שבלי הלקט רמ״בShibbolei HaLeket 242
א׳דין עירוב והוצאה ליום טוב והדלקת נרות בבתי כנסיות:
1
ב׳תנן התם בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין ירושלמי הא גדול אסור אמר שמואל בשם ר' יוסי בר בון אפי' גדול מותר וליידא אי לא תנן קטן להודיעך כוחן דבית שמאי עד היכן הן מחמירין ואוקומינה לפלוגתייהו בהוצאה שלא לצורך דבית שמאי סברי לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. בעל היראים פי' כגון קטן למולו לולב לנענע בו וספר תורה לקרות בו וטעמייהו דבית הלל דסברי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הנאת הגוף אך שיהיה הנאה וצורך נשמה ופי' מתוך כלומר מתוך אותו מקרא עצמו שאתה למד היתר הנאת הגוף אתה למד היתר הנאת נשמה וטעמא דאך אשר יאכל לכל נפש פי' יהנה לכל נפש והנשמה בלא גוף נקראת נפש כדכתיב שובי למנוחייכי נפשי.
2
ג׳ובעל הדברות כתב הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש אלא שהוא לצורך גופו ביו"ט ויש בו צד מצוה כגון קטן למולו ולולב למצוה וספר תורה לקרות בו וגדול לצורך רבים כגון רב הונא וילתא דשרא רב נחמן משום דבעיתא וכגון כלים לצורך יום טוב. והבערת חמץ דאמרינן מתוך פרק קמא דפסחים. אבל הוצאת אבנים דלית להו צד מצוה אסור משמע מדבריו דקטן בעלמא אסור וה"ה לכלים שאינן לצורך יום טוב.
3
ד׳ורבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק שלא לצורך אכילה כגון קטן ולולב וס"ת והוא הדין לכלים אבל אבנים וכיוצא בהן אסרי אפילו בית הלל וכן הלכתא וכן פי' רבינו שלמה זצ"ל אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב כל מידי דלאו צורך אכילה אבל רבנן גזרי במידי דהוי טירחא דלא צריך כגון אבנים אבל קטן וס"ת דצריכי להו ביום טוב לא גזור וכן נראה בעיני דתנן משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורים והן לצורך המועד אבל לא סנדל מסומר לא מנעל שאינו תפור ר' יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שהוא צריך אומן זה הכלל [כל] שניאותין בו ביום טוב משלחין אותו ביום טוב ואמרינן עלה רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין ביום טוב אמר ליה אביי והא אנן [תנן] כל שניאותין בו ביום משלחין אותו ביום טוב פירוש ותפילין אין ניאותין מהן ביום טוב כדאמרינן יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות ושני ליה הכי קאמר כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב. הנה שיש להוכיח מיכן שלא גזרו איסור הוצאה על הכלים שראוין ליהנות מהן ביו"ט ואע"פ שאינו נהנה ממש מותר וקי"ל עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום טוב וכן נמי כל מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש ביום טוב הותרו שלא לצורך וכן כתב רבינו שלמה זצ"ל בהלכות שחיטה ומייתי ליה אגב גררא התם משום שהותר הוצאה לצורך הותרו נמי שלא לצורך ומשום זה התירו נרות להדליקם בבית הכנסת ביום טוב אע"פ שאינה צורך אוכל נפש אלא מתוך שהתירו להשתמש באש לצורך אוכל נפש הותרו נמי שלא לצורך וכן השיב רבינו ישעיה זצ"ל מה שכתבת אלי על הדלקת נרות בית הכנסת בי"ט כך נראה לי שאין שום איסור ונדנוד עבירה בדבר וכל מה שפרשת יפה פרשת שכל מלאכה שהותר לצורך אוכל נפש הותרו נמי שלא לצורך אוכל נפש ומדאורייתא אע"פ שאין לו לצורך באותן המלאכות כלל הותר לו כאילו הוא חול גמור ורבנן הוא דגזור כל מידי שאינו צורך כלל להם כגון אבנים וכיוצא בהן אבל נר ביו"ט צורך וצורך הוא אע"פ שאינו צריך לאורו כבוד לבריות הוא ואפושי שמחה הוא שאין בני אדם נוהגין להדליק נרות בבית שמחתם אילולי שכבוד הבריות הוא ודבר המרחיב לבם של אדם אלא גם כל הגוים רגילין להדליק כל העשישות של ע"ז ביום אידם. ואילו לא היה כבוד בדבר למה עושין כן וכן ישראל עושין כן לחתנים ולברית מילה להדליק עשישות בכנסת וכן בהושענה רבה מביא כל אחד ואחד עששית דולקת בכנסת וכל זה אם לא היה כבוד ושמחה בדבר לא היו רגילין לעשותו. הלכך היתר גמור להדליק נרות ביום טוב ומצוה מן המובחר ולא דמי למוגמר ומוגמר אינו איסור אלא מפני שאינו שוה לכל ובעינן דבר השוה לכל נפש אבל נר דבר השוה לכל הוא. בית שמאי אומרין אין משלחין ביום טוב אלא מנות ובית הלל [אומרין] משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין משלחין יינות שמנים וסלתות וקטנית אבל לא תבואה ר' שמעון מתיר אף בתבואה תני ר' יחיאל ובלבד שלא יעשה בשורה תני אין שורה פחות משלשה בני אדם. תנו רבנן אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא אחד האיש והאחד האשה. ואם היה רבים צריכין לו מותר:
4
ה׳אין יוצאין באלונקי פי' שנותנין זה את זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו:
5
ו׳רב נחמן שרא לילתא למיפק באילוקי משום דבעיתא:
6