שבלי הלקט ה׳Shibbolei HaLeket 5
א׳דין ברכת התורה שחרית ואחר קריאת שמע.
1
ב׳וצריך לברך ברכת התורה ולקרות פרשת תמיד. ושונה בתחילת מסכת ברכות. ושונה פרק אי זהו מקומן של זבחים. דאמרינן בשילהי פרק קמא דקדושין לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ואמרי' מי ידע אדם כמה חייו ואוקימנא ליומי ופירשו רבינו חננאל ורבינו תם זצ"ל ליומי שליש היום במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ויש סומכין על זה מה שאנו קורין פרשת תמיד בכל יום וכל הסדר הכתוב בסדור רב עמרם גאון זצ"ל שיש בו עסק מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות.
2
ג׳וכתב ר' בנימין אחי נר"ו שקריאת פרשת תמיד חובה. תדע לך שהוא כן שהרי אין מזכירין פרשת תמיד בתפלה כמו שמזכירין פסוקי המוספין בתפלת מוסף:
3
ד׳עוד כתב בשם הרב ר' מאיר נר"ו שאין ראוי לקרוא פרשת תמיד קודם שיעלה עמוד השחר שכן חובת התמיד משהאיר המזרח על שם ונשלמה פרים שפתינו:
4
ה׳ואם קראה קודם לכן לא יצא ידי חובתו. והמשכים קודם שיעלה עמוד השחר מברך על התורה וקורא לא ימוש. ושונה מאימתי קורין. ופרק אי זהו מקומן. דהא קיימא לן בין למקרא בין למשנה צריך לברך. וכשיעלה עמוד השחר קורא פרשת תמיד בלא ברכה:
5
ו׳ועוד כתב אחי בשם הר"ר מאיר נר"ו דהא דתניא שצריך לברך דוקא בשמשכים לקרוא או לשנות. אבל אם משכים להתפלל תפלות ותחנונים כמו שרגילין בעשרת ימי תשובה יש אומרים שאין צריך לברך:
6
ז׳והר"ר אברהם ב"ר דוד זצ"ל השיב. בעשרת ימי תשובה כך מנהג לברך ברכת התורה. לעסוק בדברי תורה. והערב נא. ואשר בחר. ולשנות הלכה אחת ממשנת איזהו מקומן או ממשניות אחרות ואחר כך אומר תהלה לדוד. כי הכתובים תורה הן. והן בכלל שאמרו למקרא צריך לברך.
7
ח׳וכתב הר"ר ישעיה זצ"ל זה שאמרנו שהמשכים צריך לברך דוקא לפניה. אבל לאחריה אינו מברך. ואינו דומה לברכת התורה שבכנסת שמברך לפניה ולאחריה דהתם כל אחד ואחד גומר מצותו. אבל הכא אין קצבה לעסוק בתורה שיברך לאחריה. וזה שאמרנו שמברכין על התורה דוקא אשר השכים לקרות או לשנות קודם שיקרא קריאת שמע. אבל לאחר שיקרא קריאת שמע אינו צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה. שאומר ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. ודוקא קריאת יחיד נפטרת באהבה רבה. אבל קריאת רבים בעשרה אינה נפטרת לא באהבה רבה ולא בהערב נא דתקנת עזרא היא:
8
ט׳והר"ר אברהם ב"ר דוד זצ"ל כתב שצריך לברך על התורה אפי' לאחר קריאת שמע. וזה נוסח לשונו. מה ששאלת בברכת התורה אם אנו חייבין לברך אותה כל שעה שנרצה ללמוד. דבר זה עיינתי בהלכות הר"ר יהודה זצ"ל. וקבע שאינו צריך. כי כל היום אינה שעה קבועה לדברי תורה ונפטר באהבת עולם. ומה שאנו מברכין על התורה כאשר אנו קוראין בעשרה מפני שקריאת התורה בעשרה היתה קבועה ועומדת מימות משה רבינו ע"ה וברכה לא זזה ממקומה. אבל שאר קריאת התורה כבר נפטר באהבת עולם. ומה שאנו גורסין במקום אחר ויאמר ה' על עזבם את תורתי ואמר מר על שלא ברכו בתורה תחלה. מפרש הרב שאינו אומר מברכת התורה אלא שמעניש תלמידי חכמים שאין עושין כבוד לתורה ואין עולין ראשונה לקרות בתורה עד כאן דברי הר"ר יהודה זצ"ל.
