שבלי הלקט שי״זShibbolei HaLeket 317
א׳דין סדר תפלת ערבית והיתר נדרים בליל יום הכיפורים.
1
ב׳בערב יום הכיפורים חולצין מנעליהן מבעוד יום שהרי נעילת הסנדל מן העינויין ובאין יחיפין לבית הכנסת ובתפלת ערבית עומד שליח צבור באימה ויראה ברתת וזיע ואומר כל נדרים ואסורים כו' ויש רגילין לברך על מצות היתר נדרים ושבועה ונראה בעיני שאין טוב לברך והוא ברכה לבטלה.
2
ג׳מצאתי בשם רבינו תם זצ"ל שהגיה והנהיג לומר מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא עלינו כולהון אתחרטנא בהון וכתב שכן עיקר והאומר מיום הכיפורים שעבר אינו אלא טועה שאי אפשר לו אלא להתיר את עצמו ובלא חרטה דמעיקרא ובלא יחיד מומחה או שלשה הדיוטות ועוד שהלכה כרב פפא דהוא בתרא דאמר בפ' השולח גט שצריך לפרט את הנדר והכי נהיגינן אלא מיום הכפורים הזה עד יום הכפורים הבא עלינו עיקר וסמך לדבר הא דאמרינן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלין ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
3
ד׳ומה שנהגו לאומרו פעמים שכך רוב דברי חכמים משולשים. מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו קופה זו קופה זו במנחות. וכן חלוץ הנעל [חלוץ הנעל חלוץ הנעל] וכן רוב דברים מותר לך מותר לך מותר לך. ואני שמעתי שיש מקומות שאומרים אותו פעם אחד וכן נראה אך לפי שטותם הרגילו ג' פעמים כעין היתר נדרים והוסיפו כן במחזורים ישנים חוץ מגזרת הישוב ותקנת הקהילות שהיו מדמים שהוא היתר נדרים ודברי הבאי ופורחין באויר.
4
ה׳ומה שתקנו לומר כך ביום הכיפורים ולא בראש השנה כמו שהוא במשנה משום דיום הכיפורים ביטול מלאכה ואיכא כינופיא טובא וסמוך הוא לראש השנה ופעמים שיום הכיפורים נקרא ראש השנה כדכתיב בראש השנה בעשור לחדש ואמרינן אי זו הוא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל עד כאן לשונו
5
ו׳ורבינו ישעיה זצ"ל השיב עליו בפסקיו וזהו נוסח דבריו ראיתי שרבינו תם ז"ל תלה הטעם כל נדרים שאנו אומרים ביום הכיפורים על דרך זו. שאנו מתנים ביום הכיפורים זה שכל נדרים שאנו עתידין לעשות מהיום ועד יום הכיפורים לשנה הבאה יהיו בטלין ושיבש הלשון שאומרים בני העולם מיום הכיפורים שעבר עד היום הזה אלא צריך לומר מיום הכיפורים זה עד יום הכיפורים העתיד לבא עלינו וגם שיבש שנדרנו אלא שעתידין לידור ואינם נראין לי דבריו חדא דאמרינן רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא אמר ליה רבא תנא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפירקא אלמא אינו טוב להודיע זאת ברבים ואנו עושין כן ברבים ביום שהיא לסליחה ולכפרה ומקילין בנדרים ועוד שאנו משנין הלשון האמור בספרים שאומרים כל העולם ושכתוב במחזורים.
6
ז׳ונראה לי מה שאנו אומרים שנדרנו וגם מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה הבא עלינו היא עיקר וטעם הדבר למה תקנו הראשונים לומר כך בלילי יום הכיפורים משום דקיי"ל דעל כל עוונות שבתורה אם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר וראו הראשונים ששום עון אינו מעכב [את] הכפרה שאם יעשה אדם תשובה שלא יהא יום הכיפורים מכפר אך עון הנדרים שאם נדר ליתן צדקה אין יום הכיפורים מכפר עד שישלם את נדרו שכל דבר שהוא מחויב אין יום הכיפורים מכפר כדתנן בכריתות חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין להביא אחר יום הכיפורים אלמא אין יום הכיפורים פוטרו מה שהוא חייב וה"ה אם חייב לקיים נדרו אין יום הכיפורים מכפר לו לפוטרו עד שיקיים נדרו ואם אדם זכור נדרו היה מקיימו אבל אם נדר ושכח לא נמצא שהוא ענוש בעבור שהוא קשור בנדרו ואינו מקיימו בעבור זה תקנו הראשונים לומר זה שאם עשינו שום נדר ושכחנו אותו ולא נדע לקיימו אנו מתחרטין בכל אותן הנדרים ומתירין זה לזה ואע"ג דקיימא לן צריך לפרוט את הנדר הני מילי כשיודען אבל אנחנו אין אנו מתחרטין על מה שאנו זכורין אלא על מה ששכחנו וזהו מה שאנו מסיימין ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה לומר שאנו מבקשין חרטה על השגגות שלא נענש עליהם וחרטה יפה היא שאילו היינו יודעין בשעה שנדרנו שנשכח לא היינו נודרין וכל הצבור מתירין זה לזה ועוקרין הנדר מעיקרו כדי שלא יהא שום דבר מעכב כפרתינו ותקנו לומר אותו ג' פעמים שמי שלא שם לבו בפעם ראשונה יכוין לבו בפעם שנייה ושלישית ובשם הר"ר ישועה ב"ר הלל זצ"ל מצאתי בודאי שאין היתר בלשון זה אלא למי שנדר הנאה מחבירו או שהתירו בלשון נדר או שבועת חרם או איסר או בכל לשון שאדם מדיר או נודר הנאה מחבירו כי ודאי נדרים כאילו יכול החזן המומחה לצבור להתיר ואפי' נדרו ברבים.
