שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:קפ״דShoel uMeshiv Mahadura I 1:184
א׳יום א' פ' בהעלותך תר"י לפ"ק.
1
ב׳שלום וכ"ט אל כבוד הרב החריף המופלג וכו' מוה' אלי' מנחם ני' אבד"ק מאגרוב. מכתבו עם תשובתו נמסר לי היום ע"י הרבני מוה' פישל ני' והנה חשתי ולא התמהמהתי לתת עין ולב ע"ד עגונה האשה ציריל פעסיל ממאגרוב אשר בעלה מרדכי ראדלענדיר מכר עצמו לאנשי הצבא והלך לאטליא ובא משם שני כתבים משני בע"מ הנקובים בשמותם האחד שמואל אהרן בן ר' ליב מכפר אורזחאוויטץ ומשנהו מוה' ישראל פליישער נ"י והנה ז"ל העדות של רש"א איך בין גיגאנגין פין סאנק אויש מיט דען מרדכי ראדלענדיר אין בין גיקומין קיין קווצרייא איז ער דארט קראנק גיווארין אין העכסטין צווייא טאג האב איך גיהערט אז ער איז גישטארבין דהיינו עס איז גיקומין בפעהל אין דאס ואסטנאל גם האב איך דער קענט דאס קליינה סידיריל וואס ער פלעגט האבין בייא זיך אין איך האב איהם בעצמו אפ גיפירט קיין בראנדאל אין שפיטאהל דהיינו מיר זענין גישטאנין אין בראנדעל אין האב עהם אפ גיפירט קיין קוואצרייע אין שפיטאהל אריין אין ווייס אז ער האט איין ווייב אין מאגרוב אין איך ווייס ווען דער בע"מ ישראל פליישער האט גישריבין קיין לעמבערג אז דאס קינד זאל קדיש זאגין דאס ריסטאג איבער נעהמין איז גיוועזין אין שטאט בלאנשע גם ווייס איך אז ער איז גיוועזין איין דיזינטיר אין מען האט איהם גישלאגין כ"ז העיד בתו"ע רש"א הנ"ל יום ב' חו"מ של פסח תר"י. נשמט מהעדות ער איז גיוועזין איין רויטער היינו ער האט גיהאט רויטע האר אויף דעם קאפ גם ווייס איך אז ער איז גיוועזין איין ידען נישט קיין ע"ה. אין איז גיוועזין איין קליינער וזה העיד הבע"מ ישראל פליישער איך בין גיוועזין בנאנד מיט דעם בע"מ מרדכי ראדלענדער איך בין גיוועזין מיט דעם מרדכי ראדעלנדער פין סאנק אוס איך ווייס אז ער איז גיוועזין פין מאגרוב דהיינו ער האט גיהאט איין שוועהר אין מאגרוב ער האט גיהאנדילט מיט מאזיש דאס הייסט דער שוועהר פלעגט האנדלין מיט מאזיש אין ער פלעגט אויך מיט מאזיש ארום צי פאהרין גם ווייס איך ער האט גיהאט איין ברודער אין לבוב וואס ער איז איין זיפער פין מעהל אין דער מרדכי איז גיוועזין איין קליינער אין דער ברודער איין הויכער בין איך גיוועזין מיט דעם מרדכי אין שפיטאהל קוואצרייע דהיינו דאס איז גיוועזין קאסערין אין איין שפיטאהל אין דארט האב איך גיזעהין אז ער איז קראנק גיוואהרין איך האב עם גיזעהין אין דער קאמיר וויא מען לייגט אללע טויטע בע"מ אין האב איהם גיזעהן אין גיוויסט אז דאס איז דער מרדכי דהיינו איך האב באמת גיווסט אז דאס איז דער מרדכי אין האב גיזעהין אז דאס איז דער מרדכי אין האב גיזעהין אז ער איז טויט גם האב אויך גיזעהין וויא מען האט עם אריין גיפירט צו באגראבין אין האב אפילו גיבעטין מען זאל איהם לייגין אין דער זייט ניט צווישין דיא ערלים ער איז גיוועזין איין