שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:ל״וShoel uMeshiv Mahadura I 2:36
א׳בשנת תרט"ו למדתי סוגיא דטיפת חלב והנה בהא דאמרו שם דאמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש הוא אפילו כי ליכא נ"ט נמי ותמהתי מאד ע"ז לפמ"ש הרשב"א הובא ביתה יוסף ביו"ד סי' צ"ח דטעם כעיקר בב"ח היינו הבשר בתוך החלב שאינו רק טעמו בלבד ולא ממשו אבל החלב בבשר הוא ממש וממש וקשה טובא דא"כ כאן בטפת חלב שנפלה על החתיכה מה ענינו לטעמו ולא ממשו וא"כ אף אם לא נילף מבב"ח וטעם לאו כעיקר הא כאן הוה ממשו לגמרי ולמ"ל נ"ט הא ממשו בודאי מהראוי לאסור ועכ"פ אין ענינו לטכ"ע והוא תימה רבה להמעיין בהסוגיא אך לפע"ד נראה דבר חדש דכיון דבב"ח שניהם מותר רק בנתבשלו ביחד אסרה התורה וא"כ י"ל דכל שטעמו ולא ממשו בעלמא אינו נאסר וא"כ הבשר בהחלב לא אסרה תורה והחלב מותר לשתות אף שנתבשל עם הבשר ורק החלב בהבשר נ"ט ובכה"ג לא גזרה התורה על בב"ח דבאמת חידוש הוא דכל חדא בפ"ע שרי ורק דשניהם ביחד אסרה תורה וכל שהחלב נשאר בהתירו אף החלב להבשר לא נאסר וא"כ ע"כ טכ"ע דאורייתא וגם החלב נאסרה וא"כ שפיר דייק אביי דבכל אסורין טכ"ע דאורייתא דאי נימא דבכל אסורים טעם כעיקר לאו דאורייתא ורק בב"ח דאורייתא והיינו הבשר בהחלב והיינו דנקט בשר בחלב ולא נקט להיפך חלב בבשר וע"כ דחידוש הוא ולכך נאסר גם החלב מהבשר א"כ אפילו כי ליכא נו"ט נמי וז"ב ובזה מיושב קושית התוס' על רש"י דפירש דהחידוש הוא דכל אחד בפ"ע שרי וע"ז הקשו דבפסחים דחי לה משום דכלאים ג"כ הוא כן ולפמ"ש א"ש דכאן ע"כ דהחידוש הוא מה דכל אחד בפ"ע שרי דאל"כ אין ענינו לטיפת חלב דהוה לי' ממשו ושאני בפסחים דשם רצה ללמוד טעם כעיקר מבשר בחלב ושפיר דחי דכלאים נמי אבל כאן רצה לחדש לענין חלב בבשר ובזה ל"ש טכ"ע דזה ממשו וע"כ דרק משום דהחלב נאסר בשביל טעם הבשר וא"כ ל"ש למדחי מכלאים דבכלאים כל שנתחברו ל"ש בזה טעם רק ממשן נתחבר יחד וכאן הטעם נאסר וע"ז השיב רבא דדרך בישול אסרה תורה והיינו כמ"ש התוס' דהחידוש הוא דאי תרי לה כולי יומא שרי אע"ג שנבלע החלב בבשר אף שהוא צונן לפי שהוא צלול וא"כ גם שם מצד החלב בבשר היה נאסר ורק הבשר בתוך החלב לא נאסר ולכך לא אסרה תורה רק דרך בישול שגם הבשר נתן טעם בחלב וא"כ שפיר צריך לתת טעם בזה ועכ"פ מיושב היטב מה דאמרו בבכורות מדאסר רחמנא בב"ח והקשו כלם דלמא צריך בב"ח משום טעם כעיקר דבשאר איסורים דרבנן ולפמ"ש הרשב"א א"ש דהחלב בבשר הוה ממשו שוב ראיתי שבנו"ב מהד"ת הנ"ל בהגהת בנו הרב ז"ל הרגיש בזה דהחלב מקרי ממשו ובזה מיושב היטב קושיא חמורה שהקשה בהגהת בנו הרב ז"ל שם דלשיטת התוס' דהחידוש הוא דאי תרי לי' כולא יומא שרי וא"כ החידוש הוא מה דהקלה תורה בב"ח וא"כ מ"ק דמבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא הרי כל דהחידוש הוא קולא שפיר גמרינן מיני' חומרא וכדאמרינן בחולין דף צ"ח אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן ופרש"י דק"ו הוא דהשתא התם דהקלה תורה אפ"ה לא אקיל אלא במאה וששים בשאר אסורים לא כ"ש וה"ה כאן השתא בב"ח דתרו לי' שרי ואפ"ה החמירה בבישול מכ"ש בשאר איסורים דז"א דהרי שם באמת החלב בבשר הוא ממשו ואף דהבשר בחלב הוא טעם לבד אפ"ה י"ל דהחמירה תורה דעכ"פ החלב בבשר הוא ממשו והחמירה התורה שפיר בב"ח כל שהוא דרך בישול אף שהבשר בחלב אינו ממשו רק טעמו אבל בשאר