שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:ל״דShoel uMeshiv Mahadura I 2:34
א׳בשנת תרט"ו הגיעני תשובה מהרב החריף מו"ה יאסקי ני' אבד"ק קאנטשיק האריך ג"כ לשאול בעסק השו"ב שיש כפרים שהיו שייכים לק' פשווערסק בעת שהיו פאכט וכעת טוענים השו"ב מפשווערסק ששייכים להם וקאנטשיק טוען שכבר נתבטל הפאכט ושייכים לקאנטשיק ובפרט שיש הרבה שהם בתוך עבורה של עיר ויש קצת שהם שייכים להקציז דק' פשווערסק ולהבית חיים שייכים לקאנטשיק והנה שאל איזה גבול אשר יגבילם הנה כבר כתבתי דעיקר הוא איזה עיר שייכים להרב לשאול שאלות בריאה ובשחיטה זה הרב יש לו יכולת בידו למגדר מלתא כי צריכים להראות סכינו לו וכן עיקר.
1
ב׳תשובה להרב המאוה"ג חו"ב מוהר"ר אב בית דין דק"ק כעת בטאפלשאן במדינת הגר.
2
ג׳מכתבו הגיעני ונבא לקושיותיו ע"ד שהקשה בבכורות דף וא"ו דאמרו דאיצטריך קרא לאסור הטמאה סד"א דבבהמה טהורה נמי חידוש הוא דחלב היה כאבמה"ח ואפי' הכי שרי ה"ה בבהמה טמאה וכ"כ התוס' בחולין דף ס"ד ד"ה שאם לענין ביצת עוף טמא וע"ז הקשה מעלתו דהא אמרו בחולין דף ס"ט דאית ליה תקנתא לאסור' בשחיטה ע"ש וא"כ אין ראיה מאבמה"ח של טהורה דיש לה תקנה בשחיטה משא"כ בטמאה ואם כן למה אצטריך קרא לאסור הטמאה ולפע"ד לק"מ דאטו בשביל שיש לו תקנה בשחיטה לא הוה חידוש דמ"מ אבמה"ח הוא ואפ"ה שרי והרי כל אבמה"ח אסור אף דיש לו תקנה בשחיטה וכיון שחידוש הוא ה"א דגם בבבהמה טמאה מותר ובחולין ס"ט לא קאמר רק דקיל אסוריה דיש תקנה בשחיטה אבל לא דנעקר שם חידוש ממנו וז"פ ועיין כו"פ סי' פ"א. ומה שהקשה בדברי הרמב"ם פ"ג מממרים ה"ה שביאר דאינו נעשה ז"מ רק בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וביאר בפ"ד ה"ב מה שיוכל להסתעף לבא לידי חטאת וע"ז הקשה מעלתו דא"כ איך אמרו דר"י מוסיף על ר"מ ולר"מ אינו חייב על תפילין הא גם בתפילין משכחת לה ע"פ מה שמבואר בסוגי' ריש פ' המוצא תפילין דאם הוציא ב"ת בשבת חייב חטאת וכרת דב"ת משוי עילהו כמשא א"כ משכחת לה שיוכל לבא לידי חיוב חטאת כגון שמוסיף עוד פרש' והתפילין פסולין והוציא בשבת דהוה הוצאה שלא לצורך ע"ש הנה כבר קדמו כעין זה בטורי אבן בר"ה באבני שהם בחידושיו לר"ה דף כ"ז גבי מצות אצ"כ ע"ש ועי' בישועת יעקב או"ח סי' סמ"ך בחידושי בנו הרב ז"ל ועיין בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ק"כ וקכ"א שהאריכו בכעין זה ולפי דבריהם יש לישב כאן ג"כ אבל באמת גם שם אין נראה חלוקו של הגאון מוהר"א ז"ל כמ"ש דודי הרב ז"ל וגוף קושיתם על המלמ"ל כבר כתבתי במק"א שהמלמ"ל בעצמו הביא ראיה זו והובא בספר בני חיי שרמז הבעל מגיה שם.
