שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:ב׳Shoel uMeshiv Mahadura I 2:2
א׳תשובה לק' סאמביר בדבר עסק שותפות וטו"ת וסכסוכים. תשובה להרבנים המופלגים הדיינים דק"ק סאמבור הנקובים בשמותם מוה' צבי הירש איינגליר ור' יעקב מנחם מענדיל ור' אברם משה שטערין ני' מכתבם הגיעני היום ואם אמנם אין משיבין בד"מ לאחד מהצדדים כמבואר סי' י"ז ס"ה זולת לב"ד ואתם לא חתמתם עצמכם בשם דיינים ובכ"ז אמרתי להשיב כי רואה אנכי כי דבר זה אינו תלוי בדיינים וטו"ת אמרתי להשיב והנה אעתיק לשון השאלה כאשר בקשו ממנו להעתיקה כלה וז"ל השאלה אנשים אחים ראובן ושמעון הי' שותפים בעסקים ונפל ביניהם עניני טו"ת וסכסוסי דברים ובררו להם בוררים לתווך ביניהם וזה הי' בשנת ת"ר וז"ל הכתב אשר עשו הבוררים ביניהם בדבר הדו"ד וטו"ת והסכסוכים שהי' בין האחים הנקובים פלוני ופלוני וקבלו עליהם בק"ג א"ס ובאלה ובשבועה לאשר ולקיים כפי אשר יצא מאתנו הח"מ הנבררים מהם עפ"י תוקף הקומפראמיש אשר קיימו וקבלו עליהם בח"י ממש שמחוייבים לקיים בכל אשר יצא מאתנו עפ"י פשר וכו' א' שכל העסקים המבוארים להלן הם משותפים בהם ואין לאחד יתרון על חברו ואלה הם הדברים הנשארים בשותפות שלהם כנ"ל עד תשלום פונקט א' ב' בנדון התנהגות מכאן ולהבא יהי' כל העסקים אשר ימצא בהסקארב של האדון הגראף מושיעק ושרי הקאמיסהרן ומשגיחים שלו בכל מקומות מושבותם יהי' יד שניהם שווים בם הן אם יקבלו כל אחד בעצמו והן אם יקבלו שניהם ולא יהי' לאחד יתרון על חברו ואם לא שיהא לאחד רשות מחברו שהוא אינו רוצה להיות שותף הן בפ"ע הן שנתן לו קוויטיל בח"י ע"ז שמרשהו על ככה ואכן כל עוד שלא יהי' הרשות באופן זה אין לו שום אמתלא לא לכ"א מהם לקבלו לעצמו כ"א להשותפות אכן בהעסקים אשר הם חוץ לסקארב הנה הברירה ביד כל אחד או שירצה להיות שותף להשני או לא ואף שג"כ הוטל עליהם שבכל המו"מ מחויב כל אחד לשאול לחברו אם ירצה להיות שותף וכן אם יקנה או ישכור בלי ידיעת חברו פעמים כשיהיה על הדרך מ"מ כשיבא לביתו מחויב לשאול את אחיו אם ירצה להיות שותף אמנם אין הכרח לברר ע"ז בעדים או עפ"י קוויטליך אך בענינים שבתוך הסקארב המה בסתמא בשותפות עד שיבררו בעדים או עפ"י כתב שנעשה בהרשאת חבירו לקבל לעצמו גם הליפרונג מהבעה"מ העומדים בדאסניצע הם כמו העסקים שבסקארב מגראף הנ"ל בכל האופנים המבוארים למעלה כ"ז פינקט ב' פינקט וא"ו נאמר העסקים שקבלו כ"א על שמו או הנחלאות שקנו או ששכרו על שם כ"א מהם לבד מחוייב ליתן לחברו כתב בלשון אשכנזי שחברו יש לו המחצית ואין לאחד יתרון על חברו והכתב יהי' מוכשר לעשות אז כטבליצייע ע"ז בתשלום הכתב נאמר כ"ז נעשה ויצא מאתנו הח"מ הנבררים בכל האוהי"מ עפ"י דין תורתינו ובפשר גמור בק"ג א"ס וברצון הצדדים הנ"ל מחוייבים לאשר ולקיים מבלי יפול דבר אחד ארצה וכו' וחתמו הבוררים זהו לשון השטר המצטרך לענינינו והנה ראובן הנ"ל החזיק בהעסקים אשר בסקארב מזמן הנ"ל עד עתה ושמעון עסק בענינים אחרים ופינקט הוא"ו אשר יתן אחד לחברו כתב בלשון אשכנזי עוד לא נתקיים ביניהם ולימים הי' לראובן עסק דין על