שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:קס״וShoel uMeshiv Mahadura I 1:166
א׳בשנת תרכ"ג עש"ק מקץ ג' דחנוכה העירני הרב החריף מוה' הירש מטארני וכעת אב"ד במדינת פולין ליישב לו גירסת הגאון מוהראו"ו ז"ל שהגיה אחרי דאמרו האי לו ולא ליורשיו נ"ב ואידך תרי לו כתיבי ואידך האי מבעיא לי' לו ולא לבע"ח ומתיבת יורשיו עד אלא נמחק עכ"ל. והנה אם כי חפשתי ברמב"ן ורשב"א וריטב"א וגם בילקוט וירושלמי ולא מצאתי גירסא זו ומאד קשה על הגאון שיגיה תרי לו כתיבי גם למחוק הקושיא יורשיו אמאי לא שכיר קריא רחמנא נלפע"ד ענין נכון בכוונתו. והנה מה דהגיה תרי לו כתיבי נלפע"ד כמו דאמרו לענין נמכר לשש דמיעט רחמנא ועבדך זה ולא מוכר עצמו ואידך ועבדך לך ולא ליורש ואידך ועבדך אחרינא כתיב וכמו כן כאן הגיה תרי לו כתיבי שגם בזה קשה הא כתיב לו אחרינא ומה דהגיה ומחק הך קושיא דשכיר נלפע"ד דבאמת אף דכתיב כשכיר כתושב יהיה עמך מ"מ לענין שיהיה פעולתו ליורשיו דהיינו הענקה הוא מקרא דמשנה שכר שכיר יהיה והיא טעם להענקה וכבר הקשה המהרי"ט והמלמ"ל דכל דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית אין טעם להענקה ע"ש וא"כ ניהו דאתרבי מהעניק תעניק כמ"ש המהרי"ט אבל עכ"פ שיהיה שייך ליורשיו ודאי אין טעם ולכך דחי לזה וגם לפמ"ש המלמ"ל דיליף שכיר שכיר מכי משנה ש"ש ודאי דעכ"פ ליורשיו אין מגיע דהא מ"מ כתיב לו למעט יורשים ובזה מיושב היטב קושית הקדמונים שהקשו בהא דקאמר לו ולא לבע"ח מדבעלמא דקי"ל כר"נ ואידך בעלמא לא ס"ל כר"נ והקשו דמנ"ל לומר דלא קי"ל בעלמא כר"נ לימא אדרבא דלכך א"א לומר לו ולא לבע"ח דהרי קי"ל בעלמא כר"נ ולכך ממעט מלו ולא למוכר עצמו ולפמ"ש הגאון א"ש דהרי תרי לו כתיבי ואית לי' למאן דס"ל לו ולא למוכר עצמו ואידך לו למעט יורשיו ומ"ד דלא ממעט מוכר עצמו אמר דתרי לו למעט יורשים ובע"ח מתרי לו וא"כ לא אתמעט מוכר עצמו ולפ"ז א"א לומר דלכך לא ממעט בע"ח משום דס"ל כר"נ דא"כ יקשה דהרי ממעט מחד לו יורשים וא"כ פשיטא דאם יורשים נתמעט מכ"ש בע"ח ולכך איצטריך לומר דמש"ה לא ממעט בע"ח יורשים יהיה שייך להם משום דבעלמא ג"כ לא קי"ל כר"נ ולכך ממעט מתרי לו למוכר עצמו ולא אחרינא למעט יורשים וז"ב ועדיין צ"ע לעיין על כוונת הגאון ז"ל בפשטות. והנה הרמב"ם השמיט הך לו ולא ליורשים וא"כ י"ל דאדרבא לפי מה דקי"ל כר"נ לכך מיעט לו ולא לבע"ח כקושית הקדמונים וחד לו למעט מוכר עצמו וא"כ פסקי הרמב"ם נכונים ודו"ק היטב. והנה בהך דאמרו לו ולא לבע"ח מדס"ל בעלמא כר"נ נלפע"ד הכוונה דהא גם שם כתיב ונתן לאשר אשם לו והנה אי נימא דלו ולא לבע"ח א"כ מהראוי ליתן למלוה שלו בעצם ולא לבע"ח שלו ואפ"ה דריש ר"נ דנותן לבע"ח א"כ לכך אצטריך כאן למעט לו ולא לבע"ח ולפ"ז י"ל דמאן דלא ס"ל כר"נ היינו לא דלא ס"ל כר"נ כלל רק דלא דריש מקרא לאשר אשם לו משום דלו באמת יש למעט בע"ח רק דשם היא מצד הסברא כקושית הרשב"א ולכך א"צ כאן למעט בע"ח משום דמה"ת לתת לבע"ח וגם הרמב"ם השמיט הקרא דר"נ כמ"ש בספרי יד שאול שם בזה ודו"ק.
1