שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:ט״זShoel uMeshiv Mahadura I 2:16
א׳אח"כ הגיעני שלישית מהנ"ל וזאת אשר השבתי להרב דק' פעשניזין נ"י מ"ש מעלתו דההיתר שלי הוא נכון במקום שיש שם קצב הנקרא אינטר נעמיר שמוכרח לתת בשר אבל בעיירות הקטנות אשר יטרף איזה בהמות אינו שוחט יותר ופעמים רבות יקרה שאין בשר על שבת הנה בזה מודה אני שבזה הוה נוגע גמור ומ"ש על מ"ש לפרש דברי המשנה עפ"י דברי הנו"ב וע"ז כתב דא"כ דבאילא לא היו שם מומחה אחר שוב לית לי' הפסד דהא אין מי שיתיר לק"מ דהא אם לא היו הוא היו שלשה הדיוטות מתירין דעיקר שאסורין מפני שהוא מומחה ונמצא מפסיד עי"ז רק מ"ש הנו"ב דאינו מפסיד דיכול להראות לחכם ע"ז הקשיתי דאיך יכול להראות והא אין שם מומחה אחר וכל שכבר התיר הוא שוב אין רשאין הדיוטות להתיר דודאי נגד כבודו הוא שיתירו מה שכבר נזדקק החכם אבל מ"מ אם לא הי' רוצה להזדקק שוב היו יכולין אחרים להתיר והיינו הדיוטות והי' מוחל על כבודו ומ"ש דגם בשוחט שייך חשדא משום פ"א כמו דקאמר בבכור וע"כ דבשוחט לא חיישינן לפ"א דדלמא הקצב לא ישחוט עוד ול"ד לבכור דרואה ריעותא דיש לו מום ובא לשאול ודלמא כבר נתגדל המום משא"כ בשוחט אינו ברור לו דישחוט פ"א וא"כ שוב אין היתר הלה באמת זיל בתר אפכא דשוחט בודאי יודע שיצטרך לשחוט עפ"י רוב דהא העולם צריכים לבשר ובעיירות גדולות היכא שיש קונים וגם היכא שיש אונטער נעמיר בודאי מוכרח לשחוט וא"כ יש לו בודאי בירור שיצטרך לשחוט ומ"ש דאם מעיד על כשירות פסול מה"ת מצד נגיעה דמה שאמרו דשכר הוראה אסור מדרבנן היינו ליקח בשוה דזה אינו רק מדרבנן אבל ליקח שכר יותר זה הוה פסול תורה ואף דבשלו נוגע כשר אבל בשל אחרים פסול ודברי הנו"ב סי' א' ל"ש בזה דמה נעשה אם נראה סירכות בריאה ואף שכר בטילה אסור במקום שנוגע הנה יפה כתב בזה אבל הרי רש"י והרמב"ם מפורשים המשנה משום חשדא דנוגע ואפ"ה מכשירין בזה כמ"ש הסברא דכאן ליכא נגיעה וכן מצאתי בכרתי שכתב סברא זו בס"ק כ"ז יעו"ש ועיין ריב"ב סי' תצ"ח דנוגע לעצמו כשר ועיין בבית הלל סי' ח"י וסי' שי"ב.
1
ב׳והנה במ"ש למעלה בדברי הרמב"ם וטוש"ע שכתבו דלכך אסרו ביו"ט להראות סכינו לחכם שמא ימצא פגומה והדבר יפלא איך שייך חשש כזה והא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם כעת מצאתי דבר פלא דבסי' וא"ו בש"ע מבואר דביו"ט מותר לכרוך מטלית על הפגימה משום שאסור להשחיז ולפ"ז יש לחוש שמא באמת ימצא פגם כיון שאסור להשחיז ביו"ט והוא לא הכין לו סכינים מעיו"ט וכשיאמר לו החכם שהוא פגום לא ידע שכוונתו שמתיר לו לשחוט ע"י שיכרוך מטלית וילך וישחוט לפי שהוא ע"ה ולכך חכם שראה סכין לעצמו משאילה לע"ה משום דהוא יכרוך מטלית ולא יבא מכשול עי"ז אבל לע"ה אסור לומר לו שהוא פגומה פן יבא להשחיז ודו"ק היטב והנה בשנת בר"ך עש"ק וישב כתב לי המופלג אהרן רייז מזראוונא על מ"ש בהגהות לש"ע יו"ד סי' ח"י והיא הקושיא שכתבתי למעלה על הרמב"ם בפירוש דאין מראין סכינו לחכם דאיך אפשר שימצא פגום וע"ז כתב דהרמב"ם לא כתב שמנדין רק כשלא הראה סכינו לחכם אבל כל שהראה סכינו לחובתו מה עבר בזה והרמב"ם לא סבר מפני כבודו של חכם רק כדי שלא ימצא פגום והנה זה לקח מדברי הש"ך בסי' ח"י ס"ק כ"ח אבל טעה בזה דמה שמראין סכין לחכם גם הרמב"ם מודה דהוא רק מפני כבודו של חכם דהוא ש"ס מפורש והש"ך לא כתב רק דמה שמנדין הוא מפני שמא ימצא פגימה וא"כ שפיר הקשיתי דאיך שייך לחוש שמא ימצא פגום והלא מסתמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן ובודאי לא יביאו פגום וגם למה לא חשו שמא יאכל ביו"ט מסכין פגום וז"פ.
2