שבלי הלקט קמ״גShibbolei HaLeket 143
א׳דין יין שבתוך המזון לברך אחד לכולן או כל אחד לעצמו והשותה מים או שאר משקים בסעודה אם טעונין ברכה או אם הפת פוטרתן והשורה פתו ביין אם צריך לברך על היין או הפת פוטרו.
1
ב׳שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ירושלמי. אמר רב מנא הדא אמרה ההן דעטיש גו מיכליה אסור מימר ליה וייס בגין סכנתא דנפשא פי' אסותא. והשותה מים או שאר משקין בתוך סעודתו כתב רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל שאין צריך לברך עליהן וזה נוסח תשובתו שאלת אם אני רגיל לברך על המים באמצע סעודה וכתבת ששמעת בשם הר"ר יום טוב זצ"ל דכי פריך בברכות יין נמי תפטריה פת. מיין לחודיה קא פריך משום דזיין אבל מים שאין פת פוטרתן לא קשי מידי משום דלא זייני. כדמוכח ממתני' דפרק בכל מערבין דהנודר מן המזון רב אמר כאומר כל הזן עלי מותר במים ובמלח ועל דפסיקא לא קשיא לך והלא יין פוטר כל מיני משקין אע"פ שברכתו בורא פרי הגפן וזו הברכה לא שייכא בשאר מיני משקין ומזה יש ללמוד שאין הטעם כן כמו שכתבת אלא שיין פוטר כל מיני משקין אע"פ שברכתו בורא פרי הגפן לפי שעיקר ברכת משקה איין והוא ראש לכל המשקים ולכך היא עיקר לענין ברכה והן טפלין לו. כמו כן לפי שעיקר סעודה מפת חשיבה עיקר לענין ברכה ופוטרת כל הדברים הבאים מחמת סעודה חוץ מן היין שגורם ברכה לעצמו כדמפרש התם במס' ברכות.
2
ג׳ועיינתי בתוספות הר"ר יוסף זצ"ל וראיתי שפירש דלהכי מקשה טפי גבי יין שפטריה פת משאר המשקין דחשיבי בא מחמת סעודה מיין. וראיתי בתוספותיו שמשוה שאר משקין ליין לברך עליהן בתוך הסעודה וכתב שכך מנהג והביא ראיה שמצא בהלכות גדולות מאן דשתי מיא חמרא ושכרא בסעודתיה מברך זימנא קמייתא. ולדידי סבירא לי דכל משקין ששותה בתוך הסעודה פת פוטרתן חוץ מן היין שמברכין עליו בתוך הסעודה ברכה קמייתא. ולכך מקשיה תפטריה פת. ולמה ששנינו שצריך ברכה ואפי' מים שאין להם טעם חשיב כמו בשאר משקין שאין דרך לשתותן אפי' כשאדם שבע ולא צמא כלל מחמת טעם חשוב שלהם ואינם במים שאין אדם שותה אלא לצמאו כי היכי דנחקתיה אומצא אפי' הכי נראה לי שגם מים חשובים באין מחמת הסעודה תדע דאמרינן וכולן פת במלח וקיתון מים שחרית מבטלתן וכן אני נוהג מסבירא דידי שלא לברך בתוך הסעודה לא על מים ולא על שאר משקין חוץ מיין. ושמא גם מרבותי אני תופש כן והא דתני ר' חייא יין פוטר כל מיני משקין נראה לי דלאו בתוך הסעודה מיירי. אלא שקובע מקום לשתיה בלא סעודה כמו יין שלפני המזון אבל לאחר המזון או בסוף ברכת המזון לא עד כאן לשון רבינו יצחק ז"ל.
3
ד׳ובפסקי רבינו יהודה מפרש כן בשם רבינו יצחק [מדנפירא] ורבי' יעקב זצ"ל שאם שתה מים או שאר משקין בתוך הסעודה שאינו מיין שאינו צריך לברך שפת פוטרתן. דאפי' יין נמי היה הפת פוטרו אם לא שהוא קובע ברכה לעצמו. ואין לו לברך על שום משקה כלל כי אם על היין וכן היה ר' נוהג שלא היה מברך על שום משקה כי אם על היין ומה שנמצא כתוב במחזורים וגם בהלכות גדולות שיש לברך על המים אינו אמת.
