שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:ש״וShoel uMeshiv Mahadura I 1:306
א׳בפרשת ויחי הגיעני תשובתו שנית אשר כתב להתנצל קצת על דבריו מה שרצה להתנצל על הראב"ד דכהנים בזה"ז הם ט"מ ואין עליהם חיוב והקשה מפ"ד דשמחות וע"ז כתבתי דשאני בזה"ז דטומאה אריכתא הוא ועל זה כתב שאין לדברי שחר דאם כן למה לו להראב"ד להוכיח דהלכה כרבה והא אף למ"ד בפירש חייב שתים משום דאיכא תוספת טומאה אף בו ביום מ"מ ליכא לחיובי בזה"ז דל"ח טומאה אריכתא וע"כ דז"א והנה תמהני לא מסתייע דלא דבר נכונה אלא דמימחא נמי מחי והוסיף עוד לומר על דבר אמת שאינו כן וקושיתו אין לו מקום דהראב"ד השיג על הרמב"ם דלא פסק כרבה והלא הלכה כרבה וע"ז כתב דבזה"ז אין על הכהנים חיוב כלל ומ"ש שבכל הראשונים ימצא שדבריו מוכרחים עביד אינש דגזים ולא עביד שלמה לא ציין אף אחד ות"ל גם ממני לא נעלם דברי הראשונים מ"ש על דברת בה"ס שגם מע"ל כמוס עמדו כדברים האלו הנה עכ"פ הי' לו להניח מעצבו למה עופלה נפשו בו ומ"ש על מ"ש לו שהחזרתי אבידתו שכן הוא בישוע"י וע"ז כתב שאין דרכו להעמיד יסוד על דברי האחרונים גאוני זמנינו ומעודו הוא כחמור גרם ולא כחמור נושא ספרים הנה זאת באמת גרמה לו שאינו מחפש בדברי האחרונים שהרי קושיתו על הראב"ד מבואר בשו"ת חתם סופר סי' של"ח ומע"ל לאי דע כי נחש ינחש איש אשר כמוני מ"ש על מ"ש להשיבו על ספיקו בדברי התוס' לענין טומאה דרבנן אם מקרא מחולל ועומד ועל זה כתבתי דממנ"פ אם נחשב טומאה דרבנן כמו טומאה דאורייתא א"כ שוב הטומאה והביאה באים כאחד וע"ז כתב דודאי אין טומאה דרבנן כטומאה דאורייתא רק שהוא מחולל ועומד וא"כ לא באו הטומאה והביאה כאחת והנה לא ידעתי מה רצה בזה דכל שהוא מחולל ועומד שוב בא כאחת החילול והטומאה ומ"ש על מ"ש דכאן שכל העיר הם שותפין לא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ועל זה כתב דלא שמתי אל לב דאדרבא מטעם זה לא נעשה בית הפרס כיון ששייך לכל העיר הנה לא ידע כוונתי והי' לו לדייק ולגרוס ופחזותו גרם לו דאני כתבתי כיון דכל בני העיר משותפין בו הוה ליה כשותפין דיכולין לאסור ובפרט שכל השותפים רוצים לאסור המקום הלז ופשיטא דכל העולם מסכימים לזה דמה להם לעשות אחרי שנחרש הבה"ק שלהם א"כ פשיטא דיכולים לעשות בה"פ דדוקא אם חורש מעצמו אינו יכול לעשות בה"פ בשדה שותפו שלא ברצונו של השותף משא"כ ברצונו פשיטא דאין העולם כלו מקפידים בזה ואדרבא ניחא להו וגם העכו"ם לא יחישו על זה אחרי כי הם יכולים לילך ומ"ל כי הכהנים יזהרו מללכת מ"ש על דברת מהרלב"ח סי' ס"ח שהקש' דבשותף יכולי' לאסור אף בדבר שא"ש וע"ז כתב לתמוה על הרלב"ח ועלי שלא הרגשנו כלל דכאן אין ענינו משום דאין אדם אוסר דבר שא"ש דזה ל"ש רק בענין שתלוי בכוונה אבל בדבר התלוי במעשה ל"ש זאת כמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ג ובר"ש פ"ז דכלאים ורק דהכוונה דלא קנסו בדבר שא"ש ולכך אפילו בשותף א"י לאסור דהיינו דלא קנסו הנה אם אמנם הר"ש כ"כ אבל פשטת לשון הרמב"ם אינו מורה כן רק דאין אדם יכול לאסור דבר שא"ש ועיין בחבורי ביו"ד סי' רצ"ו עודנו כת"י שמה בארתי הדברים האלו ואכ"מ מ"ש להקשות בהא דאמרו בב"ב קל"ז מ"ד למעבד א"ה לא יהבי לך קמ"ל ופירש הנימוק"י דהיינו בזרק במה שא"צ למת דאסרו בחנם וע"ז דייק מע"ל דמשמע דקמ"ל דפטור מלשלם וע"ז הקשה דגם לרבי פטור מלשלם דהרי זה שזרק אינו רק היזק שאינו ניכר דמה נ"מ בין זרק תרומה על השרץ או שזרק כלים על המת וא"כ שוב הא בשעה שהוא חי עדן הוא של ראשון ורק דלאחר שמת ה"א דהיורשים חייבים לשלם וע"ז יקשה הא בכל היזק שא"נ לא קנסו בנו אחריו גם קשה כיון דהגיע הפסד גם לו במה שזרק כלים ונאסרו בהנאה א"כ בכה"ג ל"ש לגזור דהא מפסיד גם לעצמ' ול"ש כדי שלא יהא כל אחד הולך ומזיק וכמ"ש התוס' ריש ב"ב וע"ז כתב דאין אדם אוסר דבר שא"ש וא"כ לרבי כיון שהגוף הוא להשני בודאי א"י לאסור ורק לרשב"ג ה"א דא"י לאסור דבר שא"ש וקמ"ל דיכול לאסור כיון שאין לו לשני אלא מה ששייר הראשון א"כ הוא של ראשון וע"ז הקשה מע"ל דאכתי מה קמ"ל דהא ע"י מעשה ודאי אדם יכול לאסור דבר שא"ש הנה בזה אומר אני ע"ד שכתב הרדב"ז ח"ג באחת מתשובותיו שצדקו דברי האשכנזים שאומרי' חסרון הפשט מרבה קושיות שבאמת הכוונה בש"ס פשיטא דה"א דע"ז לא נתן לו הנותן שיאסר להנות ותהי' בטלה המתנה מצד הנותן שהנותן נתן שיהנה ממנו וכ"כ הרשב"ם בהדיא וע"ז קמ"ל וא"כ אין מקום לכל פלפולו ומ"ש להקשות על פסקי הש"ע דבסי' שמ"ט ביו"ד וכן בסי' רצ"ו פסק דאין אדם אוסר דבר שא"ש ובס"ד פסק דיכול לאסור הנה כבר הארכתי בזה בסימן רצ"ו שם ע"כ כתבתי על דבריו. ובגוף הדבר אם זריקת הכלי' על המת הוה היזק שא"נ או דהוה כהיזק ניכר עיין בשערי משפט סי' ס"ו ס"ק ל"ד שהביא דברי התוס' בריש ב"ב וחידושי הרמב"ן בענין הלז וגם מע"ל הביא דברי התוס' וכתב שדברי התוס' תמוהים ולא כתב למה אבל השע"מ הקשה על התוס' דא"כ הא דפריך הש"ס בחולין דף מ"א ממנסך ומשני בישראל מומר לפ"ז למה קי"ל כר"י דלכך בשוגג פטור משום דהו"ל היזק שא"נ והרי בישראל מומר ניכר ההיזק תיכף שאוסר במגעו לבד ובמח"כ לק"מ דמי יודע אם הוא ישראל מומר וגם במומר הא אפילו הוא רשע גמור יוכל להיות דהרהר בתשובה ואף דאמרו דישראל מומר ודאי כוון לנסך אבל אינו ניכר ההזק וגם הטפה ששכשך בטל בששים רק דע"ז שאני ולא בטל אבל עכ"פ היזק שא"נ מקרי בודאי וז"ב פשוט שוב ראיתי בסמ"ג מ"ע סי' רל"א שכתב בשם רבינו יעקב והוא הר"ת שבזמן הזה כהן המטמא בבה"ק אינו לוקה מדתני באבל רבתי היה עומד וקובר ר"ט אומר כל היום אינו לוקה ובה"ג פוסק כר"ט וא"כ בזה"ז מה מרבה טומאה יש כאן כיון שמי חטאת אינו