שבלי הלקט ע״דShibbolei HaLeket 74
א׳דין כוס של קידוש מהו לברך אחריו על הגפן.
1
ב׳ואם ראוי לברך על הגפן אחר כוס של קידוש אם לאו מצאתי בשם רב עמרם גאון ז"ל וששאלתם כוס של קידוש טעון ברכה לאחריו אי לא אם תמצא לומר טעון הני מילי היכא דמקדש מקמי דלייתא פתורא אבל אם מייתי פתורא ומקדש אפתורא לא טעון או דילמא בין לא מייתי פתורא בין מייתי פתורא טעון ברכה לאחריו כך ראינו שכל זמן שלא בירך ברכת המזון חייב לברך ברכה אחרונה שהיא על הגפן מאי טעמא דלא קא חשיב ליה לכוס של קידוש בהדי הנך דאין טעונין ברכה לאחריה דאמרינן מיתיבי כל הטעון ברכה לאחריו טעון לפניו ויש שטעון לפניו ואין טעון לאחריו וזו הלכה היא דמותבינן מינה תיובתא וקאמרינן בשלמא לרב יצחק בר אבדימי למעוטי ירקא דאין טעון ברכה לאחריו לר' יצחק למעוטי מיא אלא לרב פפא למועטי מאי למועטי מצוות ומקשינן ולבני מערבא דבתר דמסלקי תפלייהו מברכין לשמור חקיו למועטי מאי למועטי רחני דאין טעונין ברכה לאחריהן ואילו כוס של קידוש לא מדכרינן כלל אלמא טעון ברכה לאחריו והני מילי היכי דלא אית ליה חמרא לכוס של ברכת המזון אבל אית ליה חמרא לכוס של ברכת המזון כיון דעדיין לא אסח דעתיה ממשתייא דהא אית ליה כוס של ברכה לא צריך לברוכי אחר כוס של קידוש ואי קשיא אם כן למה מברך על כוס של ברכה בורא פרי הגפן משום דאפסקא בברכת המזון והיכא נמי דלא הוי ליה לבד מן ההוא כוס של קידוש ואיקרי ובריך ברכת המזון נפיק ליה בברכת המזון ולא יכול מיהדר ברוכי על הגפן בתר ברכת המזון ולא שנא קדיש מקמי פתורא ולא שנא קדיש על פתורא וכי תימא כוס של קידוש לא נפיש וכיון דלא שתי טובא לא צריך לברוכי על הגפן כבר נתנו חכמים שיעור בין באכילה בין בשתיה אכילה כגון שאכל כזית מכל מאכל טעון ברכה בין לפניו בין לאחריו דאמר ר' חייא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה וסוף. שתיה כיון ששתה כדי רביעית כבר נתחייב בברכה ראשונה ואחרונה דעד רביעית שמה שתיה איבעית אימא דגמרינן מיום הכיפורים דתנן השותה מלא לוגמיו חייב אי בעית אימא מהא מטעמת אינה צריכה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום וכמה רב אמי ורב אסי טעמו עד רביעתא ואידי ואידי קרובין לחד שיעור ואם תאמר שמא קידש ולא שתה רביעית אם כן לא יצא ידי חובתו דקאמר המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא וכל שכן אם שתאו כולו שחייב לברך וכל שכן כוס של הבדלה דאין רגילין להשקות ממנו את בני הבית ואת בני המסיבה ומבדיל רגיל לשתות כולו שחייב לברך אחריו. ואם תאמר כיון דכוס דמצוה הוא ולאו להנאתו קא שתי ליה ופטור אם כן מצה בלילי הפסח שחובה ומצוה הוא הכי נמי שאין מברך ברכת המזון אחריה אלא כיון שטעם כשיעור בין אכילה בין שתיה נתחייב בברכה אחרונה ואם מקדש זה או מבדיל זה עברו ולא טעמו כרביעית ודאי פטורין הם מברכה אחרונה עכ"ד.
2
ג׳ונראה בעיני דכוס של קידוש אינו טעון ברכה לאחריו ואפילו להנהו רבוותא דסברי דיין שבתוך המזון טעון ברכת על הגפן קודם ברכת המזון ואינו נפטר בברכות המזון אין כוס של קידוש טעון על הגפן שהרי יש לו לשתות בתוך המזון שאם יברך על הגפן אחר כוס של קידוש אם כן צריך עוד לחזור ולברך על היין שבתוך המזון בורא פרי הגפן ודבר זה אינו שהרי שנינו בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ואוקימנא בשבתות וימים טובים אם כן כוס של קידוש נפטר מברכה של אחריו עם יין שבתוך המזון וי"א שיין בתוך המזון אינו טעון על הגפן שאם ברכה אחת מעין שלש פוטרתו כ"ש שלש ברכות עצמן וסברתינו בזה כתובה לפנינו בערוגה שלישית הלכה קמ"ח:
3