שבלי הלקט רצ״וShibbolei HaLeket 296
א׳דין קולות הכשרין בשופר.
1
ב׳תנן התם התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדין על שפת הבור אבל לאותן העומדין בבור יצאו אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא ואוקמא רבה בתוקע ועולה לנפשיה. שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שעלה עמוד השחר לא יצא. היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשרין בשופר.
2
ג׳כתב בעל הדברות אם נתקלקלה התקיעה הראשונה חוזר לראש ואם נתקלקלה תקיעת ג' שברים חוזר לשברים ואין חוזר לתקיעה ואם נתקלקלה התרועה באמצעה הא קיי"ל אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום עד כאן דבריו
3
ד׳וכמדומה אני שראיתי למורי הר"ר מאיר בר' משה זצ"ל כשהיתה מתקלקלת אחת מן האמצעות היה מצריך לחזור לתקיעה של תחלת הבבא ואי איתא להא איכא לדומיא להא דאמרינן בתקנת ר' אבהו מתקיף לה ר' עיורא ודילמא גנוחי הוא ואתיא תרועה מפסקא בין תקיעה לג' שברים דהדר עביד בבא אחרינא תש"ת כי הכי דקפיד הכא בהפסקת תרועה שאינה צריכה וצריך לעשות בבא אחרינא הכא נמי קפדינין בתקיעה שאינה ראויה וצריך לחזור לראש התקיעות ובעל היראים כתב על הא דאמרינן תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחד בהארכת תקיעתו יותר מכשיעור אין בזה חילול יום טוב כל זמן שהוא עסוק ולא פירש מן התקיעה כדתניא בשבת כל זמן שהוא עסוק במילה חוזר בין על ציצין המעכבים בין על ציצין שאין מעכבין פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבים אינו חוזר הלכך לאחר שפירש יזהר שלא יחזור ויתקע אע"פ שלא תקע בחוזק שכבר יצא ידי חובתו שכל הקולות כשרין בשופר כדתניא היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשרין בשופר:
4