שבלי הלקט קצ״הShibbolei HaLeket 195
א׳דין הימים שהמגילה נקראת בהן.
1
ב׳מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר. אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה היכא רמיזא אמר ר' שמן בר אבא אמר ר' יוחנן אמר קרא לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם חכמים ואימא שיתסר ושיבסר אמר קרא ולא יעבור אמר (רבא) [רבה] בר בר חנא אמר ר' יוחנן זו דברי ר' עקיבה סתימתאה אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה היינו בי"ד וכן הלכתא. וכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון דקרו בחמשה עשר מנלן אמר רב דאמר קרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושין את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר מדפרזים בארבעה עשר מוקפין בחמשה עשר ושושן אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואיל ונעשה בה נס קורין בחמשה עשר. אמר ר' יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידן ככרך וקורין בחמשה עשר ועד כמה אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריה מיל. אמר ר' יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר וקורין בארבעה עשר מאי טעמא דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא ישב ולבסוף הוקף וכרך שהיה מוקף מימות יהושע בן נון אע"פ שחרבה חומתו נידון ככרך וקורין בחמשה עשר. דתניא ר' אליעזר אומר אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. אמר ר' יהושע בן לוי כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר ואע"ג דאתו לו מעלמא. בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו פי' כחובת מקומו ואם לאו קורא עמהן אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהן פי' רבינו שלמה זצ"ל לא שנו דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא כמקומו בחמשה עשר ולא בארבעה עשר אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר ואע"פ שעודנו שם ואם קודם עמוד השחר יצא מן העיר הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי י"ד ואע"פ שעודנו שם הואיל וביום לא יהא שם אין זה אפי' פרוז ליומו. אבל אין עתיד לצאת משם בלילה דהשתא הוי פרוז לאותו היום אע"פ שעתיד לחזור למחר ליום אחד נקרא פירוז וקורא עמהן בין בלילי ארבעה עשר בין בלילי חמשה עשר וה"ה לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור בלילי חמשה עשר שלא יהא שם יום חמשה עשר לא הוי מוקף ליומו וקורא בארבעה עשר כחובת מקומו ואע"פ שהוא בכרך אבל אם אין עתיד לחזור בלילי חמשה עשר אין צריך לקרותה בארבע עשר וממתין וקורא עמהן ואע"פ שסופו לחזור לאחר זמן. וכן פי' רבינו ישעיה זצ"ל ועוד מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל במקום שיש בו ספק אם עירם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון אם לאו קורין אותה בארבעה עשר כהילכתא ובחמשה עשר קורין בלא ברכה ושמחים בזה ובזה.
2
ג׳וכתב אחי ר' בנימין נר"ו שבן ארבעה עשר שהוא בא בדרך או בספינה ולא היתה עמו מגילה ונזדמנה לו בידו בט"ו שקורא אותה בחמשה עשר ומברך לפניה ולאחריה. והרב ר' יעקב מגוירצבורק נר"ו הביא ראיה לדבריו דגרסי' בירושלמי כל החודש כשר לקרות את המגילה שנאמר והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה. אמר רב חלבו ובלבד עד חמשה עשר ואם יש שמסתפקים בדבר מכל מקום יקרא בלא ברכה. אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה פי' רבינו שלמה זצ"ל בזמנה בי"ד מתוך שהוא חובה על כל יחיד ויחיד קורין אותה ביחידי ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה דבעינן פרסומא ניסא. ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה קורין אותה בעשרה פי' בין בזמנה בין שלא בזמנה מצוה לחזור אחר עשרה משום פרסומא ניסא אבל אי לא משכח להו לא אמר רב אסי דלא ליקרי שאין איסור בקריאה ביחיד והוא לא אמר אלא מצוה לקרותה הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי פי' וחזר אחר עשרה לקבצם.
3
ד׳רבינו ישעיה זצ"ל ובעל הלכות גדולות ועשרת הדברות פסקו כרב אסי.
