שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:כ״גShoel uMeshiv Mahadura I 1:23
א׳והנה בשנת תרט"ז י"ג מנחם אב ג' ואתחנן הגיעני מכתב מהרב מוה' מאיר ני' הורוויטץ מזיקוב והוא כעת הרב הגאון אב"ד שם ושם אירע שאשה נתגרשה מבעלה ויש לה ולד ונתנה אותה למניקה ע"פ צוואת הרופאים וזאת הי' חצי שנה קודם הגירושין תיכף אחר הלידה וכעת רצונה להנשא קודם כלות הכ"ד חדשים וע"ז כתב מעלתו דיש לפקפק דאף דבאלמנה שנתנה בנה למניקת ג"ח קודם מיתת הבעל שמותרת להנשא אך י"ל דוקא באלמנה והטעם דהרי בגמלתו ונתנה בנה למניקת לאחר מיתת בעלה דאסורה היא משום דחיישינן שמא עשתה זאת בכוון כדי למהר נשואין שלה אבל בחיי בעלה אין לחוש שעלה בדעתה שימות בעלה ולפ"ז בגרושה שוב יש לחוש כל שהי' קטטות זמן רב קודם הגירושין יש לחוש שמא עשתה זאת בכוון ואף דבנ"ד הי' ע"פ הרופאים מ"מ אין לחלק כמו באלמנה דאסור אף שעשתה ע"פ הרופאים והאריך בזה לומר כמו דבגמלתו באלמנה מותרת אף יום אחד לפני מותו ובגרושה בגמלתו באותו יום ודאי אסורה להנשא וא"כ ממילא גם בגמלתו קודם הגירושין יש לחוש וכיון דגמלתו אסור גם נתנה בנה למניקת ג"כ חיישינן והאריך בזה ולפענ"ד הדבר פשוט דאין לחוש דכל שנתנה בנה למניקה ג"ח קודם מיתת בעלה כתב הרא"ש בתשובה דטעם הגאונים שהובא בסמ"ג שהקילו בזה היא משום דזו לא נקראת מניקת חבירו ולא חל עליה תקנת חכמים דמעוברת ומניקת חברו ולפ"ז ק"ו הדברים אם באלמנה שמשועבדת להניק אפ"ה כל שנתנה בנה למניקת ג"ח קודם מיתת בעלה לא חל עלי' תק"ח ואינה בכלל הגזירה דמעוברת ומניקת חברו מכ"ש בגרושה דלדעת הר"ש הזקן אינה בכלל מניקת חברו ואף דאנן לא קי"ל כן אבל מה שבאלמנה אינה בכלל מניקת חבירו מכ"ש בגרושה ואף דבנתנה בנה למניקה אחר מיתת בעלה אסרו היינו כל דהיא בכלל מניקת חבירו שוב חששו על כל החששות אף מה דהיא מיעוטא בעלמא וחששו משום סכנת נפשות אבל מה דאינה בכלל מניקת חברו כלל פשיטא דאין לחוש בפרט בגרושה ומה גם שעשאה ע"פ רופאים דאין לחוש כלל והדברים ברורים כשמש וה"ט של הפוסקים שלא הזכירו זה הדין בגרושה שהדבר פשוט דנלמד מאלמנה. ואחר זמן רב מצאתי בשו"ת רמ"א סי' קכ"א כ"כ בהדיא. והנה מעשה היה שכהן אחד נשא מניקת חבירו אחר ט"ו חדשים ובתחלה אמר שהורה לו חכם אח"כ אמר ששוגג היה ואמרתי בזה דבר חדש כיון דבכתובות דף סמ"ך אמרו דלב"ה ולר"י מותר לאחר ט"ו חדש ור"ח הורה כן א"כ ניהו דלא קיימא לן כן מ"מ באשת כהן יש לסמוך בזה. וחילי דילי דהרי אמרו ביבמות דף ל"ו דהתם איכא רבנן אבל הכא כמאן נעביד לא כר"מ ולא כרבנן ולפ"ז כל שיש לנו עמודים גדולים לסמוך עליהם פשיטא דלא מחמרינן באשת כהן דא"א להחזיר לאחר גירושין כן כתבתי לי לעצמי והוא בכתובים בחבורי כת"י החילותי בשנת תר"ו ע"ש בדף שע"ב והנה הרב המאה"ג המגיד מוה' זאב וואלף ני' פה העירה אשר לפניו ג"כ בא השאלה הנ"ל ושאל מאתי כדת מה לעשות וכתבתי לו כדברים האלה וכתבתי שראה זה דבר חדש והנה הוא כתב כי כעין זה נמצא