רויטער דהיינו ער האט גיהאט איין רויטען קאפ דאס הייסט רויטע האהר אויף דעם קאפ אין איז גיוועזין אין ידען נישט קיין ע"ה גם ווייס איך אז דער מרדכי איז גיוועזין איין דיזינטיר אין האט גינעהמין הכאות איך גידענק וויא פיעהל ער האט באקימין שלעק כ"ז העיד רבי ישראל פליישער ברבי יעקב מק"ק ליפסק והוא קאפראל בייא דער ערשטער קאמפניא אין דער מרדכי איז אויך גיוועזין בייא דער ערשטר קאמפניא וכ"ז העיד יום א' ב' דחוה"מ פ' פרעמיסלא והנה הרב מפרעמיסלא כתב על זה הגב"ע הנ"ל וגם מה שהועתק מן הקאנצלייא מבאטלייען ע"פ ר"פ קאמיר מאן וגם מה שהועתק מן הבצירקס קאנצילייע ע"י הפעלד וואביל ווינטער יבואר פה והנה לפנינו לא נמצא העתק זה ואין לי רק הגב"ע מהני עדים והנה הרב מפרעמיסלא כתב דמה שהעיד העד רש"א ששמע הבפעהל הוה מל"ת וע"ז כתב מעכ"ת לדון בזה דאם היה שומע משרים הממונים על זה בעת הגיע הבעפעהל ממספר הצבא שמתו יש לומר שכיוון להעד ומסל"ת צריך קישור הדברים שלא יהיה אלא כמספר דברים ולא ידעתי כוונתו דפשיטא דהבעפעל הוה מסל"ת וקשור דברים דאטו הוא מתכוון להעיד שמת אותו איש יהודי ושמו מרדכי הוא מספר בכללות כמה מתו והיו כמה וכמה גוים בתוך המספר והוא א"צ רק להודיע כמה נחסרו מהבטליאן והוא מסיח ל"ת ממש גם מ"ש אם אחר שנרשם בפינקסאות הולך ג"כ הבעפעהל להודיע ג"כ לאנשי הצבא כל חדשות המתהווים אם אז שמע הוה כמל"ת ע"פ כתב ולא מועיל כמ"ש הב"ש ס"ק למ"ד כל שעיקר הבעפעהל נצמח מהפנקס הנה באמת הב"י חולק על הה"מ וכתב שאם כתבו בדרך מסל"ת למה יגרע ע"ש ואף להה"מ המחמיר מ"מ כל שהיה דרך ק"ד במסל"ת ודאי מועיל א"כ כאן שכתבתי דזה מקרי מסל"ת עם ק"ד למה לא יועיל ולפ"ז מ"ש מעלתו שגם מה שכתב הרב מפערמיסלא היתה מטעם שנרשום בפנקס באטילען קאנצלייא שמרדכי ראטלענדער מת ג"כ לא מהני כיון דמתכוונים להעיד וגם הוה בכתב ולפמ"ש זה טעות דכ"כ שאין לך מסל"ת גדול מזה עם ק"ד דאטו הם מעידים רק על אותו מרדכי לבד הם אומרים כל מה שנחסר מהאבאטילאן וכבר סמכו על ערכאות לענין עגונא דאתתא רבים וכן שלימים וא"כ מטעם הזה יש לנו לסמוך גם יפה כתב הרב מפרעמיסלא שאף שלא הזכיר רק שמו לבד ואנו בעינן שם אביו ושם עירו והנה כיון שהזכיר שאשתו ממאגריב ושם הכינוי ראטלענדער הוה כשם אביו ושם עירו והנה באמת יש לפקפק כי באמת יש בשם הכינוי שלו שינוי כי הם העידו שנקרא ראטלענדיר ושמו באמת מרדכי ראט הענדליר הנה האלופים דק"ק מאגריב אמרו כי מפני שהיה מגמגם בלישנא יש לומר דלישנא אתקל ליה ומעלתו פקפק בזה ולפענ"ד אין לחוש כ"כ כיון שהעדים העידו עוד סימן שאינו מובהק שהיה לו רוטע האהר וגם הראסהנג והסידור ואנחנו ידענו שאותו האיש מרדכי היה לו אותן הסימנים פשיטא דל"ח דלמא היה איש אחד מרדכי ראט הענדליר וזה מרדכי ראטלענדיר איש אחר וכבר הורה זקיני הח"ץ ז"ל סימן קל"ד שסימן אמצעי בגוף וסימן אמצעי בכלים הוה כסי' מובהק ועיין בש"ע סכ"ד ובח"מ ס"ק מ"מ ובס"ק נ"ד נראה כסותר דבריו ועכ"פ פשיטא דהוה כמזכיר שם עירו ושם אביו דמה"ת לחוש שנמצא שני אנשים שיש להם נשים מק' מאגריב ושמם ציריל פעסיל והם יש להם סי' שאינם מובהקים כאלו ונחלקו בשם שזה שם הכינוי ראט לענדיר וזה ראט הענדליר ובפרט שלא הוחזק אמנם בכ"ז קשה לסמוך על העד הנ"ל אחר שלא אמר וקברתיו כמ"ש הרב מפרעמיסלא ומעלתו הוסיף דכיון דמת בחאלערע הו"ל כדבר ובעינן וקברתיו והנני אוסיף דלא הבינותי העדות של רש"א שבתחלה אמר איך בין גיגאנגין פין סאניק אויס מיט דעם מרדכי ראדלענדער אין בין גיקימן קיין קווצרייע איז ער דארט קראנק גוויארין א"כ מעיד שנחלה במקום קווצרייע ואח"כ אמר בזה"ל אין איך האב איהם בעצמו אפ גיפירט קיין בראנדיל אין שפיטאהל דהיינו מיר זענין גישטאנין אין בראנדיל אין האב איהם גיפירט קיין קוויצרייע אין שפיטאהל אריין א"כ משמע שנחלה בבראנדיל לא בקווצרייע והדברים מעצמם סותרים זא"ז שמעיד איך האב איהם בעצמו אפ גפירט קיין בראנדיל אין שפיטאהל ואח"כ (משם לקווצרייע) אמר אין האב איהם אפ גיפירט קיין קווצרייע אין שפיטאהל ואם נימא שהוליכו מתחלה לברנדיל ואח"כ משם לקווצרייע עכ"פ סותר מה שאמר תחלה שנחלת בקווצרייע ואם אולי קווצרייע הוא במקום בראנדיל ונקרא השוק ההוא קווצרייע לא ידעתי ועכ"פ הי' להם לבאר וע"כ נניח זה העד ונבא לעד השני ר' ישראל פליישער שעדותו מכוון והעיד על שמו ושם הכינוי וגם שיש לו אח בק' לבוב שהוא זיפער ומרדכי קטן ואחיו הוא הויך וכ"ז הוה צירוף לשם הכינוי גם העיד שראה שהוליכו לקבורה ובקש שלא להניחו בתוך הערלים שבזה יצאנו מהרבה מבוכות וגם העיד שהי' חתן אחד ממאגריב שהי' סוחר עם מאזיש איברא כיון דזה אמר שהי' עמו בקווצרייע שהי' שם קאסעהרין וגם שפיטאהל ושם ראה שנחלה מרדכי והעד שמואל אהרן אמר שנחלה והוליכו לבראנדעל א"כ הוה כהכחשה הנה אף אם נימא דמקום התחלת החולי הוה כהכחשה בחקירות הנה הב"ש ס"ק כ"ה כתב דהכחשה בחקירות ג"כ כשר כאן כיון דהי' בע"א ע"ש בשם הפני משה וכ"כ על הגליון הב"ש ס"ק ס"ד במה שתמה על זקני הב"ח וכתב ששגג וז"ל לא ידעתי מה חרי האף הזה והלא הוא בעצמו כתב כן בס"ק כ"ד בשם הפני משה ונסלח השגגה וא"כ עכ"פ לא הוה אכפת לן בהכחשה בזה אמנם אחרי העיון יש לומר סברא נכונה דש"ה דבין מי שאומר נהרג או מת אין לנו ריעותא בעדות וא"כ כיון שסגי בע"א מה אכפת לן בהכחשה אבל כאן שעל העד רש"א יש לנו ריעותות ועיקר הנאמנות הוא על העד ר' ישראל פליישע וכל שהוכחש מה חזית דנזול בתר עדות ר' ישראל הנ"ל נזיל אחר העד רש"א ואז לא נוכל לסמוך על עדותו כיון שלא אמר וקברתיו וראיתי בשו"ת בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"א שהקשה על הב"ש דהרי הסמ"ע סי' ל' ס"ק ט' כ' דבד"מ אם הכחישו עצמם בחקירות עדותן בטלה אף לענין שבועה א"כ בשבועה ג"כ סגי בע"א ואפ"ה עדותן בטלה לגמרי אמנם לפע"ד לק"מ דהנה לכאורה קשה לי טובא היאך מועיל באחד אומר מת ואחד