שבלי הלקט רל״טShibbolei HaLeket 239
א׳דין סדר היום בתפלה ובהלל ובקריאת התורה ומה שנוהגין לפסוק נדבתן לשלש פעמים וסדר ההפטרה:
1
ב׳ובשני ימים טובים של עצרת גומרין בהן את ההלל דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן. שמונת ימי החג. ושמונת ימי חנוכה. ויום טוב הראשון של פסח. ויו"ט של עצרת. ובגולה עשרים ואחד יום ואלו הן. תשעת ימי החג. ושמונת ימי חנוכה. ושני ימים טובים הראשונים של פסח. ושני ימים טובים של עצרת ומברכין עליו לגמור את ההלל [בין ביחיד בין בציבור]. וקורין בתורה חמשה בני אדם ובשבת שבעה וקורין ביום ראשון בחדש השלישי בפרשת וישמע יתרו ומפטיר קורא וביום הביכורים בפרשת פנחס ומפטירין בנבואת יחזקאל ויהי בשלשים שנה עד ואשמע קול מדבר ומוסיפין ותשאני רוח ומענין המאורע הוא לפי שהקב"ה נגלה בכבודו על הר סיני ביום מתן תורה. וביו"ט שני קורין כל הבכור עד סוף הפרשה ואם הוא שבת מתחילין כי ימכר לפי שצריך להרבות בקרואין. ומפטיר קורא בפסוקין של מוסף כיום אתמול ומפטירין בנבואת חבקוק [תפלה לחבקוק הנביא וגו'] על שם אלה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה וגו' וזה היה ביום מתן תורה כמא דתימר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו'. ואומרין שבחות וביום שקורין כל הבכור נהגו לפסוק נדבתן לשלש פעמים על שם שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' איש כמתנת ידו:
2
ג׳ומצאתי בשם הרב ר' אלעזר מיורש"א זצ"ל על הא דתניא בתוספתא דפיאה אמר ליתן פי' צדקה ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים שיתנו נותנין לו שכר שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' לא אמר לאחרים תנו אבל מניח לו בדברים טובים מניין שנותנין לו שכר שנאמר כי בגלל הדבר [הזה] יברכך. ונראין הדברים דדוקא בלשון נדבה אבל בלשון נדר לא דהא בפרק קמא דנדרים משנינן אפי' לר' יהודה תני נודב ומקיים ולא נודר ומקיים. ובפרק קמא דנדרים וכן נמי בשילהי נערה המאורסה אמרינן אמר שמואל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע וכו' ויליף בגזירה שוה חדלה חדלה ומסייעי לי' נמי ממתני' דתנן בפרקים כנדרי רשעים אלמא כל הנודר נקרא רשע הלכך כשפוסקין צדקה ברבים ומברך החזן אותם בלשון נדבה בעי למימר ובאמירה זו הוא שקיבל עליו שכר כמעשה והיא היא הנותנת והמובחרת ומקרא מלא מסייעני נדבה אשר דברת בפיך מדסמיך בפיך דדרשינן בפיך זו צדקה אצל נדבה משמע דדוקא בנדבה כדפרשתי בפיך זו צדקה דפה כתיב לעניין צדקה כדכתיב יצא מפי צדקה.
3
ד׳ומה שנהגו לפסוק צדקה גם בעבור המתים להזכיר נשמות למנוחה.
4
ה׳מצאתי הטעם בשם הרב ר' שניאור כהן צדק זצ"ל מהיכן סמכו להיות החיים נותנין מעות לצדקה עבור המתים אחר מותם שיועיל להם למתים. והיה אומר ששמע שיש במדרש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים שמתכפרין בממון החיים. ובספרי אינו כן והכי איתא התם כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים. מגיד שהמתים צריכין כפרה נמצינו למידין ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים ונראה לי דעל זה סמכו העולם דהא אמרינן בפ"ק דסוטה ובפרק קמא דקדושין מכבדו במותו כיצד אומר הריני כפרת משכבו הריני כפרת משכב חכמים ומסיק התם הני מילי בתוך שנים עשר חדש שמע מינה דמתכבדים המתים בחיים גופם והוא הדין בממונם ופירש הדבר מה שדורש בספרי מגיד שהמתים צריכין כפרה נמצינו למידן ששופך דם חוטא עד יוצאי מצרים נראה בעיני דהכי פירושו שההורג זה מגלגל בעונו חטא ועון אפי' על אותן שמתו מאותו היום עד שעה שיצאו ישראל ממצרים דהכי פירוש דדריש בתר הכי אשר פדית ה' על מנת כן פדיתנו שלא יהיה בינינו שופכי דמים כדפרשינן טעמא משום דכל ישראל נעשו ערבין זה לזה ובמנת כן נפדו שלא יהיה בהם ובזרעם שופכי דמים וזה עבר על כן נעשו גם המתים ערבים עליו. ובשילהי כריתות יש להוכיח כן. והרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו אמר שאין טעם בדבר על מה סמכו וזה שאמר במדרש כפר לעמך ישראל אשר פדית מיכן שהמתים צריכין כפרה עד יוצאי מצרים דוקא ברוצח אבל לענין צדקה לא אשמועינן מידי:
5