7
ח׳ואחי ר' בנימין זצ"ל כתב אומר אני שאין בלשון הזה לא לשון הפרה ולא לשון התרה ולא בנדרי יחיד ולא בנדרי צבור ולא במודר הנאה ולא דבר אחר בין שכיחין בין זכורין אין בזה הלשון לשון התרה כל עיקר. מכמה ענינים חדא דהא קיימא לן דצריך לפרוט את הנדר ועוד אפי' נאמר שהשליח צבור חשוב מומחה היכן מצינו חרטה הנאמרת על פי המתיר כזה שהיחיד המומחה הוא המתחרט בנדר אחרים והוא המתיר ועוד היכן מצינו חרטה פורחת באויר שאינה תלויה בדבר. הלא המתחרט צריך לתלות חרטתו בדבר ולומר אדעתא דהכי והכי לא נדרי כדאמרו התם אדעתא דמחי לך קצארה מי נדרת אדעתא דליקפד רב נחמן מי נדרת ואמר ליה לא והכא אין דבר לא בסתם ולא במפרש להיתלות עליו חרטה ועוד גדולה מזאת שפעמים שיש בבית הכנסת בעל נדרים ודעתו הראשונה של שעת הנדר עליו ולאחר זמן שמא יתחרט ומורה לעצמו לסמוך על היתר זה ונמצאת שיגגתו עולה זדון אלא ודאי אין בלשון זה לשון הפרה והתרה כל עיקר והסומך עליה עובר בבל יחל ומה שהנהיגו הראשונים לאומרו לפי מה שמצינו שהנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן ונקרא רשע וחוטא כמו ששנינו כנדרי רשעים וכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם אינו חדל לנדור נקרא חוטא וכתיב ואחר נדרים לבקר שכל הרגיל בנדרים פנקסו מתבקר ועונותיו נזכרין. ועונש הנדרים חמור כדכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' ובעון נדרים בניו של אדם מתים לכך הנהיגו לומר כל נדרים שיתכפר להם עון הנדר. ומצינו צורך סליחה אפילו בנדר שהופר. כדכתיב ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו וגו' וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועברה על נדריה ששתת יין ונטמאת למתים זו היא שצריכה סליחה הנה מצינו שהצריך הכתוב סליחה אף בנדרים שהופר. וכן מצינו צורך סליחה אף בנדר שנתקיים כדכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש כדאמרינן ע"י שציער עצמו מן היין הא למדנו שהנודר צריך כפרה א"נ לפי מה ששנינו ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין נדרי אונסין נדרי שגגות נדרי הבאי. ובני אדם רגילין בהן מתוך כך צריכין כפרה שיהא הין ולאו שלנו צדק ולא יהא שום דבר מעכב כפרתינו ותחילתם ע"י חרטה הותרה שלא יהא בהם תורת נדר כל עיקר:
8
ט׳או י"ל לפי שהן סמוכין לחג הסוכות שהוא זמן נדרים לעבור עליהם בבל תאחר כסתמא דמתניתין דפ"ק דר"ה דבעינן ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה ולפי שיוה"כ הוא יום סליחה וכפרה הנהיגו הראשונים לומר כן והרי הוא כמו הכרזה והודעה לרבים לזרזן בכך ואפ"ה צריכין כפרה לפי שקבלו עליהם בלשון נדר והיה עליהם לקבל בלשון נדבה ובפ"ק דנדרים משנינן אפי' לר' יהודה תני נודב ומקיים ולא נודר ומקיים ולכך מזכירין לשונות הללו דשייכי לנדרים. וכן מזכיר שבועה וחרם כלומר בין אם נדר או הקדיש בלשון נדר איסר וקיום או בלשון שבועה וחרם שגם לשונות הללו ענשן קשה כדכתיב ע"כ אלה אבלה ארץ וגו'. ואמרי' ביומא עבר על עבירות חמורות ולא תשא עמהן ולפי שהעונש בנדרים ושבועות קשה ושגגתן עולה זדון לפיכך הנהיגו להזכיר כל נדרים בפני עצמו כדי שהחי יתן אל לבו למען אשר לא יכשל לא בקלות ולא בחמורות.
