שבלי הלקט ער״בShibbolei HaLeket 272
א׳דין הדברים הנאסרין בת"ב.
1
ב׳תנו רבנן כל מצות הנהוגות באבל נוהגת בתשעה באב. ואסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים. ולשנות במשנה בהלכות ובהגדות ואינו קורא במקום שאינו (ראוי) [רגיל] לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים של ירמיה ותינוקת של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב אמר ר' אלעזר אסור לאדם להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכיפורים ומפורש בתשובות הגאונים זצ"ל דוקא בלא היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה ולא בשעה שיוצא מבית הכסא דלא עדיף תשעה באב מיום הכיפורים וקא אמרינן ביום הכיפורים אע"פ שאמרו שאסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש וכן הלכה.
2
ג׳גרסינן בירושלמי בתענית פרק בתרא. זעירא בר חמא אישפזיכניה דר' יהושע בן לוי ודרב אמי ודרב אסי ודכולהו רבנן דקיסריה הוה אמר ליה לרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בר אריאתא אימא לך מילתא מעלייתא דהוה עביד אבוך ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש. ירושלמי בתענית פ"ק זעירא בר חמא יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בתענית צבור מרחיץ ידיו ופניו כדרכו. בט' באב מרחיץ ידיו ומעביר על פניו ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. ויש לפרש הירושלמי מרחיץ ידיו היינו ראשי אצבעותיו ששופך עליהם מים מעט משום רוח רעה השורה עליהן כי היכי דלא תיקשי אגמרא דידן. תניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכיפורים מיכן אומר ר' יצחק בר' שמואל זצ"ל דנידה שאירע טבילתה בליל ט' באב אסורה לטבול דלית הלכתא כהך ברייתא דפרק כל כתבי דהא פליגי עלה במס' תענית ר' חנינא אומר כדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה ואמרינן עלה בירושלמי דביצה הורה ר' לוי כהדא דר' חנינא סגן הכהנים וגם בלא הירושלמי נראה כן דדוקא בימי התנאין שהיו עסוקין בטהרות לכך מותר לטבול בליל תשעה באב. אבל בערב תשעה באב סמוך לערב תוכל לרחוץ ולחוף כדי שיהא נקל לה עדיין לחוף קצת ליל מוצאי תשעה באב ולטבול. ומי שהיה לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. ונעילת הסנדל לא נאסר אלא מנעל של עור ותמצא מזה בערוגת יום הכיפורים הלכה שד"י.
3
ד׳ירושלמי תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל וכשיבואו לעיר חולצין וכן בט' באב וכן בתענית צבור. ונשאל לגאון אחד הא דתנו רבנן כל מצות הנוהגת באבל נוהגת בתשעה באב אסור ברחיצה וכו' ואית בהו נעילת הסנדל ואמרינן באבל מקצת היום ככולו בט' באב מהו לנעול את הסנדל אחר התפלה עם נטות היום אי אסור כולי יומא. מנהגא במתיבתא שאין נועלין סנדל כל היום כולו ובזמן שבאין במנחה לבית הכנסת יש מביאים סנדליהן בידיהן וכשמתפללין תפלת ערבית נועלין ויוצאין אף אתם עשו כן.
4
ה׳ורבינו חננאל זצ"ל כתב שלח רבינו הגאון בלשון הזה יהא בנידוי כל מי שעושה אחת מכל אלו בט' באב כל היום ויש לחוש לתקנת הגאונים ז"ל. שנו חכמים מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטילין. רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו כתלמידי חכמים ותניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים כדי שיתענו רבן גמליאל אומר כל מי שעושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם. תוספתא אין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב ולהדיוטות משיבין בשפה רפה:
5