שבלי הלקט רל״דShibbolei HaLeket 234
א׳דין מצות ספירת העומר וברכתה.
1
ב׳ומליל יום טוב שני של פסח דהיינו ליל ששה עשר בניסן [מברכין] על ספירת העומר וכתב רבינו ישעיה זצ"ל תמיה למה אנו מברכין על העומר ביו"ט [שני] של פסח א"כ עשיתו חול ויש לומר דכיון שספירת העומר מן התורה אין עשייתו חול אבל אם היה מדרבנן אז היה עשייתו חול.
2
ג׳וקשה לאחי ר' בנימין נר"ו דאדרבה כיון דברכת העומר מן התורה מוכחא טפי מלתא דיום טוב שני מדרבנן ושייך טפי [למימר] אם כן עשייתו חול אלא כך יש לתרץ שאני הכא דלא אפשר שהרי לא תמצא שבע שבתות שלימות אלא אם כן אנו מונין מליל שני ועל כרחינו אנו צריכין להתחיל מניין העומר למנות מליל שני של פסח כדי שימלאו חמשים יום ששה בסיון ולא שייך הכא למימר לאחר שעשינוהו קודש נעשהו חול דהכא אמרינן לאחר שעשינוהו קודש עשנוהו חול כגון קדושא ואבדלתא בליל יו"ט שני שאם היינו מבדילין מיו"ט ראשון ליו"ט שני מוכחא מילתא דיום טוב ראשון עיקר ואע"פ שמקדשין בליל שני כיון דבתרווייהו בהדי הדדי קאתי קידוש והבדלה אתו לזלזולי ביה ביום טוב שני ובזה צריך לומר לאחר שעשאוהו קודש בקידוש היום נעשהו חול בהבדלה שהן שתי ברכות שסותרות זו את זו ועל כן סילקו ההבדלה מיום טוב ראשון לשני וכן בליל שמיני ספק שביעי של חג דמיתב יתבינן בסוכה ברוכי לא מברכינן דהתם נמי שייך למימר לאחר שעשינוהו קודש בקידוש היום לקרותו שמיני חג העצרת נעשהו חול לברך לישב בסוכה ועל כן סילקו אותה הברכה שאין מברכין לישב בסוכה דתרווייהו כי הדדי נינהו ויש בהן זכר ליום וסותרות זו את זו אבל ברכת העומר היא ברכה בפני עצמה ולא שייכא בהדי ברכה אחרת ואין לומר בה לאחר שעשינוהו קודש נעשהו חול שהרי אין בה זכר יום לא ליום קודש ולא ליום חול תדע דכל היכא דלא אפשר לא חיישינן לספיקא דיומא שהרי אין עושין יום הכיפורים אלא יום אחד כיון דלא אפשר ואנו עושין יום ראשון עיקר וכיון שהוא רחוק מחג הסוכות אין לחוש שמא יבא לזלזל ביום טוב שני ומנא לן דספירת העומר מליל יום טוב שני של פסח מניין דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וגו' ותניא בתורת כהנים וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממחרת השבת ממחרת יום טוב או אינו אלא ממחרת שבת בראשית ר' יוסי אומר הרי הוא אומר תספרו חמשים יום כל ספירות שאתה סופר לא יהיה אלא חמשים יום ואם אתה אומר שבת בראשית פעמים שאתה מונה נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו ר' יהודה (בן בתירה) אומר אינו צריך הרי הוא אומר וספרתם לכם ספירה תלויה בב"ד יצאת שבת בראשית שספירתה בכל אדם. ר' יוסי אומר וכי נאמר ממחרת שבת פסח ממחרת שבת נאמרה וכל השנה כולה מליאה שבתות צא ובדוק איזה שבת מיוחד. ועוד נאמרה שבת למעלה ונאמרה שבת למטה מה להלן רגל [התחלת רגל] אף כאן רגל [התחלת רגל]. ר' שמעון בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות הא כצד מצה שאתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש ופי' הרב ר' אברהם בר' דוד זצ"ל מדכתיב ששת ימים תאכל מצות דמשמע אבל לא תאכל מצות שבעה מאי נינהו אלא ודאי מן החדש אמר רחמנא הא למדת דההיא ממחרת שבת ממחרת יו"ט היא דאי ממחרת שבת בראשית פעמים שלא יאכל מצה מן החדש אפילו שלשה ימים והשתא קא מפרש ואזיל. וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וגו' יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור הדר אמר אי מהחל חרמש לבדו לא למדנו הכל שהייתי אומר קצירה וספירה יהיה בזמן אחד והבאה אימתי שירצה ת"ל מיום הביאכם שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת [השבת] השביעית תספרו חמשים יום אלמא מיום ההבאה תהיה ספירה וכיון שהספירה מיום ההבאה גם הקצירה תהא באותו היום כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור וגו' והוה ליה למימר ששת ימים תאכל מצות דהא מיניה ילפינן דהבאת העומר במוצאי יו"ט היא כדאיתא בריש עניינא אלא משום דבעא למיגמר מקרא כי ההבאה ביום ההוא יום קצירה וספירה אינה אלא בלילה אמטול הכי אתייה להאי קרא שאעפ"כ ששלשתן ביום אחד אינן בשעה אחד מיהו אבא דכולהו ששת ימים תאכל מצות דמיניה ילפינן דקצירה וספירה נמי מיום הבאה נינהו והשתא קא משאיל ואזיל כיון דאמרת דיום אחד נינהו יכול יהיו כולם ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה ואי אתה מוצא תמימות אלא בזמן שאתה מונה מבערב יכול יהיה כולם בליל ת"ל מיום הביאכם הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום:
3
ד׳כתב בעל הלכות גדולות היכי דאינשי לברך על ספירת העומר באורתא מברך למחר ורבינו תם זצ"ל כתב דליתא להאי ואם שכח לברך בלילה על ספירת העומר לא יחזור ויברך ביום דלא מכשר דסתמא דמתני' דתנן כל הלילה כשר לספירת העומר אלמא לילא דוקא ואע"ג דתנן סתמא במנחות פרק ר' ישמעאל נקצר ביום כשר ומשמע דהוא נמי דהויא ספירה ביום מ"מ הילכתא כהאי סתמא דהכא דתני ליה גבי הילכתא פסיקתא דאע"ג דמוקמינן ליה התם אליבא דר' אלעזר ב"ר שמעון בשטת רבו של אביו אמרה דאמר ר' עקיבה כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אסורה וכו' ופסקינן הלכה כר' עקיבה בפסחים בפרק אלו הדברים ובשבת פרק אם לא הביא כלי אין זה ראיה דהא ר' נמי דפליג אדרבי אלעזר ב"ר שמעון אית ליה התם כר' עקיבה דהיכא דאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת וקצרה ידי להעתיק כל הטענה אבל מיהו כך משמע שמוכיח בסוף הטענה וכך כתיב כמדומה לי שהוא בשם הרב ר' שמחה זצ"ל דעל ספירת העומר כולו עלמא מודי דלא הויא אלא בלילה ולא ביום דהא ספירת העומר נפקא לן מתמימות ואי אתה מוצא אותן תמימות אלא בזמן שאתה מונה מבערב כדדריש התם גמרא כיצד היו עושין וכיון דמודו כולי עלמא שאין לספור אלא בלילה מהיכן תיתי לן דנימא היכי דלא ספר בלילה יספור ביום דאע"ג דאם היינו מכשירין קצירה בדיעבד ביום משום דלא שנה בה הכתוב לעכב והכי נמי נכשיר קצירה שני ימים קודם וכי בשביל כך נכשיר הספירה ב' ימים קודם אלא שמע מינה לכולי עלמא דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום. מפי ר'.
4
ה׳ובהלכות מנחות כתב מר רב יהודאי גאון זצ"ל היכא דלא מנה בעומר בלילה קמא לא מני בשאר לילוותא מאי טעמא דבעינן שבע שבתות תמימות תהיינה וליכא. אבל בשאר לילוותא היכא דלא מני באורתא מימני למחר שפיר דמי ואינו נראה כלל דאטו יהיו ספירות הימים מעכבות זו את זו ועוד לדבריו אפי' בשאר לילוותא אם שכח לא יספור עוד דהא ליכא שבע שבתות תמימות והיה נראה לר' דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום על ידי ברכה ואם רוצה לספור [בלא ברכה] הרשות בידו וכתב רבינו ישעיה זצ"ל דלא סבירא ליה האי דקאמר דהיכא דלא מני עומר בלילא קמא לא מנה בשאר לילוותא דאם כן הוא הדין בשאר לילות אם שכח ולא מנה באחד מהן שוב לא ימנה שהרי אין תמימות אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מניין מבערב ולא יעכבו זה את זה שכל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא ואין מעכבין זה את זה. וגם מה שכתב דבשאר לילוותא היכא דלא מנה מאורתא מנה ביממא ושפיר דמי אינו נראה דעל כל הימים כתיב תמימות וכי היכי דספירת יום ראשון אינה כשירה אלא בלילה הכי נמי ספירת כל הימים אינה כשירה אלא בלילה.