נוהג בינינו ע"ש והנה זכיתי לכוון לדבריו הקדושים דבזה"ז ל"ש מוסיף טומאה על טומאה דהא הוה כטומאה אריכתא ואף לר"א ל"ש כאן מוסיף טומאה על טומאה ות"ל כוונתי לזה בראשית ההשקפה ודו"ק והנה אחר זמן רב בר"ח אלול כאשר למדתי עם תלמידי ני' פ' הישן שנתרי"ב בהגיעי להא דאמרו שם דף כ"ה ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אותן אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ריה"ג ר"ע אומר מישאל ואליצפן היו שהיו עסוקים בנדב ואביהו ר' יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף כבר היו יכולין ליטהר אם מישאל ואליצפן היו יכולין ליטהר אלא עוסקים במת מצוה היו שהי' חל שביעי שלהם להיות בע"פ שנאסר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא לא היו יכולין לעשות הא למחר היו יכולין לעשות והוא כלו מקשה וכבר האריך הריטב"א דמה שאלו מי היו התורה כסתה ואתה מגלה וכו' והפ"י נדחק ג"כ בזה וגם הפ"י הקשה בלשון הכתוב שאמר ויהיו אנשים אשר הם טמאים לנ"א דמשמע שטמאים עכשיו ונראה בזה ע"ד הפלפול דהנה באמת הדבר תמוה דמה שאלו אנחנו טמאים לנ"א למה נגרע הא תשובתם בצדם בשביל שהם טמאים ע"כ אסורים בקדשים וכבר התפלאו בזה המפורשים וגם בריטב"א בסוכה שם התעורר בזה וע"כ נראה דבזה היה המחלוקת דאותן אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם נטמאו פעם שנית וסברו הם כיון דכבר נטמאו לא שייך טומאה עוד דלפי מה דאמרו דפרשת טמאים בו ביום נאמר וא"כ עד אותו יום לא היו יכולין לטהר ועיין בגיטין סמ"ך ברש"י ובתוס' ובמהרש"ל ומהרש"א שם וא"כ הו"ל כאלו היו בזה"ז שכתבו שכל שאין לנו אפר פרה ואין נ"מ בטהרה דא"י לטהר ל"ש מוסיף טומאה וה"ה אז כיון דבשעה שנטמאו שנית לא היה אז נודע איך יכולים לטהר ולא היה להם אפר פרה א"כ הו"ל טומאה בחבורין דל"ש מוסיף טומאה וגם ששאלו אנחנו טמאים לנפש אדם והיינו שכבר אנחנו טמאים לנפש אדם וא"כ למה נגרע ובאמת טהרו עצמן מהטומאה שכבר היו יכולים לטהר אבל טומאה שני' דלא הגיע הזמן עדיין ל"ש מוסיף טומאה על טומאה וכמ"ש הסמ"ג וז"ש ר' יצחק כבר היו יכולין לטהר והיינו דל"ד לזה"ז שאין מקום לטהר כלל אבל כאן עכ"פ היו יכולים לטהר דכל שלא היה להם אפר פרה היו דין טומאה נוהג והיו יכולים לטהר בטבילה לבד ושפיר קרי לי' מוסיף טומאה על טומאה וגם אפשר כיון דעכ"פ כעת בעודן בטומאתן השני' כבר היו יכולים לטהר חשיב לי כעת מוסיף טע"ט וע"כ אמר שהיו עוסקין במת מצוה שהגיע זמן בע"פ ואח"כ נטמאו שנית במת במה שלא הי' יכולין לטהר ולפמ"ש הסמ"ג דאז הי' חל ע"פ בשבת ולא הי' יכולין להזות דהוה גזרה קדמוניות א"כ ל"ש מוסיף טע"ט דהא לא היו יכולין לטהר אז ואין נ"מ דהוה כמו שאין להם אפר פרה ודו"ק היטב כי הוא ע"ד הפלפול ולא נמנעתי לכתבו כי הקב"ה חדי בפילפולא.
1