אומר נהרג הא אמרו בסנהדרין דף ל"א ובב"ב דף מ"א דלא נחלקו בשתי כיתי עדים ששנים אומרים מנה ושנים אומרים מאתים דיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים שב"ש אומרים נחלקה עדותן וב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה וביאור הדבר שבשני כיתי עדים אף שנחלקו על מנה השני' אבל במנה אחת תרווייהו מודו א"כ אף שנחלקו במנה השניה מ"מ א"א לסלק עדותן במנה אחת אבל בכת אחת ס"ל לב"ש דכל דנימא דהן מוכחשים ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ויש לומר דמשקרי לגמרי וב"ה ס"ל כיון דיש בכלל מאתים מנה אמרינן דבמנה אחת לא משקרי והעד שאומר עוד מנה בזה משקר ולא היה רק מנה אחת ולפ"ז זהו באם יש לומר בכלל מאתים מנה או שאפשר לומר דעכ"פ נתחייב לו עד"מ במנה שחור ולבן שיש לומר שעכ"פ מנה הלוה לו אבל בהוכחשו בחקירות כגון שזה אומר שלוה בניסן וזה אומר שלוה באייר או שזה אומר שמן וזה אומר יין א"כ א"א לקיים דברי שניהם עכ"פ במקצת שבדין שאומר זה לא אומר זה או בשמן ויין שא"א להיות בכלל דברי חבירו שוב גם ב"ה מודו דנחלקה עדותן וא"כ איך יכול לחייב שבועה הא ע"א בהכחשה לאו כלום הוא אבל כאן שזה אומר נהרג וזה אומר מת עכ"פ על זמן אחד קמסהדי וא"כ עכ"פ יש לומר שבכלל דברי חברו הוא שעכ"פ אינו חי אותו האיש א"כ לזה מקיימין דברי שניהם וז"ב ולפ"ז בנ"ד דכיון שבעדות רש"א יש ריעותות א"כ י"ל דעדיין חי הוא שוב הו"ל כהוכחשו בחקירות דאמרינן דנחלקה עדותן לגמרי ובגוף סברת הב"ש נלפע"ד די"ל דבהוכחשו בחקירות אינם נאמנים אף דסגי בע"א והטעם דהא כל ענין דע"א מהימן בעדות אשה משום דאשה דייקא ומנסבא ולפ"ז כל שזה אומר מת וזה אומר נהרג א"כ עכ"פ האשה לא דייקא דלדברי שניהם הרי עכ"פ אינו חי ומה נ"מ לה אם מת או נהרג עכ"פ אינו חי וכיון שהיא לא דייקא שוב באמת הרי הוכחשו וע"א בהכחשה לאו כלום מה תאמר דכאן סגי בע"א ז"א דכיון דל"ש דייקא שוב לא סגי בע"א וחיישינן דמשקרי כל אחד בפ"ע והוא עודנו חי וז"ב ובזה מיושב היטב מה שהקשה המקנה בקידושין דף ס"ג בבאו שנים וכ"א אומר אני קדשתיה ששניהם נותנים גט ומותרת לעלמא והא כיון שמכחישים זא"ז הוה עדות בהכחשה ואין כאן שום עדות וכבר קדמו הפרישה ולפמ"ש א"ש דשם עכ"פ לפי עדותם לכ"ע מותרת שלא נתקדשה רק לאחד מהם וכסברת הב"ש ודו"ק היטב וע"ד הפלפול יש לומר דבאמת כבר אמרו בקידושין דף ס"ה דלכך בקידושין בעי שנים אף דלא אברי סהדי אלא לשקרי משום דקא חב לאחריני לפ"ז כאן שלענין אחרינא כבר נאסרו דאם לא יגרשו נאסרה לכ"ע מחמת שכ"א טוען שקדשה שוב נאמנים כיון דהם מודים שקדשוה ודו"ק כי היא ע"ד הפלפול ועכ"פ כאן שהוכחשו שוב מהראוי שלא להאמינם אמנם באמת מלבד דזה אינו נקרא הכחשה בחקירות אף גם דכאן על תחלת החולי נחלקו באיזה מקום היה אבל שניהם מודים דהמיתה היה בקוורציא ובכה"ג ודאי לא מקרי הכחשה בחקירות כנלפע"ד ומ"ש מעלתו כיון דלא נודע אם היה בתוך