3
ד׳ומ"ש עוד להקשות בהא דאמרו שבועות מ"א האי דא"ל לחברי' אל תפרעני אלא באפי תרי דתנו הלכתא אזל ופרעי בין דילי' לדיליה אתנסו זוזי וכו' א"ל אין קבולי קבלית מינך דרך פקדון ואמינא להוה גבאי פקדון עד דמתרמי בי תרי וכו' א"ל כיון דקמודית דקבלתינהו מיניה פרעון מעליא הוה וכו' ופירש"י דדברים שבלב הוה וע"ז הקשה לפמ"ש הסמ"ע סי' רצ"ב ס"ק ט"ז דלכך בדמי אבידה כל שמותר להשתמש נעשה שואל משום דבטוח שישהה אצלו ויוכל לסחור בהמעות משא"כ בפקדון שאינו צרור דמתירא שמא יבא המפקיד ויצטרך ליתן לו המעות ולפ"ז כאן בודאי נעשה שואל אף דכדבריו כן הוא שקבלו לפקדון שהוא בודאי אינו מתירא שיבא לקחת מידו דהא באמת המעות הן שלו וא"כ היתר התשמיש מחייבו באונסין לפע"ד ל"ק דמעולם לא שמענו שיהיו מחויב על דבר שהוא שלו שיעשה עליו שואל בהאי הנאה דיכול להשתמש בו והרי כי משמש בשלו הוא משמש והרי בשואל בעינ' שיהיו כל הנאה שלו וכל שנהנה הנשאל ג"כ לא מקרי הנאה כמ"ש הר"ן לענין שאלת ספרים מכ"ש בדבר שהוא שלו לגמרי שאינו נהנה כלל ובפרט כל שיהי' שואל הרי יצא המעות מתחת רשות הלוה לגמרי ונפקע שם הלואה מיני' ולמה יתחייב המלוה על מעותיו ולמי נעשה שומר ובאמת גם מה שנעשה ש"ח צ"ב לכאורה דהו"ל שמירה בבעלים דהרי הבעלים מחייבים עדן באונסין מתורת קיום התנאי והוא נעשה שומר חנם על המעות מיהו ז"א דזה לא מקרי שמירה בבעלים שלא נעשה שומרים ביחד וגם בלוה ל"ש שמירה דהוא חייב מתורת הלואה ולא מתורת שומר ועיין סוגיא דב"מ דף ל"ה גבי שאלה לתשעים יום ואגרה לפ' יום וע"ש בתוס' ועי' תומים סי' ע"ב ס"ק י"ג בסופו ובתשובה הארכתי אבל לענין הלואה נלפע"ד ברור דאף דהמלוה בשעה שנתחייב הוה בעת שנתחייב עדן הלוה לא מקרי שמירה בבעלים דהרי הלוה מחויב בתורת הלואה לא מתורת שומר וז"פ. ומ"ש מעלתו לישב גוף הקושיא של הסמ"ע דשאני אבידה דאין לו לבעל אבידה הנאה במה שזה נעשה שומרו דלא ניחא לי' שיאבד ונעשה זה שומרו משא"כ במפקיד דגם המפקיד נהנה במה שנעש' זה שומרו שהרי נתנה לו לפקדון וא"כ לא הוה כל הנאה שלו דהרי גם המפקיד נהנה וכמ"ש הנימוק"י ס"פ ג' דב"מ דכל שגם המשאיל נהנה לא הוה שואל ע"ש גבי הניח לו מקלו ותרמילו לפע"ד ליתא דהא באבידה כל שכבר אבדו פשיטא דניחא ליה שיהי' המוצא שומר שלו ואפ"ה נעשה שואל.
4
ה׳והנה במ"ש למעלה בדברי הש"ס בכורות דף וא"ו הנה בשנת תרי"ב ל"ח למב"י למדתי עם תלמידי ני' טוש"ע יו"ד סי' פ"א והנה הש"ך כתב שם ס"ק י"ב לענין מי חלב דמ"ה שרי דע"כ לא בעי הש"ס לאשכוחי היתר לחלב אלא כי היכא דלא נימא דהוה כאבמה"ח כמו במה"ח אבל לאחר דגלי קרא דחלב מותר ע"כ ש"מ הא דכתיב ולא תאכל הנפש עם הבשר הוא רק לגוף החי עצמו אם כן כ"ש דמי חלב שרי ע"ש ואני תמה על עצמי דבמחכת"ה נעלם ממנו דברי הש"ס במקומו דהרי אמרו בבכורות ד' הנ"ל דלכך אצטריך את הגמל דה"א דליכא מידי דחי ושרי והאי חלב כאבמה"ח ושרי וה"נ בבהמה טמאה לשתרי דחידוש הוא קמ"ל הרי דאף למה דגלי קרא דבהמה טהורה שרי החלב הוה חלב חידוש וסד"א דגם בבהמה טמאה לשתרי והרי למה דגלי קרא דחלב טהורה שרי שוב אינו חידוש די"ל דרק גופו של חי אסרה לא חלב היוצא ממנו דלאו גופו של חי הוא אבל טמאה דמגופו קא ממצצי אסור משום צירן ורוטבן של טמאים דאסור עכ"פ וע"כ דאף לאחר דגלי התורה דחלב שרי מ"מ חידוש הוא וא"כ תימה על הש"ך ז"ל גם מדברי התו' חולין דף ס"ד ד"ה שאם מבואר כן בשם בה"ג לענין ביצים והרי ביצים ודאי לאו גופו של חי ואפ"ה הוה חידוש ה"ה בחלב וז"ב ובכו"פ תמה מחולין ס"ט דמה לגמוע חלבו דה"א כל חלב שרי דאיתא לתקנתא בשחיטה משא"כ יוצא והרי לאחר שגלי קרא דחלב שרי ליכא שום חידוש כלל דלא אסרה תורה רק גופו של חי וליכא חידוש כלל ובאמת שזה ג"כ קושיא אבל ממקומו הי' לו להקשות טפי והנני יוסיף להפליא דבאמת מה דרצו חז"ל לאסור חלב משום אבמה"ח הוא ע"כ רק מטעם דאתמחי כדאמרו דאתמחי אבל אינו כאבמה"ח ממש דהרי אינו אבר ממש ואין בו גידין ועצמות ומדברי הש"ך הנ"ל נראה דהוא בשר מהחי וכן עלה במחשבה לפני אבל באמת גם בשר אינו מקרי והרי ממעט בפהמ"ק מבשר ולא חלב וא"כ עיקר האיסור הוא ע"כ רק דאתמחי והיינו כמו צירן ורוטבן ותדע דהרי הש"ס מקשה למה לי את הגמל לרבות חלב והא מהטמאים נפקא לאסור החלב והיינו משום דהוה צירן ורוטבן וא"כ ניהו דאבמה"ח לא מקרי רק גוף החי אבל מ"מ החלב דמצצי מגופן הו"ל כציר ורוטב וממצצי מגופן והוה ליה אתמחי ואסור ואם כן למה לא יהיה חידוש ומהראוי דנסיובי יהיה אסור אף דאינו גופו של חי ועל כן נראה דבאמת גם הש"ך חלילה שיאמר דחלב אינו חידוש וכוונת הש"ך דהנה באמת כל מקום דהוה ליה חידוש אמרינן אין לך בו אלא חדושו וכל מה דיכולין אנו לקרב הדברים שלא יהיה חידוש אנו עושין ואם כן יפה כתב הש"ך דכיון דחכמינו זכרונם לברכה למדו מקרא דחלב מותר ולא נאסר משום דאתמחי אם כן ע"כ צריך