שבלי הלקט רט״זShibbolei HaLeket 216
א׳דין נכרי הנכנס ברשותו של ישראל וחמץ בידו או שנפל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל. וישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות והנכרי אפה בו חמץ בפסח. ואם רשאי הישראל לומר לנכרי קנה לך חמץ שמא אצטרך ואקח ממך לאחר הפסח. ודין חמץ הבא דורון לישראל ביום אחרון של פסח. וישראל שלוה חמץ מחבירו לפני הפסח מהו לפורעו אחר הפסח.
1
ב׳תנו רבנן נכרי שנכנס לחצירו של ישראל ובצק בידו אין זקוק לבער. אמר רבינו יצחק ב"ר קלונימוס זצ"ל שמיכן נהגו לגעור בנכרי שנכנס לרשות ישראל בפסח וחמץ בידו דדווקא נקט בצק אבל פת מגרשו לחוץ והיינו פירש [זקוק] לבער.
2
ג׳ונראה לאחי ר' בנימין נר"ו דלאו דוקא בצק אלא אפי' פת נמי אין זקוק לבער דהשתא ומה כשייחד לו מקום בביתו מותר להניחו שם ואין צריך לבער כדאמרינן אבל אתה רואה בשל אחרים ושל גובה בדלא קבל עליו אחריות ואם הוא בידו של נכרי לא כל שכן.
3
ד׳ומה שנהגו לגעור בנכרי הנכנס ברשות של ישראל וחמץ בידו דשמא יפלו פירורין חשובין מידו של נכרי ברשותו ופעמים יבא בהם לידי איסור. ירושלמי גגו של נכרי שהיה סמוך לביתו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה פי' משום דלא בדיל מיניה אסור ליטול בידו דלמא אכיל מיניה. היתה שבת או יום טוב כופה עליו את הכלי. בהלכות פסח של רבינו שלמה זצ"ל שאלו את ר' ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות מהו לומר לנכרי טול אתה בשבוע של פסח ואני אטול לאחר כך ולאפות בו בשבת אחרת ואמר ר' כך יכול לעשות מתנה ישראל עמו קודם הפסח ונוטל הימנו דמים מאותו שבוע ואינו דומה לישראל ונכרי שיש להם שדה בשותפות לא יאמר לו טול חלקך בשבת ואני אטול חלקי בחול לפי שכל הטורח שטורחין בשדה לאמצע היא וכשזה עודר בשבת כאילו טורח בעבור ישראל אבל כאן כיון שנטל דמים מתחלה מותר וכן ישראל שרגיל לקבל ככרות מנכרים (מעבדים) [משועבדים] לו או אהובים לו והם לו למס בשבוע של פסח אינו מקבל אבל לאחר הפסח מקבל מאותו שבוע עצמו:
4
ה׳תוספתא. ישראל ונכרי שהיו באים בספינה רשאי ישראל לומר לנכרי טול כך וכך חמץ שמא אצטרך ואקח ממך לאחר הפסח. ושאלו כזאת לפני רבינו האיי גאון זצ"ל ישראל שאמר לנכרי בימי פסח קנה לך חטה שנתחמצה שמא אצטרך לאחר הפסח לקנות ממך ושמע הנכרי וקנה כמצותו רשאי אותו היהודי לקנות חיטה ממנה אי לא והשיב כך ראינו שזה מותר מפני שאין לו עמו שותפות ולא הקדים לו דמים ולא ערבון ולא הלווהו ואינו ברשותו ואינו מסייע עמו הילכך מותר ואין בו איסור כלל.
5
ו׳מצאתי בדברי הגאונים ז"ל מעשה ואירע שנשלח חמץ לישראל ביום אחרון של פסח וצוה הישראל להוציאו מן הבית ונטלוהו שפחותיו ונתנוהו בבית הנכרי ולמחרתו החזירוהו השפחות בבית הישראל שנשלח לו ושאלו למורי והתירו בהנאה דאמרינן בהשואל בשמעתא תניינא אמר רבא מאן למעול למעול בעל דהתירא ניחא ליה דליקני דאיסורא לא ניחא ליה דליקני.
6
ז׳ובעל הדברות ז"ל כתב אע"ג דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה הדין עלינו להחמיר לפי שנהגו עכשיו שישראל מקבל דורון חמץ של נכרי ביום טוב מן המנחה ולמעלה ונעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה ומערימין בזה הלכך היה לנו לגדור גדר ודבריו נכונים למבין ואשריו הגודר פרצה כזאת וקורא לו גודר פרץ משובב נתיבות לשבת. כתב רבינו שלמה זצ"ל אשה שלוותה ככר מחבירתה קודם הפסח צריכה לפורעה אחר הפסח ואין כאן איסור משום חמץ שעבר עליו הפסח הואיל ולא היו בעין בשעת הביעור ויש בה משום גזל ומשום לווה ואינו פורע שהרי שנינו דבי ר' ינאי יזפי פירי מעניים בשביעית קודם זמן הביעור ופרעי להו בשביעית ואמר ר' יוחנן יאות עבדין וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל:
7