ג' שוב נפלנו ברבוותא אם בספק תוך ג' ימים מותרת והביא דברי הש"ש שמעתא ז' פי"ט שכתב דמהראוי להחמיר אף דהוה ספק דרבנן כיון דאתחזיק בא"א ובאמת שכבר אתרע חזקת א"א דאשה דייקא ומנסבא ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק בכמה מתשובתיו ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"ד שכתב שיש להקל בספק תוך ג' ימים כל שלא ראינו שנתפח ובלא"ה נראה לפע"ד בנדון זה שהרי העד רש"א אמר בזה"ל אין העכסטין צווייא טאג האב איך גיהערט אז ער איז גישטראבין וא"כ הרי העיד שהיה בתוך שני ימים ועכ"פ יצא קול שמת בתוך שני ימים ובכה"ג דעת ט"ז בהבנת דברי רמ"א דלכ"ע מותרת ועיין ב"ש ס"ק פ"ד ודו"ק היטב ויש להתיר ע"פ שלשה כדין נשאת ע"פ ע"א אף שיש כאן שני עדים כיון שלא סמכתי על עד רש"א רק על ר"י פליישער ומה"ט י"ל דלא הוה הכחשה בחקירות כיון דעד רש"א מוכחש מפי עצמו א"כ יותר יש לקיים דברי העד ר"י פליישיר. והנה אחר ימים רבים היה אצלי הרב ממאגרוב הנ"ל ולבו נוקפו לעשות מעשה ע"פ אנשי מלחמה והנה הראיתי לו כל התשובה שכתבתי להכשיר בעלי מלחמה ונח דעתו אמנם אך כאשר יצא יצא ממני נתתי לבי לעיין ולפע"ד יש להכשיר מטעם אחר ואתה הסכת ושמע כי חדשות אני מגיד בש"ס ב"ק דף ט"ו אמרו בני חורין למעוטי עבדים בני ברית למעוטי נכרים והקשה לו להרמב"ם בספרו הי"ד מ"ש דנקט בנזקין דוקא פסולי עבדים ונכרים מכל עדות שבתורה וכתב בפ"ח מנ"מ הי"ג דהא כיון שאין מצוי בארוות הסוסים אלא עבדים ורועים יהיו נאמנים וכו' ובשו"ת תה"ד סי' שנ"ג למד מזה דדוקא גבי נזקים הוא דאינן נאמנים דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל אחד ישכור לו עבד ונכרי שחברו או בהמת חברו הזיק לו אבל בדבר דל"ש כגון בבהכ"נ של נשים שפיר נאמנים פסולים ע"ש וכן הוקבע להלכה בש"ע חו"מ סי' ל"ה סי"ד בהג"ה ודברי הט"ז שם תמוהים שהקשה מסי' ה"ח שהעתיק הטור והמחבר דברי הרמב"ם הם תמוהים דהרי הת"ה בעצמו הרגיש בזה ויישבו בטוב טעם ועיין סמ"ע ס"ק למ"ד שם ולפ"ז נראה לי דבעדות עגונה דנאמנים אפילו כל הפסולים לבד מפסולי עבירה ומטעם דמלתא דעל"ג לא משקרי וגם משום דדייקא ומנסבא א"כ ל"ש שישקרו שוב גם בעלי מלחמה נאמנים אף שהם פסולי עבירה דהא אין שכיח במקום המלחמה כ"א פסולים בעברה יהודים בעלי מלחמה ובכה"ג נאמנים אף פסולים בעברה אברא דלכאורה יש לחלק דשאני עבד ועכו"ם דאינם נאמנים אף שידענו שלא משקרי כמ"ש המרדכי והג"א דלא כרבינו יקיר דמכשר עכו"ם שידענו שאינו משקר כמבואר בטוש"ע שם סל"ד סעיף מ"ח ועיין בב"י וסמ"ע שם וא"כ שפיר האמינו חכמים בדבר דל"ש אבל פסולי עבירה דהפסול משום דמשקרי א"כ אף במקום דל"ש לא מהמני אבל ז"א דאדרבא ק"ו הוא דהשתא עבד ועכו"ם דהפסול גזה"כ דלאו אחיו וכן נשים דהתורה פסלם בשביל דלאו זכרים הם ואיש כתיב ואפ"ה סד"א דמכשיר במידי דל"ש וכן נשים באמת כשרות מכ"ש בעגונה דעיקר החשש שמא משקרי והרי שייך מלתא דעל"ג