שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:קמ״טShoel uMeshiv Mahadura I 2:149
א׳בשנת תבר"ך הגיעני מכתב מבארדיוב מהרב החריף ר' נתן נטע סג"ל לנדא ואז לא נתנני הזמן לעיין בדבריו ועתה בשנת תרכ"ה עשירי למב"י עש"ק שמיני מצאתי התשובה הלז וארשום ברצות ד' מה שיש לי פלפול בדבריו ושאלתו הי' באחד שנגפה ידו באבן ומצטער הרבה אך אין בו סכנת אבר ובחול סך ידו בשמן או בורית או חלב מה לעשות כן בשבת ע"י עצמו או עכ"פ ע"י עכו"ם וע"ז הביא דברי הרמ"א בסי' שכ"ו ס"ו דאסור לרחוץ ידו בבורית משום שנימוח והוה נולד והמג"א ס"ק י"א הביא בשם שה"ג להתיר דדוקא שלג וברד אסור לרסק כיון שעומדין למשקין וע"ז הקשה הרב החריף הנ"ל דהרי בסי' שי"ח סט"ז מבואר דשיטת הרמב"ן הוא כן לחלק בין שלג וברד לשומן וחלב אבל לא קי"ל כן דגם בשומן וחלב מקרי נולד וא"כ לרסק בידים אסור ולפמ"ש למעלה יש לישב ודו"ק.
1
ב׳והנה מ"ש שם לישב קושית הט"ז סי' שכ"ו ס"ק ג' דהוה ריסוק כלאחר יד ומותר כמו דמותר לרחוץ במורסן דהוה גיבול כלאחר יד וע"ז כתב כיון דגבי אנפנדא מבואר בסי' שי"ח סט"ז דאסור משום נולד א"כ גם בזה אסור משום דלא גרע מנימוח ממילא דאסור וכיון דהמשקה אסור ממילא אסור לרחוץ בו דאף דמצד טלטול ל"ש בזה כיון דבשעה שנטל הבורית בידו הי' בהיתר עיין מג"א סי' רס"ו ס"ק י"ט ועי' בתוספת שבת שם ובר"ש פרק ז' דדמאי מ"ב אבל אף לפי דברי המ"א מ"מ כיון דסיכה כשתיה ואפילו בדרבנן כמבואר בנדה דף ל"ב ממילא אסור לרחוץ בו ולפע"ד אין כאן משום סיכה כשתיה דהא כל האיסור הוא משום נולד וא"כ ל"מ לשיטת רש"י גבי בית שנפחת דבדרבנן ל"ש משום מוקצה א"כ כאן אינו רק איסור דרבנן ואף לשיטת הפוסקים דחלקו ע"ז מ"מ הרי שיטת הרמב"ן הובא בט"ז סי' תקי"ח ס"ק ז' לחלק בין אם האיסור הוא בגופן או שאינם רק משום שד"א גורם האיסור וכאן בבורית הוה רק כמבלע בליעי ואינו איסור מצד עצמו בודאי לא שייך זאת ודו"ק ומה שישב קושית הר"י מפרי"ש שהבאתי למעלה מהא דהאשה סכה ידיה לבנה קטן כנגד המדורה וע"ז כתב כיון דהאיסור הוא רק משום דהוה סיכה כשתיה והמשקה נאסר ולפ"ז לקטן אף לשיטת הפוסקים דאסור לספות בידים לקטן אף באיסור דרבנן מ"מ במה שאינו רק משום הזמן ודאי מותר כמ"ש הפר"ח באו"ח סי' תרי"א א"כ לכך מותר לסוך לבנו קטן והנה לפמ"ש נסתרו הדברים דאין איסור משום סיכה כשתיה וגם יפה כתב מעלתו דלפי מ"ש המג"א סי' תרי"א דהגדול גופא יסוך ידו ואסור לסוך דהוה כסך עצמו א"כ שוב אסור.
