שבלי הלקט ער״וShibbolei HaLeket 276
א׳דין עד מתי מותר לאכול ולשתות בליל התענית בכניסתו.
1
ב׳תנו רבנן עד מתי אוכל ושותה פי' בליל התענית עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון אומר עד קרות הגבר וקיימא לן דהלכתא כר' מחבירו אמר רבא לא שנו אלא שלא גמר סעודתו אבל גמר סעודתו אסור איתיביה אביי גמר ועמד הרי זה אוכל התם שלא סילק איכא דאמרי אמר רבא לא שנו אלא שלא יישן בתוך סעודתו אבל יישן בתוך סעודתו אסור איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם במתנמנם היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר [ולא תיר] כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא:
2
ג׳כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל הא מילתא לא איפסקא בה הלכתא בהדיא אלא מדחזינן לגמרא דקא טרח לפרושי במתנמנם שמעינן דהלכתא כי האי לישנא בתרא. ועוד דאיסורא דרבנן הוא ולקולא עבדינן הלכך בין סילק בין שלא סילק אם לא ישן אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר הדין סברא דילן ואיכא מרבוותא מאן דכתב הכין קיימא לן דלגבי תענית דאכל בלילה ומפסיק אם גמר וסילק לא יאכל אבל לא סילק ודעתו עוד לוכל אע"פ שישן ועמד ואוכל והאי מימרא דיליה אתי כלישנא קמא. ולענין תענית שפוסק מבעוד יום חזינן לגאון זצ"ל דכתב הכין אע"פ שפוסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש ואנן מסתברא לן דהני מילי היכי דלא קבליה עליה לתענית אבל היכא דקבילה עליה לתענית איתסר ליה למיכל ולמשתי דהא בהדיא אמרינן לענין זמן על הכוס ביום הכיפורים היכי ליעביד נברך עליו ושתי ליה כיון דאמר זמן קבליה עלייהו ביום כיפורים ואיתסר ליה וכו'. ולענין משתי מיא היכא דאית ליה למיכל אית ליה למשתי היכי דלית ליה למיכל לית ליה למשתי. והכי כתב גאון זצ"ל עד כאן לשונו של אלפס זצ"ל.
3
ד׳ורבינו חננאל זצ"ל הביא ראיה להא סברא דגאון זצ"ל דבתענית שפוסק בו מבעוד יום אע"פ שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש ומסתייע מהא דאמרינן במדרש איכה ר' יהודה בן בתירה אזיל לנציבין בעריבת צומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוני ליה א"ל כבר אכלי ופסקי לי אמר ליה אשגח עילוי דלא לימרי אינשי ההוא ר' לא אשגח עילוי אזל עמיה ובסיפא אמרינן אכל מן כל עיגול חד פתית ואכיל מן כל תבשיל חד פס ושתא מן כל קסט וקסט חד כוס שמע מינה דאע"ג דפסק אכיל והא דאמרינן לעיל אם ישן אסור אמרינן עלה בירושלמי הדא דתימר בשלא התנה אבל אם התנה מותר פי' שהתנה קודם שישן על מנת שיהא רשאי לאכול ולשתות כל הלילה מותר לאכול אע"פ שישן:
4