שבלי הלקט נ״הShibbolei HaLeket 55
א׳הערוגה השנית ענין שבת
1
ב׳שצריך אדם להשכים ולטרוח להוצאת שבת.
2
ג׳אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר. תנחומא אמר רב חסדיי מנין שכל המוציא יציאה לשבת מצוה שישכים ויוציא משחרית שנאמר והיה ביום הששי ודרשו חכמים אין והיה אלא מיד שנאמר והיה כי קם הפלשתי. אמר ר' זעירא אע"פ שמוציא אדם ערב שבת משחרית מצוה שרודף בין השמשות שנאמר והיה משנה תני תחליף אבוה דרבנאי הוזאה ואמרי לה אחוה דרבנאי הוזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה [לר"ה] חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וכן היה שמאי אומר מחד בשביך לשבתיך.
3
ד׳ירושלמי בפרק מי שהפך את זיתיו. אמר ר' יוחנן לווין ברבית לחבורת מצוה ולקדוש החדש. ר' יוחנן בצפרא הוה נחית לכנשתא והוה מלקט פירורין ואכול ואמר יהא חלקי עם אילין דאכלין הכא רומשית משמע מהכא דהוא הדין לכל סעודת מצוה והוא הדין לסעודת שבת ויו"ט שסעודת מצוה הן. בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ב"ר יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכין להתעשר אמר ליה בשביל שמעשרין שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ועשירים שבבבל במה הן זוכין בשביל שמכבדין את התורה ושבשאר ארצות במה הן זוכין בשביל שמכבדין שבתות וימים טובים.
4
ה׳ואמר ר' חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי בלודקיא אצל בעל הבית אחד והביאו לפניו שלחן של זהב משאוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של זהב קבועות בו וקערות וכוסות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מגדים וכל מיני מאכל וכשהן מניחין אותו אומרים לה' הארץ ומלואה וכשהן מסלקין אותו היו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו בני במה זכית לכך. אמר לי ר' קצב הייתי וכל בהמה נאה שמצאתי אמרתי זה לכבוד שבת אמרתי לו ברוך המקום שזיכך לכך. יוסף מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוו נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי דההוא גברא יוסף מוקיר שבי אכיל להו אזל זבין לכולהו נכסי וזבן בהו מרגניתא אותבה בסדיניה בהדא דקא עבר מעברא אפרחיה זיקא לסדיניה שדיא במיא ובלעיה כוורא אסקוהו אתיוהו אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין להאי כוורא כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף [מוקיר] שבי דרגיל זבין אמטיוהו ניהליה זבניה בתליסר פשיטי קרעיה ואשכח ביה ההיא מרגניתא זבנה בתליסר עיליתא דדינרי. וכל הזהיר וזריז להתעסק ולטרוח עבור הוצאת שבת הרי זה משובח. כי הא דרבא הוה זבין בתליסרי איסתירי פשיטי בשרי מתליסר טבחי ומנח להו אצינורא דדשא ואמר לה אשור הייא [אשור הייא]. רבבהו הוי יתיב אתכתקא דשגא ושייף נורא. רב ענן לביש גונדא ושגר תנורא דתני דבי ר' ישמעאל בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגא. רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פריס סלקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי. ר' זירא מצתית צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק:
5
ו׳בפרק מרובה עשר תקנות תקן [עזרא] וחדא מינייהו שתהא בת ישראל משכמת ואופה פתה מערב שבת כדי שתהא לה פת מצויה לתת לעניים:
6