9
י׳אבל אני שמעתי מפי ר' הכהן שהר"ר שמואל דשמריג וחביריו היו עוסקין בברכת התורה ואתא עליהו ר' עזריאל אמר להן במאי עסקיתו אמרו לו בברכת התורה. אמר להן כתוב בירושלמי והוא ששנה לאלתר כלומר שאינו נפטר באהבת עולם אלא א"כ שנה לאלתר. אבל אם לא שנה לאלתר שהסיח דעתו ממנה ועסק בצרכיו צריך לברך עליה ולעיני נראה לי זה הדעת. דאם כן הוא שאין לתורה שעה קבועה וכל היום הוא חובתו כמו שנאמר והגית בו יומם ולילה אפי' משחרית לשחרית לא יברך עליה ואם תאמר שהשינה מפסקת אם כן אפי' ביום נמי מי לא בעי מינם מי לא בעי למיעל לבית הכסא אלא שאין בנו כח להכריח דברי הרב שהורה על זאת הברכה לא תשא אבל ברכה אחרונה שהזכרת כמה ימים שהי' ספק בידי. אך מי יאמר לנו שזה הירושל' עקר. מדוע לא יברך כל זמן שירצה להפטר מדברי תורה ולעסוק בצרכיו. ואני אין בי כח להשיב על דברי הר"ר יהודה זצ"ל שאוסר לברך ברכת התורה. ולמי שאומר שצריך לברך אם הי' אדם יושב על שולחנו או עוסק בעסקיו ובא אדם ושאל לו בדבר הלכה. בודאי אם הי' מקום הטנופת אינו לא מקום תורה ולא מקום הלכה. אך אם הוא מקום נקי להשיב בו דברי תורה צריך לברך ברכת התורה קודם שישיב את שואלו.
10
י״אודברים אילו כמה הם אדירים וחזקים ואין אדם יכול לצלול בהם ולהעמידן. וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולות כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין ואמר רב חזינא לתפילין דבי חביבי דתפורי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה. ובודאי ר' חייא הגדול הי' לו שכר תפילין כשאר החסידים ואע"פ שתפורות בפשתן.
11
י״בור' בנימין אחי נר"ו סבירא ליה שאין צריך לברך על התורה לאחר קריאת שמע שכבר נפטר בברכת אהבה רבה כמו שמפורש בגמרא דידן. וההיא דירושלמי דקאמר והוא ששנה לאלתר לאו אתלמוד תורה קאי אלא אקריאת שמע גופו קאי.
12
י״גואל תתמה על לשון ששנה לאלתר לפי שבהרבה מקומות בירושלמי נאמר בקריאת שמע לשון שינון כדאיתא התם שנייא התם קרית שמע שהוא לשינון ועקרו מלשון ושננתם. וזהו פירושו של ירושלמי והוא ששנה על אתר. אימתי אינו צריך לברך על התורה לאחר שקרא את שמע לפי שכבר נפטר באהבה רבה דוקא כשקרא את שמע מיד אחר שבירך אהבה רבה אבל אם הפליג בין ברכת אהבה רבה לקריאת שמע אינו נפטר מברכת התורה שהרי הפסיק בינתים והוי כמברך על המצוה או על הפירות והשיח בין ברכה לעשייה או לטעימה שצריך לחזור ולברך ורשאי הוא להפסיק שהרי ברכות אין מעכבות אלא שמצוה מן המובחר לסמוך הברכות אל הקריאה.
13
י״דועל דבר זה שאל לפני הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל והשיב לו תשובה זו. אומר אני כי המברכים ברכת התורה על הלמוד אפילו לאחר קריאת שמע ומביאין ראייה מדאמרינן בירושלמי אמר שמואל השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך לאחר קרית שמע אינו צריך לברך. אמר ר' אבא והוא ששנה על אתר.