לא משקרי ואשה דייקא ומנסבא וגם ל"ש כשרים שיעידו א"כ מהראוי להאמין בכה"ג פסולי מלחמה והנה לכאורה קשה לפמ"ש התוס' ישנים בכריתות דף י"ב דעדים צריכי שיתכוונו להעיד ולפ"ז כל דעבד ועכו"ם פסולים להעיד שוב א"א להכשירם אף במידי דל"ש דהא לא נתכוונו להעיד עכ"פ אך נראה דזהו באמת סברת הרמב"ם והתה"ד דבשלמא במקום דשכיחי כשרים להעיד אמרינן דלא נתכוונו הפסולים להעיד דידעי דלא יסמכו עליהם אבל במקום דל"ש כשרים להעיד ה"א דנתכוונו הפסולים להעיד וכשרים שוב נזכרתי דכן אמרו בכתובות דף כ"ח דעבד ועכו"ם אף שבאו להתגייר פסולים דלא דייקי והיינו שם כיון דשכיחי כשרים שיעידו שוב לא דייקי להעיד אבל במקום דל"ש כשרים אמרינן דדייקי להעיד ודו"ק היטב ובזה נלפע"ד מה שאמרו דאין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד הטעם הוא פשוט דבאמת כל שמסל"ת בודאי לא נתכוין לשם עדות דכל שנתכוין לשם עדות שוב אין עדות לעכו"ם וכדאמרו ביבמות דף קכ"ב וא"כ שוב לא מקרי עדות לשיטת התוס' בכריתות דף י"ב ואולי גם להפוסקים דס"ל דלא בעי שיתכוונו להעיד אבל עכ"פ בעי שיהיו בכונה מכוונת לראות וכאן אסור כל שהיה להם קצת כוונה לספר העדות ורק מסל"ת כשר ולכך אינו כשר רק בעדות אשה דמשום דל"ש שישקרו וגם מה נעשה באם לא יהי' שם רק העכו"ם ע"כ הכשירו חז"ל או דכל דלא בעי תורת עדות ובאומדנות המוכיחות סגי כמ"ש בפסקי מהרא"י והובא בש"ע אהע"ז סי' י"ז א"כ לכך הכשירו מסל"ת ועיין ט"ז יו"ד סי' צ"ח דדעתו דבכל איסורים דלא בעי תורת עדות כשר מסל"ת והוא הדבר אשר דברתי ומה דקשה לדבריו ממה דמקשה מתרומה עי' באחרונים ובתשובה הארכתי בזה ואכ"מ יהיה איך שיהי' כמה מעליא הא שמעתא דבמקום דל"ש שיהיו כשרים באותו עדות כשר גם פסולים וכמ"ש התה"ד סי' שנ"ג אמנם בגוף דברי התה"ד שכתב דבדבר דל"ש והוא באקראי נשים נאמנות הנה בשיטה מקובצת בב"ק דף ט"ו שם הביא בשם הר"מ מסרקסטה ז"ל שהביא דברי הרמב"ם פ"ח מנזקים הנ"ל וכתב וז"ל וכן הדין בכל עדות ממון שבעולם אף דהוא דבר שאין דרכן של בני אדם כשרים לכנס לאותו מקום כגון מקומות שהן מושב מיוחד לנשים בלבד בעזרותיהן אין מקבלין עדותן כלל לא לענין חזקה ולא לענין שום טענת ממון לפמ"ש הרמב"ם ז"ל ע"ש הרי דכתב להיפך מדברי תה"ד הנ"ל אמנם באמת המעיין היטב בדברי התה"ד יראה כי חפש למצוא טעם לדברי התקנה שנהגו לקבל עדות נשים במקום דל"ש אנשים שיעידו ע"ז ומצא סמך לזה בדברי הש"ס אבל עיקר יסודו על התקנה וכ"כ המהרי"ק שורש קו"ף והאגודה וכמבואר ברמ"א וד"מ וגם זה במקום שמוחזקות נאמנים הנשים להחזיק הדבר שכן הוא ובזה נלפע"ד למצוא סמך למה דאמרו בנדה דף מ"ח דנאמנות הנשים לבדוק את הבת בשערות והר"ן בחידושיו תמה בזה דלמה יהיו הנשים נאמנות בזה ולפענ"ד בדבר שאין האנשים יכולין לבדוק האמינו לנשים ובפרט באקראי דחזקה דרבא איכא ובזה מיושב מה שאין נאמנות הנשים במספר הנשים ועיין ברמב"ם פ"ב מאישות הכ"ב משום דבזה