שבחי הבעש"ט קפ״דShivchei HaBesht 184
א׳שמענו בשם הרב הק' מ' מנחם נחום מטשארנאבל ז"ל כי באיזו קהילה הסמוכה לק"ק מעזיבוז היה איש א' מופלג ועשיר גדול והיה סוחר ללייפסק והיה חשוכי בנים זה כמה שנים ולא רצה ליסע להבעש"ט בשום אופן. פ"א נסע לאיזה ענין לק"ק מעזיבוז ונתאכסן שם אצל א' שהיה לו אוהב נאמן עד מאד וישאלו איש לרעהו לשלום ויספר לו כל עניינו. ויאמר לו האיש הלא כל העולם נוסעים להבעש"ט ולמה אתה מתרשל מלילך אליו אולי יהיה עת רצון ושתפקד לבנים ולא יוכל להעיז לו והלכו שניהם יחדיו להבעש"ט. ויאמר אליו עצתי שתניח המסחור שלך ללייפסק ותמכור כל הסחורות ובריקעס ותקח האורנדי אצל השר שלך ובתוך שנה זו תלד אשתך בן זכר למז"ט וכאשר תלד אז תודיעני. ויפג לבו כי לא האמין לו ובפרט שהשר הנ' הוא שונא ישראל אשר זה ט"ו שנה שאינו רוצה שידור שום בר ישראל בכפרים שלו.
1
ב׳וכשבא לביתו לא רצה לילך להשר כי היה סבור שבודאי פטומי מילין הם. ואחר שני ימים שלח השר בעצמו אחריו ונתן לו האורנדש כדבר הבעש"ט והיה סבור אולי השר נצרך כהיום למעות מאד והציקתו לעבור ע"ד. ובתוך שנה ילדה אשתו בן זכר. אבל לא עלה על דעתו להודיע להבעש"ט כי אמר מקרה הוא. ויגדל הילד הלוך וגדול ונעשה פרא אדם ממש ידו בכל ויד כל בו ואי אפשר להוליכו לבית הספר. ויקץ בחייו ממש ונתחרט מאד על תחילתו שהיה מתאוה לבנים כי טוב היה לו יותר אם לא היה לו בנים כלל כי באמת טוב מותו מחייו.
2
ג׳והנה בהמשך הזמן אירע שנסה למעזיבוז ונתאכסן אצל אוהבו הנ' ויספר לו מצרת לבו. ויאמר לו הנה הסכלת עשו שלא הודעת להבעש"ט תיכף כשילדה אשתך כאשר נצטווית מפיו הק' אבל עכ"ז נלך עתה אליו ונשאלה את פיו. ויהי כאשר באו לפניו התחיל האיש להתנצל לפניו על שלא הודיעו אז. ויאמר הבעש"ט עצתי שתניח את האורנדש ותמכור כל התבואות וענינים על מזומן ותסע ללייפסק ותתעכב בדרך משך שנה וכשתבא לביתך תמצא את בנך נהפך לאיש אחר ממש ויהיה מופלג בתורה. ויעש[ה] כדבריו וימכור כל אשר לו על מעות מזומן ויסע ללייפסק ועשה מלאכתו לאט לאט וקנה על יד על יד עד שקנה כל הסחורה שלו בטוב. והנה כל הסוחרים נסעו איש איש למקומו והוא לבדו נשאר ויאמר בלבו מה אעשה כאן עוד לבדי וגם אפס כסף והגם כי לא עברו עדיין כי אם ד' חדשים עכ"ז הניח כל הסחורה בבריקע ונסע לדרכו עם הבעל עגלה שלו.