4
ה׳ורבינו שלמה זצ"ל כתב השותה מים בסעודה ואין לו יין כי אם מים צריך לברך על כל פעם ופעם שישתה משום שאין קבע לשתייתו. שבכל פעם ופעם שהוא שותה מחשב בדעתו שלא ישתה עוד בסעודה ומה שהוא חוזר ושותה לא מפני חביבות המים אלא מפני צמאתו ולכך צריך לברך אבל יין ושכר וכל שאר משקין החשובין לו יש קביעות לשתייתן שהרי כמה פעמים הוא שותה מהם ואינו צמא אלא מתוך חביבות המשקה הוא שותה אותם הלכך אינו צריך לברך אלא פעם אחת. ורב בנימין אחי כתב דודאי יש לברך על המים ועל שאר המשקין בתוך הסעודה דהא בהדיא תנן השותה מים לצמאו מברך שהכל ואמרינן בגמרא לצמאו לאפוקי מאי לאפוקי היכי דחנקתיה אומצא שאינו צריך לברך ואם איתא דמים שבתוך הסעודה אינן טעונין ברכה למה לי לומר לאפוקי היכא דחנקתיה אומצא לימא לאפוקי בשעת סעודה דלא מברך דפת פוטרתיה ולא שנא בין חנקתיה אומצא בין לא חנקתיה אומצא ש"מ דאי לא חנקתיה אומצא צריך לברך והא דאמרינן שני יין שהוא קובע ברכה לעצמו לא בא להוציא שאר המשקין שלא יהיו טעונין ברכה וכן פתרון השמועה. שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אינן טעונין ברכה אמר להם מפני שהפת פוטרתן פי' שהן באים לצורך הפת והוי הפת עיקר וקי"ל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה וקשיא לן אי הכי יין תיפטריה פת פי' שגם הוא מחמת הסעודה בא ולצורך הפת כדי לשרות האכילה במעיו. ולא דוקא יין אלא נקט יין דחשיב משאר משקין והוא הדין לכולהו שאר משקין דחד טעמא נינהו ופריק שאני יין שהוא קובע ברכה לעצמו. פי' מה שאנו אומרים דברים הבאים לתוך הסעודה מחמת הסעודה דוקא כגון פרפרת ומיני קדירה. וכל דבר הבא לאכלו עם הפת הני נינהו דפת פוטרתן. אבל היין הוא קובע ברכה לעצמו שהוא בא למשקה והאוכל אינו פוטר את המשקה ומשום הכי תני ר' חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקה ולא תני פת פוטרת כל מיני מאכל ומשקה חוץ מן היין ומהיכא דנפקא לן ברכה למזון לפניו נפקא לן למשקה כדתניא מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וגו' אין לי אלא לאחריו לפניו מנין אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואכלת ושבעת וברכת אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל אשר נתן לך משעה שנתן לך ר' יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר וברך את לחמך ואת מימיך אל תקרא ובירך אלא וברך וכתיב את לחמך וכתיב מימיך הא למדת דליכא למאן דאמר שאין מברכין על המים או על שאר המשקין בתוך הסעודה ולא שנא יין ולא שנא מים ולא שנא שאר משקים כולן טעונין ברכה בתוך הסעודה וכיון שברך עליהם פעם אחת אין צריך לחזור ולברך עוד בתוך הסעודה כל זמן שאינו עוקר דעתו משתייה כדברי הלכות גדולות וכן נראה לי עיקר. וכן פסק רבינו ישעיה זצ"ל.
5
ו׳והא דאמרינן יין קובע ברכה לעצמו ומברכין עליו בתוך הסעודה וכן נמי שאר המשקין שמברכין עליהם בתוך הסעודה דוקא אם שותה מהן דרך שתייה בין מזוגין בין אין מזוגין אבל אם שורה בהן פתו שאינו כדרך שתייה הפת פוטרתן וכן מצאתי בדברי רבינו שלמה זצ"ל כל יינו של אדם וכל משקהו יכול לאכול על ידי שריית הפת שקורין שופש בלע"ז ואינו חייב לברך בורא פרי הגפן ולא שהכל אם הן מים. דכיון דשורה בהן פתו הוי ליה פת עיקר ומשקה טפל. ולעולם לא מחייב לברך בורא פרי הגפן ושהכל עד שישתה המשקה בעיניה דרך שתיה וכן נמי כשנותנין היין בקערה עם המלח שקורין סלסא בלע"ז כדי לטבל בו הבשר אינו צריך לברך דהוי ליה בשר עיקר. והבשר כבר ניפטר בברכת המוציא ואפי' אוכל בשר בלא פת ע"י טיבול מברך על הבשר שהוא עיקר ופוטר טיבולו מברכה שהוא טפל:
6