יכולין האנשים לדעת לכך לא האמינו משא"כ בבדיקת השערות אין האנשים יכולין לבדוק והוא מלתא דל"ש לכך האמינו לנשים ולפע"ד זה סמך חזק להתה"ד ובזה יתיישב מה שהקשה הגאון בעל שלום ירושלים בירושלמי פר"א דמילה היאך הנשים נאמנות להגיד שנולד הילד בשבת ומלין על פיהם בשבת ולפמ"ש יש לומר כיון דגם אז בעת הלידה אין מדרך האנשים שיהיו שם שצריכים להתעסק ביולדת בעת הלידה שאז מקצת גופה מגולה ולפעמים כל גופה מגולה וא"א להאנשים לראות כ"כ בדיוק מתי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור לכך האמינו להנשים ולפ"ז גם בעדות עגונה דלפעמים לא משכחת לה רק עפ"י עדות בעלי מלחמה ובפרט בתוך משך זמן המלחמה דמי יגיד לנו כל הקורות אם לא הבעלי מלחמה פשיטא דנאמן בע"מ להעיד וכמ"ש ודוק היטב ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' נ"ח ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סימן פ"ג שהאריך בביאור דברי הרמ"א בחו"מ סי' ל"ה הנ"ל והמעיין בשיטה מקובצת בב"ק דף צ' ימצא ישוב להרבה קושיותיו ע"ש ולפע"ד גם המהרש"ל ביש"ש פ"ק דב"ק סימן מ"א החולק על תה"ד ועל התקנה הנ"ל נלפע"ד ברור דעכ"פ בעגונה דאתתא ובמקום שלא אפשר רק ע"י בע"מ להתיר שנוכל לקבל עדות בע"מ וכמ"ש ברוך הפוקח עיני עורים שהוא סמך גדול לפע"ד ודו"ק היטב ובזה אני אומר דבר נחמד במה דמבואר בש"ע אהע"ז סל"ה בנשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי וישראל נאמנת החיה לומר זה בן כהן הוא מפני שלא הוחזק במה דברים אמורים כשהוחזקה נאמנת ולא ערער אדם עליה אבל אם ערער אדם עליה אפילו אחד ואמר בשקר מעידה אינה נאמנת והקשה הר"ן הא קי"ל דכ"מ שהאמינה התורה ע"א הרי הוא כשנים ואין ערעור חד נגד שנים והב"ש כתב ס"ק ס' שם דאפשר דאשה שאני ואינה נאמנת אפילו באין לו חזקה רק במלתא דעל"ג ולא ידעתי מנ"ל ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דנאמנת חיה כתב התה"ד כיון דלא רגילי שם שיהיו אנשים לכך האמינו לע"א ולכך העלה שאם שתי נשים מעידות במקום דלא רגילי דמהמני ואחד כשר מעיד כנגדם לא אמרינן דבפסולי עדות הלך אחר רוב רק דהוה כפלגא ופלגא כיון דעיקר הנאמנות היא רק בשביל דלא רגילי האנשים וכל שיש עד כשר כנגדם הו"ל פלגא ופלגא ע"ש ולפ"ז גם כאן כל דיש עד כשר דמכחיש שוב אין החיה נאמנת והוה כפלגא ופלגא וכשר ואין לו יחס מטעם דספק ממזר כשר מה"ת ועב"ש שם ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד ועיין ביש"ש שם דכל דנתהווה הענין בפנינו ויש ספק גם הוא מודה דנאמנות הנשים ולכך חיה נאמנת שכבר נתהווה הענין ודו"ק היטב כי הוא ענין נעים ונחמד ת"ל וגם להיש"ש דאין נאמנות להוציא מחזקה נראה לפע"ד דבעגונה נאמן אף שמוציא מחזקת אשת איש משום דעכ"פ מכח דייקא ומנסבא אתרע לחזקת אשת איש וכמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ב א"כ בכה"ג שוב הפסולים נאמנים כל דליכא חזקה ודו"ק.