4
ה׳ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב אע"ג דחש ליה רב להא דרב אסי קיימא לן כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמרי' לקמן אמר רב אבא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרן אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ושמעינן מינה דקורין אותה ביחיד כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד וכן פסק רבינו חננאל וכן השיב רבינו האיי גאון זצ"ל וששאלתם הא דאמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה כמאן הילכתא לענין יחיד כך ראינו שהלכה כרב אע"ג דחש רב להא דרב אסי שרצה להחמיר על עצמו אבל סברא דידיה הכי הוה דהא מתניתין מסייעא ליה דתנן כותבה דורשה ומגיה אם כיון לבו יצא ואף רב אסי נמי הכי סבירא ליה לכתחילה צריך עשרה אבל אם קראה יחיד מודה רב אסי שיצא ידי חובתו ומנהג כל הישיבות כרב שיחיד קורא אותה ומברך לפניה ולאחריה ויוצא בה בזמנה בארבעה עשר ובחמשה עשר וחייב אדם לשמוע אותה בצבור בתפלת צבור ואם אינו יכול קוראה ודיו. והלא כל הנשים חייבות במקרא מגילה וכי בעשרה קורין אותה להן אלא כל אדם משמיע אותה לאנשי ביתו בכל ברכותיה ביחיד ומוציאין ידי חובתן ביום ובלילה שאף הן היו באותו הנס וחייבות במקרא מגילה אע"פ שהוא מצוות עשה שהזמן גרמא וכן מנהג בכל ישראל ועוד דהא ר' יוחנן קאי כרב דאמר ר' יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ושמעית מינה מגילה קורין אותה ביחיד וכן הלכתא. ירושלמי לרבינו חננאל זצ"ל רב בא בשם ר' יהודה כל שאמרו חכמים ידחה ממקומו ויקרא ובלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן קורין אפי' ביחיד הלכך קורין השתא אפי' ביחיד דהא קורין המגילה בארבעה עשר ובחמשה עשר שהוא זמנה אפי' ביחיד ועוד הא ר' בא אמר חמיין רבנן קורין אפי' ביחיד וקיימא לן מעשה רב ועוד מצאתי בירושלמי ר' יהושע בן לוי עבד כן מכניש בניו ובני בייתי' וקרי לה קומיהן.
5
ו׳ובשם רבינו שלמה זצ"ל מצאתי המבקש לצאת לדרך ורוצה לקרות המגילה באחד עשר ובשנים עשר אם יכול להוליך עמו מגילה יעשה כל תקנה שיוכל כדי שיקרא אותה בזמנה ואם אינו יכול לעשות בענין אחר יקדמנה באחד עשר בשנים עשר או בשלשה עשר כמו שמצינו בכפרים. דתניא אמר רב חנינא חכמים הקילו על הכפרים שיהיו מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים ואם לאלו הקילו משום מים ומזון כ"ש שהוא דחוק יהיה דינו כבני הכפרים ואל יקראנה ביחיד אלא בעשרה. דאמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה בעשרה ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה ועד כאן לא נחלק רב ורב אסי אלא בזמנה אבל שלא בזמנה שניהן מודין שאין קורין אותה אלא בעשרה והילכך אם קורין אותה בעשרה מברך לפניה ולאחריה ואם אין שם עשרה לא יברך לא לפניה ולא לאחריה.
6
ז׳בספר המאור תניא בברייתא המפרש והיוצא לדרך קורין בשלשה עשר כתב עליה הרב ר' אפרים זצ"ל דהא דרב ורב אסי דאית להו קריאה שלא בזמנה כגון שחל להיות בשבת לבני עיירות או ביום ששי לבני כרכים אבל באחד עשר ובשנים עשר ליכא למיקרי כלל דהא בטלו להו ובברייתא זו לא הזכירו אלא בי"ג בלבד אלו דברי הרב ר' אפרים זצ"ל.
7
ח׳ואני אומר הוא הדין לשנים עשר ואחד עשר וכדיי הוא ר' עקיבה סתימתאה לסמוך עליו בשעת הדחק כגון מפרש והיוצא לדרך שמאחר שהתירו לו בשלשה עשר הוא הדין בשנים עשר ואחד עשר. גרסי' בירושלמי ר' בא בשם ר' יהודה כל שאמרו חכמים ידחה ממקומו ויקרא ובלבד בעשרה. ותו גרסינן בירושלמי מפרשי ימים והולכי מדברות קורין כדרכן בארבעה עשר וברייתא פליגא עלה בשמעתא אי נמי יש לומר לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר אלו דברי בעל המאור ז"ל ועוד אשכחן סייעתא לדבריו בירושלמי תני בשם ר' נתן כל החודש כשר לקרות בו את המגילה מה טעמא והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה אמר ר' חלבו ובלבד עד חמשה עשר דאמר ר' אבהו בשם רבי אליעזר לא יעבור. ולא יעבור. ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל לא יעבור ולא יעבור הדה דאת אמרת לקריאת המגילה אבל לעשות סעודה אין עושין אלא בי"ד ובט"ו.
8
ט׳ועוד מצאתי בשם רבינו שלמה מי שבא מן הדרך לאחר זמנה לא יקראנה לא ביחיד ולא בצבור ולא יברך לא לפניה ולא לאחריה ואם חפץ לקרותה יקראנה כאדם שקורא בתורה או בנביאים או בכתובים בלא ברכה. וכן מצאתי לגאון אחד כדבריו ונראה דלאחר חמשה עשר קא מיירי משום דכתיב ולא יעבור ואע"פ שכפרים ועיירות גדולות קורין בארבע עשר וכרכים בחמשה עשר מעיקרא כי איתקן הכי איתקון ואין כאן משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות דכי אמרי' לא תתגודדו כעין בית דין אחד פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שני בתי דינין בעיר אחד לית לן בה וכ"ש שני בתי דינין בשתי עיירות והוא הדין לקוראין באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר הכי אוקמא רבא בסוף פרק קמא דיבמות:
9