שבלי הלקט ע״אShibbolei HaLeket 71
א׳דין קידוש לאחר טעימה ומה לקדש על הפת ועל כוס פגום.
1
ב׳ואם שכח וטעם כלום קודם שיקדש צריך לקדש דאמר רבא טעם מקדש טעם מבדיל ורשאי אדם לקדש בין על הפת ובין על היין כי הא דרב כי הוה חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא כי הוה חביבא ליה חמרא מקדש אחמרא. וכוס שטעם ממנו אין מקדשין בו דאמר מר טעמו פוגמו ומצאתי בתשובות הגאונים ז"ל מאן דאיכא בהדיה זיקא או גרבא או נטלא ואישתו מנהון אקרי פגימה וכי הדר שתי לא מברך עליה ולא לענין בורא פרי הגפן אמרינן אלא לענין קידוש והבדלה וברכת המזון והיכא דטעים ליה מן כסא ולגינא או מן חביתא נמי מקרי פגימא ולא מקדשינן ולא מבדלינן ולא מברכינן ברכת המזון עליה דרבינא קפיד אכסא פגימא רב שישא בריה דרב אידי קפיד אחצבא פגימא ולא מבעיא על חמרא פגימא דלא מקדשינן אלא אפי' מיא פגימא לממזג בהו חמרא לקידושא אסור ורבינו ישעיה זצ"ל כתב בשם רבינו שמואל ז"ל דקפיד לכתחלה משמע אבל אם אין לו יין אחר מקדשין עליו.
2
ג׳ור' צדקיה בר בנימין אחי שני זצ"ל שמע מפי הר"ר מאיר זצ"ל שמי שיש לו כוס פגום וצריך לקדש או להבדיל מוסיף עליו מים כל שהוא ומכשירו. דהכי איתא בירושלמי כוס פגום מוסיף עליו מים כל שהוא ומכשירו ומשמע כל שכן יין וכן נוהגין בכל ארץ אשכנז.
3
ד׳ובשם הר"ר אליעזר ב"ר יואל הלוי ז"ל מצאתי שאפילו בלא תוספות יש תקנה כגון אם שתה יין מכוס גדול יערה אותו בכוס קטן אם יהיה בו שיעור של ברכה ויכול לברך עליו. ופגום פי' חסר כמו עד שתימלא פגימתה של לבנה:
4