לומר דהתורה לא אסרה משום אבמה"ח רק מה דגופו חי ממש אבל לא מה שיוצא מן החי א"כ כ"ש דמי חלב שרי דאל"כ יהי' חידוש בתוך חידוש דחלב דאתמחי ומקרי רוטב וציר של אבמה"ח ושרי והמי חלב יאסר משום דאתי מן החי ומה"ת לנו לומר זאת ולהרבות בחידוש וניחא למעט החידוש וכל מה שנוכל לקרב דרכי התורה והמצות אל השכל אנו עושים ומחוייבין לעשות כן וא"כ באמת גוף מה דשרי חלב הוא באמת חידוש שחדשה תורה דרק גופו של חי הוא דאסור ולא היוצא ממנו אבל מ"מ מוכח דמי חלב בודאי שרי דטפי הוה חלב אתמחי מהמי חלב וז"פ וברור ומיושבים כל הקושיות לפע"ד ועש"ך סי' פ"ז ס"ק ט' שכתב בעצמו דחלב הוה חידוש ועיין כו"פ שם ס"ק יו"ד ואף דבמחכ"ת לא נזכר מדברי התוס' חולין ס"ד ד"ה שאם כמ"ש ביד שאול סי' רצ"ב יעו"ש מ"מ גוף הדבר מבואר שם דחלב לאו משום אבמה"ח אסור רק משום דהוא ציר בעלמא ובמ"ש נתיישב היטב מה דהקשה הט"ז סי' פ"א ס"ק ז' לפי מה דס"ל להר"א ממיץ דנסיובי דחלבא אסור משום אבמה"ח א"כ איך אמרו הנודר מן החלב מותר בקום ולפמ"ש א"ש דהנה באמת זה ודאי דאף אם נימא דחלב אסור משום אבמה"ח אבל עכ"פ חצי שיעור מותר מה"ת והטעם ברור דבאמת גם באבמה"ח מהראוי להתיר חצי שיעור דל"ש חזי לאצטרופי דהרי חלקו מבחוץ פטור ואף אם נימא דעכ"פ משום בשר מן החי איכא ועיין פרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב מ"מ כאן דאינו לא אבר ולא בשר רק ציר ורוטב בעלמא בודאי מותר חצי שיעור דאינו רק איסור בעלמא והרי טעם כעיקר אינו רק מדרבנן בשאר אסורים ומכ"ש בזה דלא הוה מחובר להבשר והאבר פשיטא דאינו עובר בח"ש דכל השיעור אינו לוקה וממילא בח"ש מותר ולפ"ז קונמות בכ"ש וא"כ י"ל דמותר בקום היינו בח"ש דמטעם אבמה"ח לא אסור וכמ"ש רק מחמת הנדר וכל דמותר בקום דע"ז לא נדר ממילא מותר ולפע"ד הוא ברור לדינא.
5
ו׳והנה שאל אחד מהתלמודים דא"כ היאך קאמר בש"ס דיש ללמוד דחלב מותר מדאיצטריך קרא לאסור בב"ח והא נ"מ לענין מלקות דמצד אבמה"ח ליכא מלקות והשבתי דבלא"ה קשה דהא איכא נ"מ לענין חצי זית בשר וחצי זית חלב דמצטרף בב"ח וכבר טרחו האחרונים בכמו אלה הקושיות ומצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ל"ז שכתב בהדיא דבחלב ליכא רק איסור עשה כיון שאינו זבוח וא"כ הדברים ברורים כמ"ש ובאמת בגוף הדבר שדעת ר"א לאסור מי חלב והיינו דרק חלב התורה התירה ולא מי חלב לפע"ד בזה ל"ש אהדרי' לאסורא קמא דהיאך אפשר שיהיו כח הבן יפה מכח האב והרי החלב יוצא יותר מגופו מהמי חלב ואולי גם זה בכלל סברת הש"ך.
6