שבלי הלקט שנ״חShibbolei HaLeket 358
א׳דין שיעור אורך הלולב והדס וערבה ואם רשאין ליהנות בהדס וערבה ואם האתרוג בא עמהם באגודה.
1
ב׳שנו חכמים לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר. אמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה כדי שיצא לולב מן ההדס טפח ור' פרנך אמר ר' יוחנן שדרתו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס טפח וקיימא לן כר' יוחנן תניא שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה ר' טרפון אומר באמה בת ה' טפחים עשה אותה בת ששה צא מהם שלשה להדס וערבה והשאר ללולב כמה הוו להו תרי ופלגא והאמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה טפחים לא דק ולחומרא לא דק הא למדת דלכתחילה בעינן שלשה טפחים שהן שנים עשר אצבעות בגודל ובדיעבד בשני טפחים ומחצה שהן עשרה אצבעות סגיא. וארבעת מינין הללו אין מוסיפין לא על הלולב ולא על האתרוג בלולב כדאמרינן ואימא תרתי כפי תמרי כפת כתיב חסר בלא ו' דמשמע אחד. אתרוג נמי פרי עץ הדר כתיב פרי אחד ולא שנים ושלשה פירות אבל בהדס וערבה דכתיבי לשון רבים יש לו להוסיף כרצונו ולא נתנו חכמים שיעור שלשה הדסים ושתי ערבות אלא שלא למעט אבל [אם בא] להוסיף מוסיף. ולשון הירושלמי מוכיח שמותר להרבות בהדס דגרסינן בירושלמי ר' בא בר ממל בעי קומי דר' אמי בריה דר' ישמעאל מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינין אמר ליה מיסבר את סבר על דר' ישמעאל קטום הדר פי' כלומר דשנים קטומים לר' ישמעאל כמאן דליתנה דמי ואפי' הכי רשאין לאוגדן עם [הלולב] וממילא מסתברא דמותר להוסיף בערבה.
2
ג׳ומצאתי בשם רב האיי גאון זצ"ל שהעבות שבלולב צריכין להיות שלשה עבות כראוי והשאר הדס שוטה ומניין כולם ס"ט דהכי מנין הדס בגמטריא. והאי סברת גאון ליתא גבן לחובה אלא אם רצה להוסיף מוסיף כרצונו.
3
ד׳ובשם רבינו קלונימוס ז"ל מצאתי שצריכים להיות ששים עלים בלולב לכל הפחות כנגד ברכת כהנים שיש בה ששים אותיות והלולב נמי על עסק ברכה הוא בא לרצות על המים.
4
ה׳ובעל הדברות [כתב] יש מוסיפים בהדס עד שבעים כמנין שבעים פרים ויש מוסיפין כמנין לולב וכמנין הדס והכל לנאותו ואם רצה להוסיף בין בהדס בין בערבה מוסיף ובבלי כתב אם רצה להוסיף בהדס מוסיף שאר מינין אינו מוסיף ואינו גורע.
5
ו׳מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל וששאלתם לולב שהיה גבוה ג' אמות וערבה שהיתה גבוה ב' אמות מהו שיצא אדם ידי חובתו בהן כך דעתי נוטה שאין אדם יוצא באותה אגודה שאין להגדיל הערבה על ההדס אלא בשיעור שוה דאמר ר' יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה כדי שיהא הלולב יוצא מן ההדס טפח ושיעור ערבה הואיל וגדולה על ההדס יותר מדאי פוסל את האגודה ושיעור הדס וערבה אין לפחות משלשה אבל פעמים שמוצא הדס עבות ד' טפחים או ה' והערבה נעשית כמידתו. ושדרו של לולב צריך שיהא מוצא משניהם טפח לבר מהעלין וזהו שאמרו לולב אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה והוא הדין לציצית כדתניא ציצית אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירה ואמרו ציצית אין לו שיעור ומאי אין לו שיעור אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה זה כשיעור שנתנו לו חכמים וזה כשיעור שנתנו לו חכמים ואי איכא דמקשה ואמר מי מצית אמרת התם עבות משתכח טפי משלש והא אמר רב הונא שרי ליה מריה לר' טרפון השתא עבות שלשה לא משכחינן כו' אלמא לא משתכח ד' וה' פשכי מי משתכח הא לא תקשי לך דלעולם משתכח ומאי לא משתכח דקאמר רב הונא דבכל אתר לא משכחינן דאיכא דבי תלת אבל אי מהדר אבתריה משכח אפי' ארבע אמות וחמש כדאמרינן והראשונים נהגו כהלכה אבל חדשים מקרוב באו הוסיפו וקלקלו השורה ועוד יש לנו ללמוד שאין להגדיל הערבה על ההדס לפי מה שדרשו רז"ל פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג יש בו ריח ויש בו טעם כך ישראל יש בהן בני אדם שהן בעלי תורה ומעשים טובים. כפת תמרים אלו ישראל מה תמר זה יש בו טעם ואין בו ריח כך ישראל יש בהן בני אדם שיש בהן בעלי תורה ואין בהן בעלי מעשים טובים. וענף עץ עבות אלו ישראל מה הדס יש בהן ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהן בני אדם בעלי מעשים טובים ואין בהם תורה וערבי נחל אלו ישראל מה ערבה זו אין בה לא ריח ולא טעם כך ישראל יש בהן בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים אמר הקב"ה לאבדם אי אפשר אלא יהיו כולם אגודה אחת ויכפרו אלו על אלו לפיכך משה מזהיר ישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' יתברך שמו של הקב"ה שרצה לזכות את ישראל ונתעסק בהן עשות מה שאינן אבל הגדיל את שאין בהן על שיש בהן חלילה ולא תיעשה כזאת ולכך רבותינו עמדו על ברור הדבר והשוו זה לזה כדאמרינן שיעור הדס וערבה שלשה ואין להגביה הערבה על ההדס ולא לחפותו בו והמגביה והמחפהו בה עובר על דברי חכמים ומסתכן בעצמו דתנן חומר דברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב הלכך דייה לערבה שתשוה להדס ותו לא שאין לנו אלא מה שאמרו חכמים. עד כאן התשובה ולפי שהערבה נכמשת ויבשה קודם לשאר מינין נראה שאין לאסור בתוספות על שתי ערבות וצריך ליזהר בהן שלא יבא לידי ברכה לבטלה. ואתרוג אינו נאגד עמהן כדתניא ר' אליעזר אומר יכול יאגדם כולם כאחת אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפות והלא לא נאמר אלא כפת תמרים פי' שהוי"ו מוסיף על ענין ראשון ונאמר פרי עץ הדר לחוד כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל כולן כאחת שהרי הוי"ו מערבתן כולן כאחת:
6