שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:קצ״אShoel uMeshiv Mahadura I 2:191
א׳שלום וברכה מאלהי המערכה להאחים הנאהבים והנעימים מופלגים ושנונים כמר שמשון וכמר גרשון ני'. מכתבם הגיעני ואני אחוז בסבך הטרדות ובכ"ז אמרתי להשיבם בקצרה למען הלהיב לבבם בתורה בענין מ"ש החתן שמשון בדברי הרמב"ם פ' ח"י מעדות בענין הכחשה והזמה והאריך בפלפול עפ"י מ"ש על דברת התוס' בב"ב דף ל"ד גבי נסכא דר' אבא שכתבו דיכול הבע"ד והעד לפוסלו לעדות ולשבועה וע"ז הקשה דהא הוי עדות שאין אתה יכול להזימה דהא כשהוא זומם אותם לא הי' בע"ד שם דלא חטף והוי הכחשה והזמה ביחד והאריך דכל דלא שייך הזמה וא"א לקיים הזמה שוב לא צריך שיהי' עדות שאיל"ה והוטב בעיני כי עשה ציצים ופרחים נאותים אמנם גוף הקושיא ל"ק כלל דמלבד לענין פסול עדות לשבועה א"צ לעדות שאילה"ז אף גם דדעת נמוק"י ודעמי' דבדיני ממונות דבטול דו"ח לא בעי עדות שאילה"ז וכן הוסכם בנוב"י מהד"ק ח' אהע"ז ס' ע"ב לא כש"ך א"כ ל"ק קושיתך ובזה רציתי לישב גם מה שמקשים בקדושין גבי שליח נעשה עד ומצאתי במקנה שכתב שם ואף לפמ"ש הש"ך דבעי עדות שאילה"ז ולפמ"ש המהרי"ט בשניות חלק אהע"ז ס' ל"ז דרואין ומכוונין להזים לא אכפת לן אף שהוה הכחשה בהדה ל"ק קושית מעלתו ומה שהביא החתן גרשון דברי הפנים יפות פ' תצא שכתב לישב דברי הטור והרמב"ן שכתבו דלכך נאמנין המזימין דהוה כאילו אמרו על הראשונים גזלנין דאומרין על גופן של עדים וע"ז הקשה דא"כ לא שייך לומר חידוש היא דהא בדין הוא שיהי' נאמנין על זה כתב ההפלאה ומ"מ ראוי להאמין לראשונים מגו דאי בעי פסלו להמזימין בגזלנותא בתוך כדי דבור. ובזה האריך מעלתו אמנם גוף דברי ההפלאה לפענ"ד לא הראה פנים יפות במח"כ דלא יהי' נאמנין דהוי נוגעין בעדותן דאל"כ יתחייבו לשלם והן פוטרין עצמן וגם מה מועיל מיגו. מיגו הוי כמו עדים ועדים אלף כל שמזימין אחרונים נאמנין וע' בתוס' ב"ק ע"ב. והנה מ"ש הח' שמשון בדברי הריטב"א שהבאתי בחבורי יד שאול ס' רי"ג ס"ק ג' שכתב דאף דל"ח בבטול התנאי בידים מ"מ חיישינין שמא תחטפנו השינה וע"ז הקשיתי דא"כ מאי מקשה הש"ס מקונם את נהנית לי וע"ז הקשה מעלתו דבלא"ה דברי הריטב"א תמוהים דהרי הרא"ש הקשה בדף ה' למה חיישינין לר"י שמא ישכח וישן דהא הי' נדרי שגגות ומותר וכתב דחיישינין שמא יעבור על התנאי במזיד ע"ש ולפ"ז שוב אין מקום לתירוצו של הריטב"א דהא לביטלו במזיד ודאי ל"ח ואתה תרצת דאדרבא לפי שנדרי שגגות מותר חיישינין יותר שמא לא אזדהר בתנאו והנה ע"ז יקשה מהך דגיטין דף פ"ד דהי' לו לומר אף לר"י ועד כאן לא חש ר"י רק בנדרי שגגות דמותר בדיעבד משא"כ שם בודאי תזהר דאל"כ תהי' אשת איש גמורה ודוק שם ובאמת אם הייתי רוצה לדחות קושיתך הייתי אומר דחיישינין שמא תחטפנו שינה ומה שלא יברוז ברוז דלא ישן כדאמר רב נחמן בגיטין שם זה נקרא מזיד אבל אינו מבטל בידים רק בשלילה שלא מברז ברז ודוק אמנם האמת לא אכחד לא ידעתי לפום רהיטא איה מקום הרא"ש הנ"ל וברב הטרדות לא אוכל לחפש אמנם גוף הדבר וקושיתו לכאורה לא הבינותי דניהו דנדרי שגגות מותרין היינו כל שכבר שכח ועבר אבל לכתחלה מחויבין להזהר שמא ישכח אמנם י"ל לפי מ"ש הגאונים ביו"ד ס' א' דכל שבדיעבד מותר לא חיישינין מתחלה שמא ישכח וא"צ לבדוק לכתחלה א"כ גם כאן כל שבדיעבד נדרי שגגות מותרין א"כ גם לכתחלה לא חיישינין שמא ישכח ושפיר הקשה הרא"ש אמנם עדיין תמוה לפמ"ש הטו"ז ביו"ד ריש ס' צ"א דכל דכעת יש איסור לפנינו חיישינין שמא ישכח ובזה מובן היטב בין אם היום הנדר והתנאי הוא למחר בין שהתנאי הוא היום והנדר על מחר דבזה שפיר חיישינין שמא ישכח אבל אם התנאי היום והנדר על מחר לא היינו צריכין לחוש שמא ישכח והרי ר' יהודה אמר להיפך ומטעם דבאסורא קא מזדהר ושפיר הקשה הרא"ש למה לי טעם זה והא בזה ל"ח מתחלה שמא ישכח וע"ז תירץ דחיישינין שמא יבטלו בידים לכך הוצרך לומר דבאסור מזדהר ומעתה הריטב"א שכתב על הנדר היום והתנאי למחר ע"ז ל"ק קושית הרא"ש דכל הטעם דנדרי שגגות מותרין דבעינין האדם בשבועה שבעת שחל הנדר יהי' האדם במתכוון ועיין רא"ש נדרים דף כ"ה ולפ"ז כאן שהנדר על היום א"כ בשעת שהנדר חל הוא אדם במתכוון אף שישכח התנאי אבל חל למפרע הנדר ע"כ צ"ע דברי הרא"ש וכבר כתבתי שלא ידעתי מקומו דברי הכותב בנחיצה מרוב הטרדות ודו"ש.
1