14
ט״וובאת לדחות את דבריהם ולפרש והוא ששנה על אתר היינו שקרא קרית שמע לאלתר. דמיגו דחיילא ברכה אקרית שמע דלאלתר חיילא נמי על הלמוד המופלג. אין לדחות כן. חדא דלישנא משמע דשנה קאי אהשכים לשנות שהוא לשון לימוד ואע"ג דזימנין אשכחן דירושלמי קרי לקריאת שמע שינון כמו שכתבת הכא לא משמע לישנא הכי. ועוד מאי שנא מתפילין דכל זמן שמניחן מברך עליהן כדאמרינן בפרק לולב וערבה ולא אמרינן מיגו דחיילא ברכה על הנחה ראשונה הסמוכה לה חיילא נמי על הנחה אחרת המופלגת. וכי תימא תפילין שאני דאסור להסיח דעתו מהן. קל וחומר מציץ כדאיתא בפרק הקומץ רבא ובפרק יציאות השבת ובפרק קמא דיומא. לפיכך סילוק והיסח הדעת הוי הפסק. ציצית יוכיח דלא אשכחן דאיתסר בה היסח הדעת ומברך עליה כל זמן שמתעטף כדמשמע בפרק התכלת מעובדא דרב יהודה. ואע"ג דכתיב וזכרתם ותזכרו לא לאסור בה היסח הדעת דיציאת מצרים ושבת ומחיית עמלק נמי כתיבא בהו זכירה ולא מיתסרין בהיסח הדעת. וסוכה נמי לא מיתסרא בהיסח הדעת אע"ג דכתיב בה למען ידעו דורותיכם ומברך עליה כל זמן שנכנס לישב בה לאכול. ועוד דברי תורה נמי נמשלו לשלשה משקין הנפסלין בהיסח הדעת כדאיתא בפרק קמא דתענית דאסור להסיח דעתו מהם. אלא וודאי אין הדבר יוצא מידי פשוטו. והוא ששנה על אלתר פירושו לימוד. אמנם יש לחלק בין אהבה רבה לברכת התורה דאהבה רבה עקרה לא נתקנה לברכת התורה לפיכך אינה פוטרת אלא לימוד הסמוך לה לאלתר. אבל ברכת התורה פוטרת אף לימוד המופלג לאחר שעה דכתיב והגית בו יומם ולילה הכתוב עשה הלימוד דיום ולילה אחד הגיון אחד. ולא דמי לתפילין וציצית וסוכה דלאחר שסלק התפילין והציצית מעליו ואחרי צאתו מן הסוכה אזלה לה מצוה וכל זמן שלא יחזור ויעשה מעשה הנחה ועיטוף וישיבת סוכה המצוה מסולקת ממנו לגמרי וליתה גביה כל עיקר וסילוקא נראה וניכר. אבל תורה אף אם פונה לעסקיו יכול לדבר או להרהר בדברי תורה ואפי' נכנס לבית הכסא ולבית המרחץ.
15
ט״זאמרינן בירושלמי בפרק כירה ובפרק כל הצלמין תני שואלין הלכות מרחץ בבית המרחץ והלכות בית הכסא בבית הכסא ואע"ג דבתלמוד דידן לא משמע הכי דמתרצינן התם לאפרושי מאיסורא שאני הא לאו הכי אסור אע"ג דהוי מהלכות המרחץ מכל מקום זמנין דמהרהר בדברי תורה לאנסו אף בבית הכסא ואי אפשר לו להסתלק מהן כמו ר' אלעזר ב"ר שמעון בפרק טבול יום ובירושלמי בפרק מי שמתו נמי גרסינן אמר ר' זעירא כל סברא קשיא דהוה לי תמן סבריתה. ושינה ביום נמי כיון דאסור לישן יותר משינת הסוס לא חשיבה קבע כולי האי להיות הפסק דיום סתמיה לאו לשינה קאי דלא איברא ליליא אלא לשינתא כדאי' בפרק הדר. הילכך אנו שרגילין לברך ברכת התורה בכל יום קודם פרשת קרבנות ומשנת איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל שוב אין צריך לברך אלא למחר. ובימי חכמי התלמוד מתוך שתורתן היתה אומנותן לא היו אומרין אותן. וגם לא היו מברכין אלא קורין קרית שמע וברכותיה ותפלה. ואל תתמה שהרי ר' לא היה קורא אלא פסוק ראשון בלבד כדאיתא בפרק היה קורא. ועל כן תולה הפטור באהבה רבה. מיהו קבלתי ממורי רבינו שמחה מאשפירה דשינה ומרחץ ובית הכסא חשיבי הפסק וצריך לחזור ולברך ואיני כמשיב על דבריו ואני להעמיד המנהג שנהגו דנתי לפניך:
16