שבחי הבעש"ט קע״גShivchei HaBesht 173
א׳שמעתי מאנשים אחרים שבא לביתו בשלשה ימים בקפיצת הארץ אע"פ שהיו גשמים מרובים. כי כזה המעשה היה קודם ר"ה וחפץ לביתו על יו"ט. ושמעתי מאיש אחד מקהלתינו ושמו ר' אליעזר והוא היה מעיר בירצה ששבת הבעש"ט בחזרתו סמוך פרסה קטנה לעיר הנ"ל. ואמר לי שם הכפר ואיני זוכר אותו ובא הבעש"ט אל הכפר וכשאמרו בבית הארענדר שבא הבעש"ט רץ הארענדאר לחוץ כנגדו ושמח מאד. כי לא היו לו בנים מעולם ואמר בלבו אפשר שיהיה לי פעולה. ונתן לו שלום. ושאל הבעש"ט אפשר שאשבות אצליכם והשיב להבעש"ט אפשר ואפשר ואני מבקש מרומע"ל מאד שישבות אצלי. ושאל הבעש"ט ויהיה אצליכם מנין. וסיפר האנשים שבאו עמו ולא היו כי אם ט' אנשים ואמר להבעש"ט שאין עמנו כי אם ט' אנשים. והשיב הבעש"ט יהיה מנין ולא זז מן העגלה וצוה ליסע עם העגלה לפרוזדור של בית. והיה השער נמוך מאד ולא היה לשער משקוף מיוחד כי אם עץ של הכותל היה מונח על שני הפצימין והקומרין של עגלה היו גבוהים וכשנסע העבד לפרוזדור עכב את הסוסים קודם שהגיע לקומרין. ואמר הבעש"ט למה עמדת ונסע העבד ונגבה מעצמו המשקוף עם כל הבנין ונכנס העגלה עם הקומרין.
1
ב׳ועל זה לא שאלתי איך יצא משם אח"כ וכל העולם עומדים ורואים הפלא הזאת ושמח הרענדר מאד. ואמר בלבו אי"ה יהיה לי תרופה. וכשהגיע אחר חצות היום אמר להתקבץ המנין לעמוד להתפלל כמנהגו תמיד להתפלל בערב שבת תיכף אחר חצות. ואמר להם יש בנו עשרה אנשים והשיבו אין כי אם ט' אנשים. ואמר ידעתי כי יהיה בוודאי מנין ושחקו אחר כתיפיו כי ראו שאין שם עשרה. ובתוך כך נפלה במחשבה להארענדר שיש בעבר הנהר רענדי קטנה ויש שם חולה איש אחד ערך עשרה שנים שהוא חולה בלא ידים ורגלים ובלא לשון והוא שוכב כאבן דומם רק שמלעיטין אותו מאכל מעט. ואמר הבעה"ב להבעש"ט אפשר סבורים אתם אותו ואמר הבעש"ט לכו קראו אותו שיבוא לכאן למנין. ונתן להם מקלו שיקח בידו ויבוא והלכו אחריו ולא קם ולא זע וחזרו בידים ריקניות. ונטל הבעש"ט הכובע מעל ראשו ושלח אותם ואמר הלבישוהו כובע שלי ומטה תתנו בידו ויבוא וכן היה שבא איש זה למנין וחי אחר זה עשר שנים והיה בריה גדול ובריא כאולם.
2
ג׳והשער הזה ראה ר' אליעזר הנ"ל אחר כ' שנים והראו לו הסימן עדיין לא נפנה המשקוף על מקומו הראשון וכשראה הארענדר את שני המופתים הנוראים וכשישבו לאכול התחיל לבקש פני הבעש"ט ואמר אני בשנים אמצעיות ואין לי בנים ובזמן מה אהיה זקן ואיני ראוי להוליד ומה יהיה התכלית ממני. והשיב לו הבעש"ט יהיו לך בנים. ושאל אותו אם לגרש את אשתו. והשיב לו מה לך בכך יהיה לך בנים. ואחר זה חי עם אשתו עד שעלה לששים שנה ומתה אשתו. ונשא אשה אחרת והולידה לו שני בנים ואין ידוע לי אם תאומים ואם יחידים.
3
ד׳הסוף של הדירזאווצעס שמעתי מר' יצחק אייזיק ז"ל כך הדוכס של סלוצק היה ראדזוויל ולווה מהם סך מעות ולא יכלו לגבות ממנו וירא פן יבקש מהם עוד סך מעות בהלוואה ועלה בדעתם לקבוע דירתם בעיר ברעסלא. ודברו עם המלך שיקח אותם תחת תקיפתו לק"ק ברעסלא ונתנו לו החוב הנ"ל במתנה והמלך יגבה ממנו ומנכסיו ועשו כן. והלכו בספינה על המים וכשבאו נגד ק"ק סלאנים אשר שם מושב הדוכס ולקחו עמם ג' חביות מעות להניח בק"ק ברעסלא ונסע עמהם גם הפקיד שלהם. וכשקרבו לנמל והלך ר' שמואל עם הפקיד לאכסניא שלו וקשט א"ע לילך לפני השר. ובעוד שהוא היה מקשט עצמו ומלביש את עצמו השמיט הפקיד ממנו והפחיד מאד והלך במרוצה להדוכס. וכשראה אותו וראה שהפקיד עומד עם הדוכס בחדר לפנים מחדר ומדבר עם הדוכס בא אליו והכה את הפקיד על לחיו. ענה הדוכס מה שהכית אותו בפני אע"פ שאינו מן הדרך ארץ אעפ"כ אני מוחל לך זה מפני שאתה בטוח ברוב אהבתי אליך שאפילו אם הכית את בני בפני הייתי מוחל לך. אבל ענה תשובה על דבוריו. ולא היה לו פה להשיב ושלח הדוכס הנ"ל אל הספינה ומצא כדבריו של הפקיד. ומיד נתפס בתפיסה וצוה לשלוח לק"ק סלוצק דראגונס עם שר המאיאר וצוה להמאיאר לחתום כל אשר להם הממון והחפצים.
4
ה׳וכשבא האגרת מן הדוכס הנ"ל נפל בלב המאיאר אימה ואמר שמא יתהפך הגלגל לטוב להם ויהיה לו שונא ועשה עצמו כשכור וישן הרבה מאוד עד הלילה. וכשראה שישינים בכל העיר הלך המאיאר בעצמו לאשה טובלי' אשת ר' שמואל והודיע לה מזה ולפנות ולבער כל מה דאפשר כי בבקר יחתם הכל. ושלחה את חתנה וברח עם התכשיטין וצירונג ונעשה אח"כ אב"ד בק"ק ברעסלא ומזה נתעשר מאוד והיה עושר גדו. ותפס כל משפחתם שיוכל למצוא כי הם בעצמם הוכרחו לכתוב אגרת חתונה לכל הקרובים וכששמעו על הדרך חזרו ומי שלא שמע נתפס. ובקשה מ' טובלע הנ"ל מאנשי עירם לשלוח להבעש"ט אולי יעזור להם בתפילתו ואנשי העיר היו שונאים אותם אעפ"כ שלחו שליח מיוחד ושמו דבריהם בפי השליח בסוד כמוס שיבקש מהבעש"ט שלא יעזור להם והיו ב' או ג' ימים עד שגילה בקשת אנשי העיר. ואמר הבעש"ט אני פניתי איזה דרך שאוכל לעזור להם אבל מאחר שישראלים מבקשים שלא לעזור להם לא אעזור להם, והיה מעשה הלז אחר כ"ב שנה שעברו כפי שכתב אליו הבעש"ט.
5
