיב רננו צדיקים בה' לכך יסדו יצחק ירנן. עוד צדיק בגמטריא ר"ד הוסף בו ד' אותיות הרי ר"ח כמנין יצחק:
7
ח׳נשוב לדברי רבינו שלמה זצ"ל רינה ביצחק לפי שמצינו באגדה רננו צדיקים בה' כשהצדיקים רואין שכינתו של הקב"ה מיד הם אומרים שירה כשאמר יצחק לאביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה השיב לו אברהם לעולם בני מיד רינן יצחק ואמר שירה ומה שירה אמר שיר של קרבן:
8
ט׳יעקב ובניו ינוחו בו לפי שמצינו בבראשית רבא ויחן את פני העיר שנכנס עם דמדומה חמה וקבע תחומין מבעוד יום הדה אמרה ששמר יעקב אבינו את השבת.
9
י׳ואחי ר' בנימין נר"ו כתב יעקב ובניו ינוחו בו ולא אמר אברהם ובניו ולא יצחק ובניו שהרי בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו אינם נחים וזהו שכתוב ראו כי ה' נתן לכם את השבת לכם ולא לאומות העולם ומצינו אגדה אמר ר' יוסי ב"ר חנינה נכרי ששמר את השבת עד שלא קבל עליו את המילה היה חייב מיתה לפי שלא נצטוה עליה ולמה אמר ר' חייא ב"ר אבא אמר ר' יוחנן בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומשיחין זה עם זה מי שבא ומכניס ראשו ביניהם אינו חייב מיתה וכך השבת הוא אות בין הקב"ה וישראל שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם לפיכך כל נכרי שבא ומכניס עצמו ביניהם עד שלא מל היה חייב מיתה ורבותינו אמרו אמר לו משה רבונו של עולם לפי שלא נצטוו נכרים על השבת שמא אם מקיימין אותה אתה נושא להם פנים. אמר לו הקב"ה חייך אפי' הן עושין כל מצות האמורות בתורה מפילן אני לפניך שנאמר ראה החילותי וגו':
10
י״אמנוחה אהבה ונדבה. זה מוסב על האמור למעלה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. יש מפרשין מנוחה אהבה ונדבה שנדב הקב"ה לתתה לישראל מאהבתן בם ולא ששאלוהו:
11
י״במנוחת אמת ואמונה יש מפרשין שיש לנו עדות בדבר שהשבת הוא יום מנוחה ולא אחר כגון נהר סבטיון. ואש גיהנם. ובעלי זכורים:
12
י״גובמדרש ר' תנחומא ראו כי ה' נתן לכם את השבת ראייה היא לכם כנגד אומות העולם מן המן שאינו יורד בשבת:
13
י״דמנוחת שלום השקט ובטח. כבר פירשנוהו למעלה:
14
ט״ומנוחה שלמה שאתה רוצה בה יש מפרשין על שם האגדה האמורה בבראשית רבא ויברך ויקדש מלך בשר ודם כשהוא נותן אשטטיבא אינו נותן דונטיבא וכשהוא נותן דונטיבא אינו נותן אשטטיבא אבל הקב"ה כשהוא נותן אשטטיבא הוא נותן דונטיבא הה"ד ויברך ויקדש ולמשה עבדך מסיני אמרת פני ילכו והניחותי לך:
15
ט״זכתב אחי ר' בנימין נר"ו צא ולמד שבזכות שבת נתרצה הקב"ה על מעשה העגל שהרי בהלכות שבת היו עוסקין כדכתיב אך את שבתותי תשמורו ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב בתריה ויתן אל משה ככלותו וירא העם כי בושש משה וכן בשעה שנתרצה להם וצוום על מעשה המשכן הזהירם על השבת תחילה כדכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגומר ששת ימים תעשה מלאכה ואחר כך צוום על מעשה המשכן וזהו שאמר פני ילכו והניחותי לך בזכות שבת שהוא יום מנוחה:
16
י״זמנהג לומר בתפלת המנחה צדקתך צדק לעולם וצדקתך אלהים עד מרום צדקתך כהררי אל. יש אומרין שבמקום צדוק הדין אנו אומרים אותן מפני שמסורת בידינו מאבותינו שמשה רבינו ע"ה נפטר בשבת במנחה ועל כן אנו מצדיקין עלינו את הדין.