חברו שמעון והזמין אותו לדין ושמעון השיב לפני הב"ד כי לא ישוב דבר על תביעת ראובן עד אשר יקיים פונקט וא"ו הנ"ל ויתן לו כתבים כנ"ל ופסקו הב"ד אשר יכתוב כתבים כנ"ל וישלישם עד אשר יקוב הדין את דברי הריב אשר ביניהם וכן עשה וגם כתבו ביניהם שטרי בירורין בלשון אשכנז הנקרא אנשקריפציאהן לדון לפני הבוררים וכאשר נעשה כל זאת חדל ראובן לתבוע לשמעון להזמינו לדין ואדרבא שמעון הזמין בכל פעם את ראובן לדין והנה שמעון טען שיתנו לו הכתבים המשולשים כי הוא מחויב ליתן לו כפי פסק הפשר אשר ביניהם ואף שראובן אמר שיודע מה להשיב או ישיב דבר או יתן לו הכתבים והשיב אחד מיועצי ראובן כי הכתבים נכתבו על המבואר בפינקט א' וב' והפונקט הב' לא הי' באפשר להפשרנים להטיל עליהם כי הוא דבר שלב"ל והי' ראובן יכול לחזור בו וחזר בו וע"ז השיב אחד מיועצי שמעון שהרי בהכתב מבואר בתחלתו שקבלו עליהם בק"ג א"ס לאשר ולקיים כל אשר יצא מהבוררים וא"כ קבלו בקנין על החיוב הנ"ל וכן כתוב בסוף הכתב שהצדדים מחוייבים לאשר ולקיים וא"כ מועיל אף בדבר שלבל"ע שלא יוכל לחזור כמבואר בסי' ר"ט ס"ד וגם הלשון הנעשה באופן היותר מועיל מהני כמבואר בסי' רי"ב ס"א וא"כ נעשה הכל כתיקון וע"ז השיב זה שמצד ראובן כי חיוב ל"ש רק שהאדם בעצמו מחויב לקיים אבל הפשרנים לא יוכלו לחייב הנדונים וגם בשותפות ל"ש לשון חיוב דאל"כ למה לא מבואר בסי' קע"ו שיש תקנה בלשון חיוב וע"ז השיב זה שמצד שמעון שכיון שקבלו בקנין שמחוייבים לקיים דברי הפשרנים החיוב חל עליו כמבואר סי' י"ב בסמ"ע ס"ק י"ט ומה שלא נזכר בסי' קע"ו הוא משום דשם לא מיירי בלשון חיוב וע"ז נתעצמו הצדדים ואתם נסתפקתם בזה ונגמר דעת כלם לשלחו אלי והנה מפני כי כתבתם שהוא צורך גדול שאם יארך הדבר יבא לידי קלקול ומחלוקת ובקשתם להשיב תיכף ע"כ אמרתי להשיב תיכף רק הדין בעצמותו מבלי שום פלפול כל שהוא ולפע"ד הדין עם שמעון דמה שטען זה מצד שמעון שפשרנים לא יוכלו לחייב את הבע"ד בלשון חיוב הם דברים בטלים דכיון שזה קבל עליו בקנין לקיים דברי הפשרנים א"כ התחייב עצמו ושעבד נפשו לכל אשר יאמרו הפשרנים ולמה לא יוכל לחייב עצמו ובאמת מה שהראה זה שמצד שמעון מדברי הסמ"ע סי' י"ב ס"ק י"ט יש מקום להמתעקש לדחות דשאני התם שהחיוב הוא על מעות שהם בעין אבל כאן חייבו הפשרנים שזה ישעבד נפשו על דבר שלבל"ע והיאך יכולים לחייב אותו ע"ז אבל אחר העיון ז"א דהא כיון שכבר נתחייב זה לקיים דברי הפשרנים א"כ הוה כאלו נתחייב בעצמו והרי בתורת חיוב יכול האדם לשעבד עצמו אף בדבר שלבל"ע וא"כ הרי נתחייב כל מה שיאמר הפשרן וא"כ הרי נתחייב ושעבד עצמו אף בדבר שב"ל וז"פ וברור ועיין ש"ך סי' ס"ו אך מה שטען דל"מ בשותפות על דבר שלבל"ע דהרי לא נזכר בסי' קע"ו והלה השיב שבסי' קע"ו דינא אתי לאשמועינן ולא מיירי בתורת חיוב הנה מאד אני תמה שאנכי הרואה ששניהם לא כוונו יפה במח"כ שהרי הדבר מבואר בסי' קע"ו ס"ג בהגה"ה די"א שיכולין להקנות זא"ז אפילו בדבר שלב"ל וביאר הסמ"ע הטעם כיון דגופן הוא בעולם הקנין חל על גופם ששעבד כל אחד נפשו לחברו לעשות מלאכה המובא להם