שבחי הבעש"ט קע״הShivchei HaBesht 175
א׳פ"א בנסיעת הרב התאכסן בכפר אצל א' מאנשיו ועשה לכבודו סעודה גדולה. בין כך דיבר הרב עמו על אודותיו כדרך העולם אם יש לו פרנסה והאיך מעמדו. וסיפר לו מטוב מעמדו הכל כאשר לכל אמר הרב יש לך סוסים טובים. אמר הרב נלך לראות את הסוסים שלך. והלכו לאורוותיהם והוטב בעיניו סוס קטן. וביקש הרב את בעה"ב שיתן לו במתנה את הסוס. והשיב לו אדוני לא תבקש ממני הסוס הנ"ל כי הוא יקר בעיני וחביב הוא מאד. כי בכל עת ומקום קשה אשר לא ימשכו בקרון שלשה סוסים טובים הוא מושך בעצמו וכמה פעמים אירע לי כן לכן נקבע אהבת הסוס בלבי. אחר שעה דברו עוד הפעם מטוב מעמדו איך שיש לו ג"כ חובות רבים על אנשים. אמר הרב בקשתי שתראה לפני השט"ח שלך והראה לפניו כל השט"ח. וכאשר ראה שט"ח א' ביקש הרב ממנו שיתן לו השט"ח במתנה. והשיב מה לו להרב זה השט"ח אחרי שזה כמה שנים שמת הבע"ח ולא נשאר אחריו כלום במה לסלק. אמר הרב אעפ"כ אני רוצה בזה. ונתן לו השט"ח במתנה ולקח השט"ח וקרע אותו לשנים קרעים ומחלו במחילה גמורה להמת. אח"ז אמר הרב לך נא וראה מה טיבו של הסוס ויבא וירא והנה הסוס מוטל מת, והבין כי לא דבר ריק הוא. ואמר הרב כי האיש אשר אתה היית נושה בו ולא היה לו במה לפרוע לך נפסק דינו שיעשה לך נחת רוח ויעבוד לך עבור המעות ונתגלגל בסוס ולכן עשה לך נח"ר לעבוד עבודת קשות וכאשר נמחל שעבודו חזר למקומו ונפסק חיות הסוס ולכן מת לגמרי.
1