5
ו׳ואם שכח ולא ספר בלילה ורוצה לספור ביום לא יברך עליה שאין ספירה אלא בלילה ונמצא עושה ברכה לבטלה ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי מאן דאישתלי ולא בירך בלילה הראשון מברך בליל שני ואמר דאיתמל הוה חד בעומרא ויומא דין תרין בעומרא ואי משום תמימות בשבועי הוא דאיתמר דאמר אביי מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי ועוד כיון דקא מני שני ושלישי לא נפיק מכלל תמימות. שנו חכמים כל הלילה כשר לספירת העומר ואין ספירה אלא בלילה כמו שפירשנו תמימות אי אתה מוצא תמימות אלא בזמן שאתה מונה מבערב. ואין מברכין אלא מעומד יש מפרשין משום דאיתקש ספירה לקצירה ודרך קצירה מעומד ויש מפרשין משום דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרא בקמה אלא בקומה ואמר אביי מצוה למימני יומא ומצוה לממני שבועי.
6
ז׳כתב בעל היראים ז"ל שמעתי שהרב רבי אפרים זצ"ל למימני שבועי בלא יומא ויומי דלא הגיעו לכלל שבועי לא צריך למימני אלא שבוע בלבד ויום השלמת שבוע צריך למימני יומא ושבועי דאי לא מני אז יומי חסרין להו נ' יום ואמנם נהגו למימני יומי ושבועי לעולם. וברכת העומר זו היא בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר היום לעומר יום אחד וכן שני ימים עד שבעה ואומר היום לעומר שבעת ימים שהן שבוע אחד. וכן לארבעה עשר יום היום לעומר ארבעה עשר יום שהן שני שבועות. וכן לשלשה לארבעה וכן לכולם עד שבעה שבועות עד עשרה אומר ימים ומאחד עשר אומר יום וזה דרך צחות לשון הקודש. ואחר כך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתשיב עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
7
ח׳יש תמיהין וכי מה ענין עבודת בית המקדש להזכירה עם ספירת העומר והלא ספירת העומר אין תלוי בבנין הבית ועוד הוא חובת הגוף ונוהגת בכל המושבות וכתב אחי ר' בנימין נר"ו אע"פ שאין הספירה תלויה בבנין הבית הרי הקצירה וההבאה תלויה בבנין הבית ועוד הלא יום הנף דהיינו כל ששה עשר אסורין באכילת חדש כתקנת ר' יוחנן בן זכאי לכך ראוי להזכיר עבודת הבית ולהתפלל עליה לחזור ליושנה. ועוד כתב מה שלא נהגו לברך שהחיינו לפי שזמן ספירה תלוי בקביעת פסח כמה דתימר וספרתם לכם ממחרת השבת לכן נראה שאין מברכין עליו זמן ודי לו בברכת זמן של יום טוב עצמו. ואינו דומה לסוכה ולולב שטעונין זמן ואינן נפטרים בזמן של יום טוב עצמו דהתם איתחייב בזמן משעת עשייה ואם לא בירך משעת עשייה מברך בשעת קיום המצוה ושופר נמי שטעון זמן שהרי יש בו מעשה של תקיעות ובכל הני סוכה ולולב ושופר אית בהו מעשה מה שאין כן בספירת העומר:
8
ט׳ומנהג שלא להזכיר סך הימים והשבועות דבר יום ביומו עד שיברך ומנהג הגון הוא שכיון שהזכיר סך הימים והשבועות למה יברך והלא כבר קיים מצות ספירה ולמה יחזור ויברך והלא אין המצוה בברכה אלא בספירה וכיון דאמר אביי דצריך למימני ימי ושבועי ונראה שאם הזכיר סך הימים או השבועות בלא ברכה שמברך ומזכיר שניהם ואינה ברכה לבטלה אחרי שלא הזכיר שניהם תחלה.
9
י׳ומצאתי בשם ר' יצחק בין פסח לעצרת כשהצבור ממהרין להתפלל ערבית מבעוד יום מונה ר' עם הצבור הימים והשבועות בלא ברכה מימר אומר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין ונמצא שלא ברכתי לבטלה קודם שקיעת החמה ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה:
10