שבלי הלקט שס״דShibbolei HaLeket 364
א׳דין לולב השאול או של שותפין.
1
ב׳תנו רבנן ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד. לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מיכן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולב של חבירו אלא אם כן נותנו לו במתנה ומעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה שהיו באין בספינה ולא היה להם לולב אלא לרבן גמליאל שלקחו באלף זוז ונטלו ויצא בו ונתנו לר' יהושע במתנה ויצא בו ונתנו לר' אלעזר ויצא בו ונתנו לר' עקיבה ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל למה ליה למימר והחזירו לרבן גמליאל מילתא אגב אורחא קמ"ל דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה דאמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא.
2
ג׳כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא כיון שהמקבל מתנה יודע שהנותן אינו נותן במתנה גמורה שהרי צריך לו ועדיין לצאת בו שאין לו לולב אחר [ואתרוג אחר] אינו צריך לפרש על מנת להחזיר אלא נותן לו סתם והמקבל (מחזיר) [מקבל] סתם ואינו צריך תנאי דהא רבן גמליאל נתנו במתנה לר' יהושע ולא אמר לו [מתנה] על מנת להחזיר אלא כיון שלקחו לצאת [בו] ונתנו לו מסתמא על מנת להחזירו לו נתנו. בפרק יש נוחלין אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן האחין שקנו (את) אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחד מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא כלומר שיש שם אחר כיוצא בו ואם לאו לא יצא אבל פריש או רימון לא מהכא שמעינן אתרוג או לולב שקנו השותפין או בני בית הכנסת שאין יוצאין בו אא"כ נותנין כולן חלקו מתנה זה לזה וכן ראוי לעשות. ירושלמי לשתזכה בו ובמצותו והחזירהו לי מכן נראה לאחי ר' בנימין נר"ו לדקדק שכל זמן שלא יוצא בו הרי הוא שלו ואינו חייב להחזירו ומעתה לא תקשי לן ההוא דאמרינן כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת לאו שמה מתנה לפי שזה יכול להקדישו ולעשות כל חפצו ממנו קודם שיוצא בו ולא נתחייב להחזירו עד לאחר שיצא בו דהכי קאמר לכשתזכה בו כמצותו תחזירהו לי משמע דקודם שיזכה כמצוותו ובעוד שזוכה במצותו ויצא בו אינו חייב להחזירו והרי הוא שלו ועל כן אמר רבא שאם לא החזירו לאחר שעשה מצוותו לא יצא שהרי עתה חל עליו תנאי החזרה וצריך לקיים תנאו ואם לא קיים תנאו הרי המתנה חוזרת למפרע.
3
ד׳מצאתי בדברי הגאונים ז"ל מעשה באחד שלא נתן דמי הלולב והאתרוג לגבאי כמו שאר בני הקהל ונתן לו מורי חלקו במתנה על מנת להחזיר ולאחר שיצא בו החזירו לו ואמר מורי שמתוך שהוא זוכה בו יכול לזכות לכל מי שירצה דמיגו שנעשה כמו שהכל שלו לענין לצאת בו ידי חובתו יכול ליתנו לאחרים לצאת בו. שנו חכמים קטן היודע לנענע חייב בלולב אמר ר' זירא לא ליקנו אינש לוליבא לינוקא ביומא קמא דינוקא מיקני קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו:
4