שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:קנ״דShoel uMeshiv Mahadura I 1:154
א׳ביום ה' ג' שבט שנת תרי"ז היה אצלי הרב מו"ה שמרי' אבד"ק מאסט ועוררני ע"ד מה שחידש בחוות דעת דעקירת הוסת לא מועיל בלי בדיקה דאל"כ חיישינן שמא ארגשה ולאו אדעתה והוא תמה דזה חידוש גדול ואני אמרתי דיש לומר סברתו הוא דניהו דבלי הרגשה טהורה מד"ת מ"מ כיון דמדרבנן טמאה בלא הרגשה אף שאינו רק ספק דרבנן מ"מ כיון דאיתחזק שתראה באותו היום או הלילה שהרי קבעה לה ווסת א"כ כל דאתחזיק איסור אף בדרבנן אזלינן לחומרא וא"כ שוב אסורה מספק עד שתבדק. שוב ראיתי בחוות דעת עצמו ומצאתי בסי' קפ"ד ס"ק יו"ד דלא אתי לה מטעם זה ולפענ"ד כמ"ש אמנם אחר העיון נלפע"ד דל"ש בזה להעמידו על חזקתו דל"מ אם נימא דווסתות דרבנן כמו דקי"ל ואינו אלא חשש שמא תראה כמ"ש רש"י בנדה דף ט"ז וכבר נודע מ"ש הנו"ב מהד"ק חיו"ד סי' נ"ו דלכך סמוך לווסתה דאורייתא ווסתות גופא דרבנן משום שמא תראה חיישינן ושמא ראתה ל"ח ולכך בעבר היום ולא בדקה טהורה דל"ח לשמא ראתה א"כ שוב ל"ש להעמידו על חזקתו דהא לענין ספק שמא ראתה ולא הרגישה ל"ש חזקה דעל לעבר שמא ראתה ל"ש כלל חזקה אלא אף למ"ד ווסתות דאורייתא פירש"י שם הלמ"מ דמחזקינן לה בטומאת ספק ולפ"ז כיון דאינו חזקה ברורה רק מספק מחזקינן ליה שוב חזקה דדם בא בהרגשה טובה ממנה ול"ש להעמידו על חזקתו ודו"ק ובאמת גוף דברי הנו"ב שכתב דאף למ"ד ווסתות דרבנן גם הוא מחשיב חזקת אורח בזמנו בא רק דנגד זה יש להאשה חזקת טהרה ובמחכ"ת שלא זכר דברי רש"י הללו דאף למ"ד ווסתות דאורייתא אינו רק ספק מכ"ש אם ווסתות דרבנן דאינו רק חשש דרבנן בעלמא ופשיטא דאף בסמוך לווסתה ל"ח מה"ת וגם דברי החוות דעת לא נהירא וכמ"ש ובגוף דברי הנו"ב הנ"ל נלפע"ד דבר חדש דהנה רש"י פירש דווסתות דאורייתא דהלמ"מ דמחזיקין לה בטומאת ספק ולפ"ז נלפע"ד ברור דאף לשטת הרמב"ם דכל הספיקות מה"ת לקולא הוא דוקא אם הספק הוא על לעבר שמא היה כך או לא אמרינן דבספק לא מחמרינן ואמרינן דלא היו כך אבל אם יש לחוש שמא יהי' כך בזה לא מצינו שלא יאסר ספיקו מה"ת והרי מקור מקומו של הרמב"ם היא ממזר ודאי ולא ממזר ספק וא"כ זה כשכבר נולד הספק אבל לא במה דחיישינן שמא יולד ספק בזה החמירה תורה והטעם נלפע"ד דזה ודאי דעשתה התורה סייג וכל דיש לחוש שמא יהי' כן ויהיה אסור בודאי אסור ול"ש לומר שהתורה התירה הספק ובשלמא אם הספק לעבר עד"מ בווסתות דנחוש שמא ראתה כבר והוה הספק שמא ראתה כבר בזה הוא מותר דהתורה התירה אותו ואמרה תורה שלא היה כן וא"כ אף אם אולי היה התורה התירה אבל בספק שמא תראה דם וכל שתראה ודאי תהי' טמא' ואיך שייך לומר שהתורה התירה אותו הספק דהא כל שתראה ודאי תהי' אסורה וז"ב מאד לכך ווסתות גופא דרבנן היינו משום דל"ש לאחזוקי מספק דהתורה התירה אותו ספק ואף אם יוכל להיות שראתה הא כל שלא ידענו התורה התירה אותו דם אבל סמוך לווסתות דאורייתא דהא כל שיש חשש שמא תראה וכל שתראה בודאי תהיה טמא ולכך הוה מה"ת כנלפע"ד דבר חדש. עוד יש לי לומר דלכך ווסתות דרבנן דהרי באמת חזקת דם שבא בהרגשה ולכך כל שלא ארגשה דע"כ מיירי בלא הרגישה וא"כ מדלא ארגשה ודאי דל"ש חזקת ווסתות דהרי יש חזקה להיפך מדלא ארגישה דאם ארגשה ודאי היתה מגדת לו דארגשה ולפ"ז סמוך לווסתה יש חשש שמא תרגיש ותראה ולכך הוה מה"ת והן נסתר מחמתו כל דברי החוו"ד שכתב שם דבבא מן הדרך דיש לחוש שמא באמת הרגישה דז"א דכל דהיתה מרגשת ובודאי היתה בודקת עצמה וא"כ היתה מוצאת עצמה טמאה וגם בלא מצאה טמאה כל שהרגישה כמ"ש התה"ד וא"כ בודאי היתה מגדת לו שהיא טמאה ודו"ק ואף דאמרו בדף י"ב דאף בישנה כבר כתבו התוס' שם דישנה לאו דוקא ודו"ק.
1