שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:רמ״אShoel uMeshiv Mahadura I 1:241
א׳שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג החריף ושנון מו"ה יהושיע העשיל באב"ד ני' היום מסר לי תלמידי המופלג החריף מו"ה אברהם אייזיק האלבערשטאם מכתבו ובקש להשיבו והנה פלפולו שפלפל בענין קיום שטרות ראיתי שפלפל בחכמה ואם אמרתי להשיב בזה יאריך הזמן ואין הזמן מסכים כעת ומה בצע בפלפול אשר אינו רק ע"ד החדוד ופלפלת למאי חזי ואני טרוד מאד אמנם הקושיא אשר כתב בסוף מכתבו לשטת הרמב"ם דפסק דאינו מתאבל על אשתו רק מד"ס א"כ מ"פ הש"ס ביומא דף י"ד ומי גזר ר"י שמא יאכל הא אמר ר"י מתקינין לו אשה אחרת ואם מייתא אשתו עבד עבודה ולא גזור שמא יאכל וע"ז הקשה הרי התוס' כתבו שם דעל אנינת לילה שהוא דרבנן לא גזרו שמא יאכל והרי אבילות על אשתו אינו רק מדבריהם כמבואר ברמב"ם פ"ב מאבל ה"א א"כ לא גזרינן שמא יאכל והוא קושיא גדולה ובהחפזי לא מצאתי מי שיתעורר בזה והנה באמת לפי מ"ש הכ"מ שם דבאמת היא מה"ת רק כיון שאינו מפורש בתורה כתב שהוא מדבריהם ל"ק קושיא זו איברא דדבריו דחוקים דאף דדרך הרמב"ם לקרות מה שאינו מפורש בתורה מדברי סופרים ודינן כדין תורה אבל לשון מדבריהם לא יפול ע"ז ובאמת הכ"מ סמך עמ"ש בה"ז שם דהוא מדברי סופרים וע' כ"מ שם אמנם בכ"ז משמעות הרמב"ם דאינו רק מדרבנן וכמ"ש הלח"מ שם בשם המזרחי ואינו רק אסמכתא בעלמא אמנם בגוף הקושיא נלפע"ד דלק"מ דשאני אנינות דרבנן דל"ח שמא יאכל משום דאף אם יאכל לא יעבור על איסור תורה וספק איסור דרבנן לקולא אבל כאן הרי הש"ס הקשה אח"כ כה"ג מי חיילה אנינות הא קא מיגרשה ומשני ניהו דלא חלה אנינות אטרודי מיהו איטרוד פרש"י דכתיב למשחה לגדולה וכאן הוא טרוד ומצטער וא"כ שפיר מקשי דניחוש שמא יאכל דניהו דאבילות אינו רק מדרבנן עכ"פ טרוד היא ומצטער וכל שהוא אוכל יעשה איסור תורה דהא בעינן למשחה לגדולה שפיר מקשה ומכש"כ לפמ"ש זקני החכ"ץ ז"ל בביאור דברי הש"ס אטרודי מי לא מטריד דחיישינן שמא יאכל ביום הכפורים אגב טרדתו וכבר קדמו בתוס' ישנים שם בודאי לא קשה קושיתו והנה זה רבות בשנים הקשתי עמ"ש היש"ש גיטין פ"ש סימן ד' באחד שמתקוטט עם אשתו והוה דעתו לגרשה ובתוך כך מתה דאינו חייב להתאבל כיון שנתן דעתו לגרשה ע"ש שהאריך בזה והקשתי מכאן דכאן בעת שנראה שעומדת למות בודאי נתן עיניו לגרשה דהא אסור משום שתי נשים וא"כ מ"פ והא גרשה אפילו אם לא היה מגרשה כל שנתן עיניו לגרשה שוב לא חיילה אנינות אמנם יש לחלק דשם שהיה מתקוטט עמה והוה דעתו לגרשה ואין לבו דוה עליו שפיר צדד היש"ש דאינו חייב להתאבל כיון שאינו במרירות הלב אבל כאן אף שגרשה על תנאי אבל אינו רוצה לגרשה ולבו דוה עליו שפיר חל אנינות לכך הוצרך לומר הא גרשה וע"ז משני דעכ"פ אטרודי מיטריד וז"פ אמנם במ"ש היש"ש שם בפשיטות דאבילות על אשתו אינו רק מדרבנן הנה באמת הכ"מ צדד דגם הרמב"ם ס"ל דהיא מדאורייתא ואף למ"ש הלח"מ בשם המזרחי עכ"פ שטת הרמב"ם בודדת ואינו בפשיטות כ"כ ומצאתי בריטב"א על איסור תורה וספק איסור דרבנן לקולא אבל כאן הרי הש"ס הקשה לא חשיב הש"ס אשתו דהוא ודאי מה"ת כדכתיב לשארו ושארו היינו אשתו מבואר בהדיא שס"ל שהוא מה"ת ואף דדבריו תמוהים שלפנינו בש"ס באמת חשיב אשתו בראשונה וגם לא הרגיש בדברי הרמב"ם הנ"ל דבפשט הענין מורה שאינו רק מדבריהם אבל הריטב"א אומר כן וע"כ דברי היש"ש צ"ע וי"ל דבריו דקאי על שאר הימים דרק יום ראשון מה"ת לשטת הגאונים ורי"ף בברכות פ"ב ודוק.
1
ב׳אחר שכתבתי כל זה זכיתי ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם ס' קע"ב שדקדק ג"כ מ"ש בתחלת הפרק מדבריהם שיתאבל האיש על אשתו ואח"כ כתב ואינה מטמא לה אלא מד"ס כאן קרי לה מדבריהם וכאן מד"ס וכתב הוא דאבילות איש על אשתו הוי מדרבנן שלא הזכיר בכתוב כלל אבל טומאת כהן על אשתו הוי מה"ת אלא לפי שאינו מפורש בתורה קרי לה מדברי סופרים יעו"ש ואני בעצמי רציתי לחלק בין כה"ג שכתב בהדיא וכפר בעדו ובעד ביתו אבל לא היה לי ראיה לזה. והרדב"ז כתב אפילו בכהן הדיוט כן עכ"פ קושיתו מיומא ל"ק ודו"ק.
2