שבלי הלקט ג׳Shibbolei HaLeket 3
א׳דין ברכת אשר יצר את האדם מתי מברכין אותה.
1
ב׳אשר יצר את האדם בחכמה. יש מפרשין היאך בחכמה שעשאו משוקל ומכוון בד' יסודותיו דם וליחה ומרירה אדומה ושחורה כדאמרינן בתנחומא פרשת נגעים. שאם בראו רובו דם ומיעוטו מים נעשה מצורע. רובו מים ומיעוטו דם נעשה אסטנס. ובויקרא רבא. רובו מים ומיעוטו דם נעשה אדרופיקוס לכך בראו חציו דם וחציו מים כדי שיהי' שלם:
2
ג׳ור' בנימין אחי נר"ו כתב בשם הר"ר מאיר נר"ו לפי שהאדם נקרא עולם קטן כמו שאמרנו בבראשית רבא שכל מה שנעשה במשכן דומה לעולם ולגוף האדם. במשכן היו קרשים קבועים בתוך האדנים. ובגוף צלעות קבועות בתוך החוליות. ובעולם הרים קבועים ביסודי הארץ. במשכן הי' הקרשים מצופים כו' כדאיתא התם. ומצינו חכמה בבריאת העולם שנא' ה' בחכמה יסד ארץ כו'. ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו'. לכך קבעו אשר יצר את האדם בחכמה וחותם הרופא לכל בשר ומפליא לעשות ואין בה משום חתימה בשתים. ומשמע הרופא לכל בשר במה שהוא מפליא לעשות עמהם בפתיחת נקביהם:
3
ד׳מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל כי גדול אתה ועושה נפלאות. אמר ר' תנחומא בר חייא הנוד הזה אם יהי' בו נקב כחדידה של מחט כל רוחו יוצאה ממנו. והאדם הזה עשוי מחולים מחולים ונקבים נקבים ואין רוחו יוצאה הימנו. הוי אומר ועושה נפלאות על כן קבעו חכמינו זצ"ל ומפליא לעשות:
4
ה׳והורה רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל שכל פעם שחוזר אדם מלהסך את רגליו בין לגדולים בין לקטנים מברך אשר יצר. והנוטל ידיו לתפלה ולא עשה צרכיו או נוטל ידיו לתלמוד תורה בנקיות מברך על נטילת ידים. שהרי חכמים תקנו שצריך ליטול ידיו לתפלה ולתלמוד תורה על שם הכון לקראת אלהיך ישראל:
5
ו׳והר"ר אלחנן זצ"ל השיב. ישכיל אדוני כי על קטנים אנו מברכין אשר יצר כי אינו נראה לחלק בין גדולים לקטנים לענין אשר יצר. אבל נטילת ידים אינו מברך על הקטנים כי אפי' נטילת ידים אינו צריך. אפי' אם רוצה לעסוק בדבר קדושה או בעבודה היכא דלא שפשף בניצוצות שברגליו כדמשמע ביומא פ' אמר להם הממונה. ובגדולים צריך לברך על נטילת ידים ואשר יצר. והנראה בעיני כהוראת רבינו יצחק זצ"ל שאין מברכין על נטילת ידים אלא לסעודה ולתפלה ולשחרית. וכן כתבתי בשם רב נטרונאי גאון זצ"ל בהלכה א':
6