וי"א דאפילו קנין א"צ ומטעם דגמרו ומקני אהדדי ועיין סי' ר"ח ס"ח בהג"ה וא"כ עכ"פ בקנין פשיטא דיכולים לחייב עצמם והמעיין בב"י ימצא מבואר שם שעכ"פ בקנין גמרו ומשעבדי נפשם ע"ש ועיין ברמב"ם פ"ד משותפין ובראב"ד שם ה"ב כתב ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחברו בקנין כדין עבדים ובכ"מ כתב דשאני התם שמשתעבד גופו בהדיא משא"כ כאן ולפע"ד היה נראה דבר חדש דלפי מה שנראה מכל הפוסקים שהובאו ביתה יוסף דהוה כפועלים שהשכירו עצמם ולכך דעתם שיכולים לחזור כדין פועל ולפ"ז לפמ"ש הקצה"ח דבשכירות מועיל אף בדבר שלא בל"ע ועיין בסי' ס' וא"כ מועיל אף בדבר שלבל"ע וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ס"ה והובא בב"י בקצרה סי' ס' וז"ל שאלת מי שחייב עצמו ליתן לחברו כל מה שירויח מכאן ועד שלשים וכו' מי אמרינן דלא אמר כלום לפי שאין אדם מקנה דשלב"ל או נאמר חיוב שאני תשובה דבר ברור הוא דחייב דלא אמרו דשלב"ל אלא במקנה דשלב"ל כגון פירות דקל אבל במחייב עצמו ליתן מה שיוציא הדקל לאחר עשר שנים דבריו קיימים שזה אינו מקנה הפירות אלא מחייב עצמו ליתן ובחיובין ובתנאים ואפילו בשעבודים ושכירות ל"ש דשלב"ל ע"ש הנה מבואר דל"ש בחיוב דשלב"ל וכן בשכירות וא"כ גם נ"ד דומה לזה ועי' ברשב"א ח"ג סי' ע"ב בשכר מניקת שאף שהחלב הנ"ל דשלב"ל מ"מ א"י לחזור בה דבשכירות קונה בדשב"ל א"כ ה"ה כאן וז"ב והנה הרא"ש הסכים להראב"ד כמ"ש הטור בשמו וצ"ע בשו"ת הרא"ש כלל ח' סי' י"ח ע"ש ודו"ק היטב ועכ"פ הדבר ברור דבקנין ודאי מועיל וכ"ז שלא חזר מועיל אף בלי קנין אמנם בלא"ה אני תמה דכאן אף דלשיטת הרמב"ם מועיל כמ"ש המהרי"ק סי' קפ"ב דאף להרמב"ם דוקא בתחלת השותפות צריך קנין אבל כל שהי' שותפין מקודם מודה הוא דכל תנאיהם קיימים בלי קנין ואף שהב"י כתב דלא נ"ל שהרמב"ם יסבור כן כבר כתב בד"מ הובא בהגהת מהרל"ח דכל שנשתתפו יחד כבר בקנין המועיל דודאי מועיל אח"כ א"כ אפשר דגם בדבר שלב"ל מועיל והנה מ"ש הראב"ד דדמי למה דאמרו יקדשו ידי לעושיהם לכאורה תמוה דשאני התם דידים הו"ל בעולם והו"ל כדקל לפירותיו וכפי הנראה שהרגיש בזה המהרש"ק הובא בלח"מ פ"ד משותפין ולפע"ד נראה דלהראב"ד ק"ל קושית השטה מקובצת דהקשה דל"ד ידים לדקל דדקל מגופא דדקל אתי הפירות משא"כ הידים דלאו מגופן של ידים נפקא אלא מעלמא אתי ע"ש שהאריך בזה וע"כ נראה דהראב"ד מפרש הא דאמרו ידים אתנהו בעולם היינו שהידים אתנהו והוא שעבד הידים וכמו עבדים שמשעבדי נפשייהו וה"ה הוא שעבד ידים שלו וא"כ הידים חייבו עצמם לעשות לד' מלאכה והו"ל כשיעבוד גופו ודו"ק ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק חו"מ סי' ל' שהאריך שם לחייב הגביר מוהר"וו והנבררים מצדו האריכו דהו"ל דבר שלב"ל ובאמת נשמט מהם דברי הרשב"א הנ"ל דבשכירות פעולה ל"ש דבר שלב"ל שגופו מחויב לעבוד עבודתו וע"ש כמה דברים שיש לפלפל ואין הזמן מסכים כעת לעיין וגם כיון שהוא ע"י שבועה ואלה עיין סמ"ע בסי' קע"ו דמועיל ועיין בסי' ר"ז סי"ט דשבועה מחזקת קנין ועיין בסמ"ע וט"ז שם ובחבורי יד שאול סי' רל"ט ודו"ק.
1