2
ג׳והנה בעש"ק פ' שופטים שנתר"י כשנסעתי לכבוד אבי הגאון החרי"ף אמר כבוד אבי מורי נ"י שהוא נסתפק באם אחד אומר מת על מטתו ואחד אומר מת במלחמה אי שייך בזה לומר דאף דמכחישים זא"ז עכ"פ שניהם מעידים שמת ותנשא או דלמא כיון דזה שאומר במלחמה אינו נאמן דחיישינן בדדמי א"כ ממילא שוב לא תנשא דהא שאומר מת על מטתו אתכחש מזה שאמר מת במלחמה וא"כ שוב נתכחשו שתיהם והשבתי כמו רגע דיש לומר בזה דבאמת זה שטוען מת במלחמה יש לו מגו דמת על מטתו אלא דהו"ל מיגו בדדמי וכמ"ש התוס' ריש האשה שלום ולפ"ז ממנ"פ נאמן דאם חיישינן לבדדמי שוב מהראוי יותר להאמין לזה שאומר מת על מטתו שזה חיישינן שטועה וסבור שמת במלחמה ובאמת מת על מטתו ואם נאמר דמשקר כ"ש דמהימן במגו וקלסיה כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' שוב נזכרתי כנזכר מתוך החלום שהרב החריף המנוח מו"ה העניך בהרב מו"ה פסח מק"ק נעמריב אמר הספק הלז בשם הרב הגאון מו"ה ראובן ז"ל אבד"ק אדעס והרב מו"ה העניך אמר לפשוט זאת כך מדומה לי ששמעתי זאת זה ערך כ"ה שנים ויותר וקטן הייתי באותו הפרק ולא ידעתי בבירור והנה לכאורה ל"ש בע"א להיות נאמן במגו כמ"ש התוס' לענין עד הצריך שבועה והרמב"ן בחידושיו לב"ב דף ל"א כתב בהדיא דל"ש מגו בעדים דעדי' צריכים להיות נאמנים בדבורם אך ז"א דזה דוקא אם צריך תורת עדות ומכ"ש במקום שצריך שנים כשרים אבל בעגונה דאקילו בה רבנן אף בעבד ושפחה ועכו"ם מסל"ת מכ"ש דע"א כשר ויש לו מיגו דנאמנים ודו"ק אמנם יש לעיין בזה דבאמת ע"כ ל"ש לומר דנאמן במגו רק במקום שע"י מגו מאמינים לו על טענתו שטוען עכשיו אבל כאן גם כעת שיש לו מיגו אין מאמינים לו שמת במלחמה דהא שייך בדדמי ול"ש להאמינו במיגו רק דעפ"ז ממילא שוב נאמן האחר שמת על מטתו ועכ"פ אינו חי אבל עכ"פ בזה ל"ש להאמין במיגו ולהאמין נגד טענתו שטוען עכשיו ואדרבא אנן תפסינן כטענת העד השני שמת על מטתו וזה לא שמענו מעולם להאמין לאיש במגו ולהאמין לכנגדו שטוען ההיפוך ומה גם דעד הצריך מגו אינו נאמן ועי' ח"מ וב"ש ר"ס ל"ה ורק דכאן א"צ לתורת עדות ולפ"ז זהו דוקא אם עכ"פ מאמינים להעד על טענתו אבל לא שנאמין לעד השני עי"ש שיש להשני מגו זה לא שמענו מעולם וצ"ע כי היא הערה מושכלת. והנה במ"ש למעלה דבמקום דל"ש אנשים שיעידו נאמנים הנשים כמ"ש התה"ד והארכתי בזה כעת מצאתי ראיה ברורה לזה מהא דכתבו התוס' בסוגיא דהיו בה מומין ד"ה אבל דכל דבמרחץ חזקה דבדקה עפ"י קרובותיו שייך לומר דמסתמא בדקה וראה ונתפייס אף שהיא נגד עדים ע"ש ובפ"י הקשה שם דמה מועיל בדיקתו ע"י קרובים טפי מע"א והרי מאה נשים כע"א דמיין וא"כ אף אם היה האב מביא בפועל נשים המעידות שבדקו אותה הא אינם רק כע"א ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא במרחץ שא"א להביא האנשים שיעידו לכך נשים נאמנות כמ"ש התה"ד ומזה ראיה גדולה להתה"ד.
3
ד׳ודנה לכאורה רציתי לומר לסתור כל הבנין די"ל דהתה"ד לא כתב רק בממון אז שייך תקנה להאמין גם לפסולים דהפקר ב"ד הפקר אבל לא במלתא דאסורא ועיין בגיטין דף ס"ג שאני ממון דאתיהיב למחילה וע"ש בתוס' אך באמת בדברי התה"ד שהובא בב"ש סי' ד' הנ"ל מבואר גם באיסור נאמנת החיה כל דלא רגילי אחרים שיהיו במקום הזה ועיין מהרי"ק שורש קע"ט כתב ג"כ דלענין נידוי בבזיון ת"ח דנאמנים אשה או קרוב והובא בש"ע סימן ל"ה שם וכן מביאו הב"י בטור יו"ד סימן של"ד ובש"ע שם סמ"ג בהג"ה ועיין בשורש צ"ג מ"ש בזה דצריך שיטעון ברי ע"ש.
4