17
י״חוהר”ר שניאור ז"ל פי' לפי שקרבה השעה שחוזרין הרשעין להשפט בגיהנם לפיכך אנו מצדיקין עליהם את הדין. ובפיסקא דשור או כשב דורש שם. צדקתך כהררי אל וגו' אדם ובהמה תושיע ה' משפט אדם ומשפט בהמה משפט אדם וביום השמיני ימול שתעבור עליו שבת ומשפט בהמה מיום השמיני והלאה הה"ד אדם ובהמה תושיע ה' מכאן רמז שאומרין צדקתך כהררי אל בשבת במנחה מאי טעמא דכתיב בהו אמת וחותמו של הקב"ה אמת ומנחת שבת חתימת שבוע ותחילת הפסוקים דורש שם על משפט רשעים בגיהנם. יש מקומות שהן אומרין אלו הפסוקים כסדר הזה ונותנין סימן לדבר וה' אלהים אמת הוא גו' פסוק ראשון יש בו ה' פסוק שני יש בו אלהים. פסוק שלישי יש בו אמת והטעם לפי שכל פסוק יש בו מעלה עליונה מפסוק שלפניו. פסוק ראשון אומר צדקתך כהררי אל ופסוק שני אומר וצדקתך אלהים עד מרום שהיא מעלה עליונה וגדולה על הראשונה ופסוק שלישי צדקתך צדק לעולם שהיא מעלה וגדולה משניהם גם הפסיקתא מוכיח כן שכך סידרן שמתחיל לדרוש צדקתך כהררי אל ומסיים מכאן רמז שאומרים בשבת צדקתך כהררי אל במנחה. מאי טעמא דכתיב בהו אמת וחותמו של הקב"ה [אמת] ומנחת שבת חתימת שבוע הא למדת שצריכין לחתום באמת ואין לנו לשנות מנהג אבותינו. ושבת שחל בו ראש חדש או חנוכה או יום טוב או חולו של מועד או אפי' ערב יום טוב או מוצאי יום טוב הנקרא אסרו חג אין מנהג לאומרו ובשם רבינו משולם זצ"ל מצאתי שבת שיש למחר ראש חדש אין אומרים צדקתך צדק וגם בחול אין נופלין בתחנונים במנחה והטעם כי ההוא דתנינן במס' ראש השנה אם לא באו עדים עד המנחה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קדש נמצאת אומר שמשעת מנחה נכנס ראש חדש ולפי שאנו אומרים צדקתך במנחה מפני כבודו של משה רבינו שנפטר בשבת במנחה כמו שקבלנו מרבותינו שאמרו מלאכי השרת צדוק הדין לפניו ואנו יודעין שלא היה אותו היום לא ראש חדש ולא יום טוב שבשבעה באדר מת משה על כן בכל מקום שאנו יכולין לדחותו מפני שום דבר כמו עכשיו מפני ראש חדש דוחין אותו וכל שכן בראש חדש עצמו וביום טוב שאין אומרים אותו. ומנהג לומר בעמידה וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו שכיון שאנו אומרים אותו במקום צדוק הדין אין ראוי להצדיק את הדין אלא מעומד כאדם שעומד לפני הדיין ומקבל עליו את הדין ואומר יפה דנת. גם לדברי הפסיקתא דמשמע שאנו מעידין על הקב"ה שחותמו אמת והתם כל מעשה בראשית באמת דכתיב אשר ברא אלהים לעשות [ס"ת] אל"ף מ"ם תי"ו אמת ומנחת שבת היא חתימת שבוע הא קיימא לן דכל עדות בעמידה.
18
י״טמצאתי בשם רב שלום גאון זצ"ל בשבת במנחה מותר להתעסק בתלמוד ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבבל שאחר מנחת שבת שונין אבות וקנין תורה ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום ועד תפילת המנחה ישב בדד וידום ומכל מקום לעסוק בתורה טפי עדיף ואל יעמוד בטל ומה שאין אנו עוסקין לא שיהיה אסור אלא מפני כבודו של משה רבינו ע"ה לקיים נשיא שמת כל המדרשות בטלין ולכך נהגו לומר פרקי אבות משה קבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו ושבחו ובכך תהיה לו מנוחה טובה:
19