2
ג׳והנה מעלתו תמה על המלמ"ל פי"א מתרומות שנסתפק שם אי זר יכול לסוך בשמן של תרומה לכהן דהוה כסך עצמו וכתב דלהרמב"ם מותר דאין זו דרך סיכה וע"ז הקשה מאו"ח סי' תרט"ז ולפע"ד לק"מ דשם אינו רק דרבנן דאף הנאה של כילי אינו רק מדרבנן לדעת הר"ש ועיין מלמ"ל פ"ב מתרומות אבל ביוה"כ דאם נימא דסיכה כשתיה שוב אסור מה"ת וצ"ע בזה והנה מ"ש מעלתו לחלק דשאני יוה"כ דאף להושיט אצבעו במים אסור משא"כ בשאר איסורים דבעינן שיהי' כשתיה ממש והביא ראיה מהא דאמרו בפסחים דף ל"ו חומר במעילה מבשאר מצות שאם הושיט לכלי לטול חפץ וסך ידו בשמן של קודש חייב משא"כ בשאר מצות וקשה הא גם בחלב מתעסק חייב ועפ"י וע"כ דשאני מעילה משאר איסורים ויבואר לפנינו ולפע"ד משם אין ראיה דשאני מעילה דאף שלא כדה"נ אסור ומה שסך במתעסק לא גרע משלא כדה"נ דאסור משא"כ בשאר איסורים ומ"ש הוא לחלק דמתעסק בחלבים אינו רק בשביל שמתכוין. דהנאה מחשיב לי' לכוונה כמ"ש רש"י בסנהדרין דף ס"ב ועיין תוס' ב"ק דף ל"ב ד"ה איהו דקא עביד מעשה וא"כ בחצי שיעור דהרי סיכה כשתיה אינו רק משום הנאה והנאה לא הוה רק כחצי שיעור כמ"ש המ"מ פ"ח ממ"א וא"כ ל"ש בחצי שיעור מתעסק בחלבים דבעינן הנאה ממש דהיינו אכילה ולא בנהנה הנה זה כתב מעלתו שהעלה כן בחידושיו ליו"ד אבל לא ידעתי טעמו. והנה התוס' ביומא ע"ו כתבו דסיכה כשתיה אינו רק מדרבנן והביאו ראיה דאל"כ איך מותר להעגיל בן בתו ישראל ודבריהם תמוהים כמ"ש הרמב"ח בחידושיו ליומא שם דהא בכריתות ז' פריך מינה לשמן המשחה ומשני משום דנתחלל וא"כ מוכח שהוא מה"ת דשאני התם דכבר נתחלל ע"ש ומעלתו הוסיף לתמוה דניהו דסיכה אינה כשתיה מ"מ ליתסר משום דהוה הנאה של כילוי דאסור בתרומה ועיין מלמ"ל פ"ב מתרומות וגם הקשה מעלתו דל"ש שנתחלל דהא בהיתר עשה אמנם נראה לפע"ד דבאמת כל שעומד השמן לשתיה א"כ מה שעושה סיכה אינו כשתייה רק מדרבנן דמה"ת מהראוי שיעשה בו שתיה או אכילה אבל שמן המשחה דעיקרו נעשה למשוח ולסוך בזה סיכה כשתיה ולפ"ז נראה לי דמה דפריך משמן המשחה היינו באמת דס"ד דסיכה כשתיה בכל מילי וע"ז משני דכתיב כי יחללוהו היינו כיון דעומד לאכילה, ולשתיה באמת מה שסך בו זה אינו בהיתר דעיקרו נעשה לאכילה ולשתיה ואף דמותר לסוך בו כיון שהתורה נתנה ברשותו של כהן לכל דבר אשר יוכל להשתמש בו וא"כ לכך מותר להעגיל בו הקטן כיון שכבר נתחלל ומעתה שפיר הוכיחו דסיכה אינו כשתיה מה"ת דאם הוה כשתיה מה"ת שוב עשה בהיתר ולמה יהי' מותר להעגיל וע"כ דאינו כשתיה ממש וע"כ עשה שלא בהיתר כמצותו ולכך נתחלל ודו"ק ובזה יש לישב מ"ש הרמב"ם פ"ב דמע"ש משנה ב' שהביא ראיה מהירושלמי דאמרו מה הקילו בתרומה בהא דתנן סך כהן תרומה ומעגילו ע"ג מעיו והוא תימה דמה ראי' משם ש"ה שכבר הוא מחולל וכ"כ בזה בספר כתב יד שלי שהחילותי בשנתרב' ע"ש בדף ס"ג ס"ד ולפמ"ש א"ש דבאמת יש שינוי דבירושלמי אמרו ומעגילו ע"ג מעיו ובש"ס דילן אמרו ומעגילו דמשמע על כל הגוף אמנם נראה דלפמ"ש הרמב"ם שם לחלק בין סיכה ע"ג כל גופו לגבי אבר אחד ולפ"ז יש לומר דהירושלמי ס"ל דסיכה כשתיה מה"ת וא"כ לא שייך מה דאמרו שכבר נתחלל שהרי עשה בהיתר ולכך אינו מתיר רק להעגיל ע"ג מעיו לבד וא"כ מזה שפיר הביא ראיה לדבריו ודברי רבינו מדוקדקים והנה ממלתו הקשה ממשנה סוף פ"א דדמאי ופסקה הרמב"ם פי"ג ממעשר הט"ז דשמן שסך הגרדי ע"ג אצבעותיו אסור בדמאי שהסיכה כשתיה בכל מקום הרי דגם ע"ג ידו בלבד אסור ולפע"ד ל"ק דשאני מעשר שלא הקלו בו כמבואר במשנה פ"ב דמעשר שני ואף דשם מיירי במעשר שני ולא בסתם מעשה מ"מ י"ל דס"ל דבשמן שאינו עומד לאכילה הסיכה כשתיה וא"כ שמן שלוקח הגרדי לסוך בין אצבעותיו מסתמא אינו ראוי כ"כ לאכילה ודי לשתיה ושוב הוה כשתיה ואסור אף בסיכת ידו ודו"ק ועיין פ"ג משביתת עשור דפסק רבינו דסיכה כשתיה מן התורה ולפמ"ש למעלה א"ש דברי רבינו פ"ב ממעשר שני משנה ב' וכמ"ש.
3