שבחי הבעש"ט ק״עShivchei HaBesht 170
א׳שמעתי מהרב דקהלתינו שהרב המפורסם מ' נחמן מקאסוב היה מחזיק כפר אחד. והיה שולח לעיר אל בני החבורה קדישא לכל אחד ואחד זה שצריכין לתקן בזה העולם מחטאיו והיה הכל אמת. אך שחרה להם מאד על הנביאות כי היה תנאי בניהם שלא יתנבא שום אחד מהם. ורצו לשלוח אחד מהם לשאול מה זה וענה הרב דק"ק פולנאי אני אסע אליו שאני צריך אליו בלא זה ואשאל אותו. כי היה מלמד עם בניו והיו על שולחנו והוא היה שולח לו קמח ותבואה. וזה זמן רב שלא שלח לו ונסע הרב המוכיח אליו ולא מצא אותו בביתו. וראה עגלה המוכנת ושאל עליו ואמר שהלך לכפר והמתין עליו. וכשבא ראה אותו וטוען טעינה גדולה של תבן על כתפיו. ואמר המוכיח אליו בזה"ל: משוגנער נחמן! אתה בעצמך צריך לשאת תבן ולא היה לך לצוות לעבד כנעני שלך לשאת את התבן הלז. והשיב לו ר' נחמן, אתה המשוגע הרי אמרה תורה ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת ואתה אמרת לכבד את העבד כנעני במצוה זו ונשתתק המוכיח כי יפה אמר. וסוסים של ר' נחמן ז"ל היו חבושים בעגלה ללכת לעיר ואמר לו המוכיח למה לא שלחת לי קמח. והשיב לו ראה שהעגלה מוכנת לנסוע בעצמי עם הקמח בשבילך.
1
ב׳ואח"כ שאל אותו מה זה שאתה מתנבא והשיב לו לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי שאתה יודע המעשה שישבתי על סעודה שלישית אצל הרב ר' משה אב"ד דק"ק קוטיב והיו מאחרים בתוך הלילה. והשוחט היה מאנשי החבורה וישב ג"כ שם. ובא קצב אחד ושמו ליב המכונה ליב גליץ וקרא את השוחט לשחוט פעם ושתים ושלש ולא רצה השוחט לילך כי תאב לשמוע דברי אלקים חיים. וזה היה תמיד שיחתם איך לעבוד ה'. וכשראה הקצב שהשוחט אינו רוצה לילך ולהפרד משם אמר בלבו אבא ואבלבל אותם ויתפללו תפלת ערבית וילך השוחט לשחוט וכן עשה.
2
ג׳וכשהביא נר כעס עליו הרב והחרים אותו ומת הקצב. וראיתי בחלום שהלכתי אצל בהכ"נ אחת ושמעתי אחד דורש ד"ת ורצתי לבהכ"נ וכשבאתי לפתח בהכ"נ הכרתי בו שהוא קליפה כי הרב אמר שהיה להם סימן לידע אם זה המת עצמו או לאו. ורצתי אליו ועיכב אותי אבי ואמר עוד תבייש אדם כי היה מעשה בהקיץ שגירר חמי ז"ל פ"א דרשן אחד מן הדרשה. ושמטתי מיד אבי ורקקתי בפניו ונשאר עומד ערום רק מטפחת נגד הערוה. והכרתי אותו שזה הקצב ואמרתי לו, ליב! מאין לקחת את הד"ת? והשיב מחמת החרם אין דנין אותי ואני הולך סביב הגן עדן ושומע מה שלומדים בפנים ואין אני יכול לבא לא לגיהנם ולא לג"ע על כן אני מבקש ממעלתכם שתאמר להרב להתיר לי את החרם. והגיד לי על כאו"א מה שצריכין לתקן וזו היא מה ששלחתי לכם.
3
ד׳ושאלתי מה יש לי לתקן והוליך אותי לבית אחד והראה לי גוי אחד מוטל מת ואמר לי זה אתה צריך לתקן. והמעשה היה שפ"א נסע ר' נחמן ז"ל לדרך ולן בכפר ולא רצה להתאכסן אצל יהודי, טעמו לא ידעתי. ונתן פלעשיל יי"ש לגוי הנ"ל והתאכסן שם ונתן מספא לסוסיו. ובלילה שמע מן הגוי דברים של בינו לבינה ולא יכול להתאפק מן הרהור וראה קרי ר"ל. והתענה ע"ז משבת לשבת והרג את הקליפה אבל עדיין נשאר הרשימה. ואמר שזה צריך לתקן, והתחיל לבכות ואח"כ ראה ונדמה לו כמו חרב תלויה על הכותל. ולקחתי החרב וחתכתי הגוי לשתים ואמר כי כבר תקנתי בזה ע"כ רציתי לנסוע. ומאחר שבאת אלי אין אני צריך לנסוע ותראה שיתירו לו החרם. והילך קמח ולך לשלום.
4