אסורים דאינו רק טעם גרידא מנ"ל דאסור בזה ודו"ק ובלא"ה י"ל דמה שהתירה תורה בב"ח בתרי לי' לאו קולא הוא כלל דהא באמת מהראוי שלא לאסור דהא שניהם היתר ואדרבא מה שהחמירה תורה בדרך בישול לאסור זהו חידוש דא"כ ל"ש לומר דלחומרא גמרינן מק"ו דהא מה שהיקל בתרי בב"ח ליכא חידוש כלל ודוק היטב ובזה מיושב מה דס"ד דש"ס דרב ס"ל גדי אסרה תורה ולא חלב ולכאורה הוא חידוש גדול דמנ"ל לרב זאת ולפמ"ש א"ש די"ל דהוא ס"ל דטכ"ע לאו דאורייתא בב"ח ולכך דוקא הגדי נאסר שקבל ממשו של החלב אבל הבשר בחלב לא נתן רק טעם וטעם לאו כעיקר ולכך אמרה תורה לא תבשל גדי בחלב אמו והיינו דהגדי תאסר מפני החלב ולא להיפך ודו"ק.
1
ב׳והנה בהא דאמרו מעשרת חריצי חלב אמר לי החריף מוה' מרדכי מיזיש ני' ד"ל דהתם במלחמה איירי והותר קדלי דחזירי ואמר שלזה דקדק רש"י ששלח ישי והרי שלל דדהו לא הותר ואמרתי שיפה דקדק אבל זה דוקא לאותו התירוץ דשלל דדהו לא הותר אבל להתירוץ הראשון שבשבע שכבשו ושבע שחלקו הכל הותר וה"ה בכל המלחמות א"כ לא א"ש והראיתי שכן דקדק ש"ב בכסא דהרסנא סי' רפ"ה והקשה להתירוץ הראשון דוקא. הן אמת דיש לי מקום עיון לשיטת הרמב"ם בהלכות מלכים דמטעם שהם רעבים וצמאים הותר להם וא"כ מה נ"מ בין שלל דדהו לשלל של כותים וזכורני שכבר הארכתי בזה באיזה תשובה וכעת נעלם ממני מקומה.
2
ג׳והנה המ"א הקשה בסי' רט"ז עלה דר"י לענין מוסק ובחק יעקב סי' תס"ז האריך לישב וראיתי במקור חיים שכתב ראיה להרר"י דכל דנשתנה לא נאסר מהא דאמרו בכריתות דף ה' לחם מקלי לא ילפינן משום דקלי איתי' בעיני' הרי דאף דלחם אתי מדגן אפ"ה כל שנשתנה ה"א דמותר ולכאורה יפה טען אמנם נראה דיש לדחות דשאני התם דמיירי לענין שילקה על הלחם שפיר אמרינן דאם לא הוה כתיב לחם רק קלי לא אפשר להתרות בו דאינו אותו דבר דנאמר בקרא ואף שבאמת גם הלחם הוא בכלל הקלי אבל מ"מ א"א להתרות בו דהתורה לא כתבה רק קלוי בפירוש וגם אף דנימא דהוא בכלל קלוי לא ילקה דהוה לאו שבכללות ואינו לוקה רק על מה דמפורש בקרא. וע"ד הפלפול יש לומר לפי מה דקי"ל דעושה עיסה מן החטה ומן האורז אף דרובא אורז כל שיש בו טעם דגן חייב בחלה ויוצא בו י"ח בפסח ומטעם דטעם כעיקר א"כ לחם בכה"ג שרובו אורז בודאי אינו חייב דבקלוי יש הדגן בעין וכאן אינו רק טעם דגן ובכה"ג ודאי לא יתחייב וראיתי בספר נחלת יעקב מהגאון מליסא ז"ל סי' ב' שהביא שהגאון מו' משה סופר ז"ל רצה לתרץ קושית וראית המק"ח הנ"ל דה"א דאינו חייב רק על כזית פת לבד ולא נצרף את המים הנה יפה דחה הגאון ז"ל שם אבל היה להם להביא מה שהאריך הרשב"א והרא"ש לענין חלה שמצרפין המים ג"כ וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' שכ"ד אמנם נראה דניהו דהדין אמת דנודר מחטין ואפאן פת דאין משערין בקמח לבד רק עם המים ג"כ אבל זה לענין נדרים דאזלינן בתר לשון בני אדם דכוון על פת ופת א"א בלי מים אבל מ"מ בגוף הדבר יפה כתב הגאון מוהר"מ סופר ז"ל דמ"מ אי הוה כתוב קלוי ה"א דלחם הוא דוקא דומיא דקלוי שאין בא מים בתוכו והלחם אף דנשתנה אינו חייב רק על הלחם לבד בלי הקמח ולכך אצטריך לכתוב לחם וז"ב ומה שהאריך הגאון מוהר"מ והגאון נחלת יעקב בענין מה דאמרו בע"ז ל"ט דמסרי סרי ונכדו מלא דבריו והביא דברי הר"ן הנה כבר קדמם הגאון בעל פר"ח בספרו מים חיים סי' י"ד והגאון מוהרא"וו ז"ל באו"ח סי' רט"ז שם ועיין במגן גבורים שם שמבואר הדברים באר היטב.