9
י׳ומה שהנהיג ר"ת זצ"ל היא נפלאת [בעינינו] חדא דתנא מסתים לה סתומי דאיתא התם כדי שלא ינהג קלות ראש בנדרים וכדאמרי' אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ועוד כשאתה אומר כן בפני ההדיוטות ועמי הארץ ובפני הנשים אתה מביא שגגתם לידי זדון דהתם איתוקמא ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר ועכשיו אין אתה מחלק להן בין זכור לשאינו זכור אלא בסתם אתה מתנה עליהן שיהו בטלין.
10
י״אועוד תמה על עצמך מה שנהגו לומר כולהון אתחרטנא בהון אי נמי יהון שרן שבוקין וכי היאך אדם יתחרט על מה שלא נדר או יתיר מה שלא נדר וכן מה שאומרין עליהן אח"כ ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם וגו' וכי מתודה אדם ומבקש סליחה על חטא עד אשר לא יחטא אלא ודאי מנהג הראשונים [עיקר] ואין לסור ממנו ימין ושמאל. וכן הנוהגין לברך על מצות היתר נדר ושבועה לא נודע לנו מה מקום לברכה זו ומאין הרגלים כי הנודר מצוה עליו לקיים ומה שאנו אומרים לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אינה מצות עשה שתהא טעונה ברכה ואפילו מדבריהם אלא רפואה שניתנה התורה לאיולתו של אדם הרגיל בנדרים כדכתיב יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא.
11
י״בעוד מצאתי בשם ר"ת ז"ל דלא משתרי בכל נדרי שאנו אומרים אלא נדרי יחיד שנדר על עצמו שתלוי הדבר בו שהרי אומר על נפשתנא אבל נדרי רבים כגון תקנות וגזרות ב"ד ושבועת אלמנה ושבועת לוה ושומר וכיוצא בהן לא משתרי כלל שהרי אינן תלוין בדעתו בלבד אלא בדעת המקום ובדעת ב"ד (ובדעת הממשלה) ואין לומר דנדרי צבור משתרי הואיל והוא נאמר בבית הכנסת חדא דהואיל וצבור נדרו מסתמא הן זכורין בשעת הנדר ואם הוא זוכר לא מהני כדאמר אביי ועוד שלא נתקן זה (מפי) [בימי] התנאים אלא משום דקילי נדרי ושלא יכשלו בעבריינות ושל יחיד קילי ושל צבור לא קילי ואי דלא קילי לא דרשינן.
12
י״גובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי רוב הגאונים מוחין לומר כל נדרי לפי שאין בו שום תקנה רק רע זולתי נוסחת רב האיי גאון ז"ל והכי איתא בסדר רב האי גאון כל נדרי ואסרי וקנמי וחרמי ושבועי דנדרנא ודאישתבענא ודאחרמנא ודאסרנא על נפשתנא מיום צום הכיפורים [שעבר עד יום צום כיפורים] הזה ועברנא עליהן בשלו או באונסא ניבעי רחמי מן קדם מרי שמיא דלישרי לן דלישבוק לן נדרנא לא (לא) נדר למחייב עלייהו איסרנא לא אסרי למיחטא בהון ושבועתנא לא שבועי למילקי בדילהון ככתוב ונסלח וגו'. לאחר השלמת כל נדרים מברך שהחיינו להוציא את הרבים ידי חובתן שהרי אי אפשר לאומרו על הכוס שאין כוס ביוה"כ כמו שפירשנו למעלה. ואומר והוא רחום יכפר ברכו אשר בדברו מעריב ערבים ובשבת אומר אשר כילה וחותמין פורש סוכת שלום ואומר אלה מועדי ובשבת אומרים ושמרו אלה מועדי וקדיש עד לעילא ובתפלה מזכיר זכרנו מי כמוך לדור ודור נגיד גדלך ובכן תן פחדך כסדר ראש השנה עד המלך הקדוש אתה בחרתנו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הכיפורים הזה כו' ואין אומרים מועדים לשמחה ואומרים יעלה ויבוא ואין אומרים והשיאנו ואומר אלהינו ואלהי אבותינו מחול עונותינו ביום הכפורים הזה וכו' וחותמין מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכיפורים ומזכיר במודים זכור רחמיך וכתוב לחיים ובספר חיים בשים שלום. ואומר אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך תפלתנו מה נאמר לפניך על חטא עד את כל דברי התורה הזאת יהיו לרצון עושה שלום. לאחר שהתפללו בלחש מתחילין אהבת צדק יעלה תחנונינו היה עם פיפיות שלוחי ומזכיר י"ג מדות ואומרים סליחות ווידוים כפי רצונם ואח"כ אומר סלח נא לעון העם הזה כל אותה הענייה הכתובה בסדר התחנונים וקדיש גמור ואם הוא שבת אומרין ויכולו מגן אבות ואין מזכיר בו של יוה"כ אהבת צדק וכן אומרים במה מדליקין:
13