3
ד׳והנה בנסיעתם ביום ו' עש"ק תעו מן הדרך ונוסעים כל היום ולא מצאו מקום ללון ולפנות ערב הסכימו שהעגלה תעמוד על הדרך וזה יפנה לימין והשני יפנה לשמאל לחפש אולי ימצאו להם מנוח אשר יטיב להם. ויהי כאשר הלך מן הדרך מאה אמה ויותר וירא והנה עומד ביער בית קטן ונרות דולקים שם ויתאפק וילך לשם. וכשנכנס לשם ראה והנה איש א' עומד ומתפלל ואיש א' עומד ומשרת ובהיות שלא לקח אתו כלום מן העגלה מיד הלך המשרת והביא לו כתונת ובגדים לשבת. ועמד והתפלל ג"כ ואחר קבלת שבת ומעריב אמר האיש הבעה"ב שבתא טבא בשמחה גדולה והביאו להם יי"ג לקדש ומעדני מלכים לא תחסר כל בה. ואח"ז הביאו לו מטה כבודה וכשראה הבעה"ב שהאורח היה מהסס מלישן על המטה אמר הלא אשה עצורה לנו ובאמת לא ראה שם שום אשה כ"א הבעה"ב והמשרת. וישכימו בבקר ויתפללו גם שחרית ומוסף כד"ת ויאכלו וישתו ויטיבו לבם וישנו שינת צהרים. ומפני ששתה יי"ג הרבה ישן עד המנחה והתפללו מנחה ואכלו סעודה שלישית ויטיבו את לבם עד הערב והתפללו מעריב ועשה הבדלה והנה אחר הבדלה נתן הבעה"ב שלום לאיש האורח. כי בשבת אין נותנים שלום. וידאג האורח מאד על שאינו יודע מן הבעל עגלה וסחורה שלו. ויאמר לו הבעה"ב אם רצונך תמכור לי הסחורה שלך על אופן זה שאסלק מחצית הסחורה במזומן ומחצית באמנה עד יריד לייפסק לשלם שם. והגם כי היה קשה עליו הדבר מאד ליתן הקפה לאיש שאינו יודע מי הוא אבל עכ"ז היה מוכרח במעשיו ונעשה ביניהם השוואה על המקח ואחרי שהושוו על המקח השקיף בעד החלון וירא והנה העגלה שלו עומדת עם הבעל עגלה וכל הסחורה אצל הבית. ויצא אליו וירגז מאד עליו אבל לא יוכל להחליף את הדבר והיה מחשב בלבו באיזה מקום יניח את הסחורה כי לא היה שם שום בנין כ"א הבית לבד ויאמר הבעה"ב תל לי את הסחורה והתחילו לפרק הסחורה. והם פתחו דלת למרתף והניחו שם כל הסחורה. ויעשו חשבון ביניהם ועלה לסך רב וסילק לו החצי במזומן בערך פ' אלפים אדומים ועל מחצית השני נתן לו צעטיל.
4
ה׳ויהי בנסיעתם משם אמר בלבו הנה הבעש"ט צוה לי להתעכב משך שנה בדרך ולא"ה הנה מכרתי כל הסחורה מה אעשה בביתי מוטב לי ליסע עוד הפעם ללייפסק ואקנה לאט לאט כל הסחורה שיצטרך לי. ובנסיעתו לקח הצעטיל שלו וראה שבא על החתום נאסיונה. והתחיל לחקור ולדרוש אחריו ואין מכיר אותו וגם בלייפסק אחרי שנתעכב כל משך היריד וקנה כל הסחורות התחיל לחקור אחר האיש. ויהי לחוכא ואיטלולא לעיני כל רואיו האיך נותנים הקפה סך גדול כזה לאיש שלא נודע מקומו ומעשיו. וכאשר התחילו כל הסוחרים לחזור איש איש למקומו הניח הוא ג"כ כל הסחורה שלו בעגלות ונסע לדרכו. ויהי כאשר בא לשער העיר וירא והנה האיש עומד נגדו ויפג לבו כי לא הכירו. ויאמר האיש אליו הנה ישנו ת"י מעלתו עלי צעטיל על סך פ' אלפים אדומים יתן לי מע' הצעטל ואני אסלק לו במזומן. וישאלהו ויאמר אמור נא לי מי אתה וישיבו ויאמר מה לך לידע מי אני הלא אני מסלק במזומן. ועכ"ז היה רצונו מאד לעמוד על אמיתתו ויאמר לו האיש אם תתן לי את הצעטיל שלי אסלק לך ואם לא בוודאי לא אסלק וכטוב בעיניך עשה. ונתן לו את הצעטיל וסילק לו המעות עד פרוטה אחת. ואח"ז אמר לו תפרוס בשבילי בשלום הבעש"ט שי'. ושאל ממנו האיך אומר לו בשמך ויאמר לו תאמר לו יונה פורס בשלומך. ונסע לדרכו בשמחה ובטוב לבב לביתו ומצא את בנו שהוא נהפך לאיש אחר ומתמיד בלמידו. ותיכף ומיד נסע להבעש"ט וסיפר לו כל המאורע ושאל הבעש"ט על יונה האיך הוא שלומו ואמר כי הוא ציוה עלי לפ"ש [= לפרוש שלום?] אדוני בגנו. ויאמר תדע שזהו יונה בן אמתי ע"כ.
5