3
ד׳והנה בת"כ פ' אמור אמרו אלו כתיב קלוי וכרמל הייתי אומר אף הקטניות בכלל ת"ל לחם אין לי אלא חטים מנין אפילו שעורים ת"ל קלוי וכרמל ותמה הבאר שבע בכריתות שם דא"כ אצטריך לחם לענין זה ונדחק דא"כ לא לכתוב קלי ע"ש והוא תמוה דהרי בש"ס אמרו דלכתוב קלוי לבד ולא לכתוב לחם והרי זה א"א דא"כ ה"א דגם קטניות בכלל גם התירוץ השני דנוכל לילף ממצה ז"א דאם לא נכתוב לחם שוב א"א לילף ממצה וא"כ קושיתו עצומה ולפע"ד נראה דהנה בת"כ אמרו אין לי אלא חטים והיינו דלחם הוא מחטים כדכתיב לחם תנופה ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דזה דוקא אם כתיב סתם לחם אבל כיון דכתיב לחם קלוי וכרמל א"כ עיקר הכוונה שהלחם בא מקלוי וכרמל וא"כ הרי בכלל קלוי וכרמל הוא גם שעורים ושאר מינים וכדאמרו בת"כ שם א"כ כל שאמר לחם קלוי וכרמל א"כ אינו בא לתאר הלחם רק מה שבא מקלי וכרמל וא"כ גם עתה דכתיב לחם אינו שולל קטניות דהכתוב לא בא לסמן רק שהלחם הבא מקלוי וכרמל לא תאכלו וע"כ לומר דאחר שאמרו שם דלחם הוא בפ"ע וקלוי בפ"ע וכרמל בפ"ע וכדאמר דא"כ לכתוב לחם כרמל וקלוי א"נ לכתוב קלוי ולחם וכרמל א"כ כיון שכתוב קליו באמצע וע"כ דליחד בפ"ע הוא בא שוב ממילא נלמד לשלול קטניות וא"ל דנימא להיפך דלכך כתיב לחם קלוי וכרמל דהיינו הלחם שבא מקלי וכרמל והיינו אף הקטניות בכלל דא"כ לכתוב לחם כרמל וקלי וע"כ דליחד לכל אחד לאו בפ"ע ושפיר ממעטינן קטניות וכן אי כתיב קלי ולחם וכרמל שפיר הי' שולל קטניות דהרי כתיב לחם וא"כ מדכתיב לחם קלי וכרמל ע"כ דליחד כל אחד בפ"ע ושפיר שולל קטניות אבל אם נימא דאינו חייב בכל אחד בפ"ע א"כ שוב היינו אומרים לחם של קלי וכרמל וא"כ שוב לא נתמעט מלחם קטניות דאינו בא לומר מה שנקרא לחם רק מה שבא מקלי וכרמל וכמ"ש ודו"ק היטב.
4
ה׳והנה בשנת תרכ"ד היה אצלי אב"ד מחראסקיב והקשה על מ"ש האור חדש בשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ל"ה ל"ו הקשה בהא דאמר מדאיצטריך קרא בב"ח והקשה דהא נ"מ דמשום איסור אבמה"ח לא היה נאסר הבשר דטעם כעיקר בשאר אסורים מדרבנן משא"כ משום בב"ח וע"ז הקשה הנ"ל דהא כל הטעם דבב"ח טעם כעיקר דאורייתא הוא משום דכל חדא בפ"ע שרי וכל דהחלב נאסר שוב טעם כעיקר לאו דאורייתא והשבתי דעיקר הקושיא הוא בשביל דהבשר נ"ט בחלב והרי הבשר אסור בנ"ט דבב"ח טעם כעיקר דאורייתא וז"ב ופשוט.
5