בתשובת מיימוני הלכות אישות סי' כ"ד שרבינו יעקב הורה להיתר באשת כהן שנתנה בנה למניקת כיון דאיכא חד תנא דמתיר בנתנה בנה למניקת ומטעם דכל שיש תנא דמתיר שוב נוכל לסמוך באשת כהן ומהר"ם ב"ב תמה דדוקא שם דאיכא רבנן דפליגי עלי' דרשב"ג ומהראוי לפסוק כמותם דבכל דוכת' אזלינן בתר רובא ורק חומרא בעלמא היא שהחמירו חז"ל אבל בעלמא לא סמכינן על חד תנא והא דאמר אי כר"מ היינו שאין לך להסתפק כלל דאם היה ר"מ מתיר הי' לך במה להסתפק אבל כאן אין לך להסתפק דלר"מ ודאי לא יחזיר ע"ש וה"ה כאן ול"ד כאוכלא לדנא דשם באמת הש"ס דחה דלא קי"ל כאותו מתניתא ור"ה ור"פ רצו למיעבד עובדא ולא שבק להו האי סבא ורב פפי דחי מברייתא אחרת והם בעצמם חזרו בה וא"כ פשיטא דלא עבדינן עובדא כן אבל כאן שיש ב"ה ור' יהודה ודחנניא הורה כן ניהו דלא קי"ל להלכה כן רק כרב ושמואל היינו דלא רצו לשנות משיעור יניקה וקנסא היא אבל פשיטא דבאשת כהן לא עבדינן עובדא לגרש ולא יוכל להחזיר ובאמת בש"ס אמר לו ר"מ האמר יוציא ולא יחזיר עולמית משמע דאם הי' ר"מ ס"ל דלא יוציא היינו סומכין עליו וכמו שהרגיש מהר"ם בזה ונדחק ופשטת הענין מורה דאם היינו יכולים לסמוך על ר"מ היינו סומכין עליו וכבר אמרו בנדה כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ובדרבנן נוכל לסמוך על חד תנא בשעת הדחק וכמבואר ביו"ד סי' רמ"ב ואף דאנן לא סמכינן על חד תנא אבל בעלי הש"ס יכולים לסמוך ע"ז ומה גם על תנא ושם אינו רק מתניתא אבל על תנא ודאי יכולים לסמוך ומכ"ש על רבים וב"ש במקום ב"ה אינו משנה וכן ר"מ לגבי ר"י יעו"ש והמעיין בחידושי רשב"א וריטב"א יראה דרק משום תקנת וולד חשו חז"ל להחמיר אף באשת כהן וכיון דלאחר ט"ו חדש לית בי' משום תקנת הולד רק משום קנסא בעלמא פשיטא דנוכל לסמוך על כל הני וכן מצאתי בגבעת פנחס שנסתפק בזה יעו"ש ונהנתי והנה התרתי בלא הפרשה ואף שמדברי הרמ"א נראה דאף הכהן עצמו צריך להפריש הנה זה שם דשייך משום הבחנה אבל כאן דכל שאנו מחזיקים שאחר ט"ו חודש ל"ש איסור מניקת א"כ ל"צ לשום טעם והוה כחוכא ואטלולא אם נצריך הפרשה ולא נצריך גט וגם כאן כבר היא מעוברת ושייך חשש לעז על הולד של הכהן ודו"ק. וגם בתה"ד סי' רט"ז רצה לסמוך על חד מ"ד כפשטת המשמעות של הש"ס רק לבסוף התשובה נסוג אחור מחמת תשובת מהר"ם ב"ב הנ"ל אבל בכה"ג דנ"ד דב"ש במקום ב"ה אינו משנה ור"מ ור"י הלכה כר"י פשיטא דגם מהר"ם ב"ב מודה ושאני התם דאינו רק ת"ח בעלמא וכל דלא מתני' בי' ר"ח ור"א לא קי"ל כוותי' ואמורא א"י לחלוק על התלמיד וז"ב כשמש ז"ז ראיתי מ"ש מע"ל לתמוה על הנו"ב בהמד"ק חאהע"ז סי' כ"ה שרצה המהר"ם ברבי לחדש דכל דליכא חשש שמא יבא עלי' וליכא חשש תקנת הולד גם במזיד וע"ז כתב מעלתו דמהרמב"ם וש"ע מבואר דאף בגמלתו דליכא שום חשש אפ"ה אסור ולא דק מעלתו בזה דודאי אנן קי"ל דמשום ל"פ אסור אבל המהר"ם ברבי כתב שם לפי מה שכתב בשו"ת מיימוני דלא חש משום לא פלוג לדידי' גם במזיד ל"ח יע"ש ויראה שדבריו נכונים:
1